רכבת השדים הרגשית שבתוכה אנחנו דוהרים בחודשים האחרונים, חולפת מדי שבוע במהירות מסחררת דרך כל כך הרבה תחנות מעוררות אימה – שקשה לעקוב.

רגע אחרי שבכירי הממשלה יצרו אתמול במו פיהם סכסוך יזום עם קטאר, שעלול לסכן את גורל החטופים, ורגע לפני שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג יפרסם היום (שישי) את החלטת הביניים שלו בסוגיית "רצח עם", אני מבקש להתעכב על אירוע לכאורה זניח שהתרחש השבוע בשולי החדשות הדרמטיות – כששר החוץ ישראל כ"ץ נפגש עם שרי החוץ של האיחוד האירופי.

זה היה אירוע שמדגים בצורה מושלמת את כל מה שפגום ומקולקל בישראל של העשורים האחרונים. לא פלא שמי שנכח שם נותר פעור פה.

מתנהלים כאן מדי פעם ויכוחים האם ישראל עדיין ראויה להיחשב "דמוקרטיה" במלוא מובן המילה, או שמא הפכנו ליצור הכלאיים "דמוקטטורה", או בכלל ל"קלפטוקרטיה" (שלטון הגנבים) או אפילו ל"קקיסטוקרטיה" (שלטון הגרועים ביותר).

ההופעה של שר החוץ בבריסל מזכירה שיותר מכל, אנחנו חיים ב"טירלולקרטיה" – שיטת ממשל שבה האזרחים מפקידים מרצונם החופשי את גורלם בידי מנהיגים שמצטיינים בהכרזות בומבסטיות וריקות מתוכן, דברי רהב שאין כל קשר בינם לבין המציאות, והבטחות חסרות כיסוי שלעולם לא מתממשות.

ההופעה של שר החוץ בבריסל מזכירה שיותר מכל, אנחנו חיים ב"טירלולקרטיה" – שיטת ממשל שבה האזרחים מפקידים מרצונם החופשי את גורלם בידי מנהיגים שמצטיינים בהכרזות בומבסטיות וריקות מתוכן

שר החוץ ישראל כ"ץ מתראיין לתקשורת בכנס שרי החוץ של האיחוד האירופי בבריסל, בלגיה, 22 בינואר 2024 (צילום: JOHN THYS / AFP)

כשאיתמר בן גביר ממשיך לשייט על נהרות של דם ואלימות, לחלק נשקים ולהבטיח "משילות" ו"עוצמה יהודית", בצלאל סמוטריץ' ממשיך לקדם בכל הכוח "הכרעה", בנימין נתניהו – שעד לשבעה באוקטובר היה "מר ביטחון" ותמיד "חזק מול חמאס" – דוהר הלאה כאילו לא קרה דבר בתור "היחיד שיכול למנוע מדינה פלסטינית", ישראל כ"ץ יודע שהגיע הזמן לשלוף את הנשק הסודי שלו: אי מלאכותי מול חופי עזה.

רק בטירלולקרטיה, העובדה הפשוטה והחותכת שהמשילות, ההכרעה, הביטחון והעוצמה הולכים ומתרחקים מאיתנו במהירות, שוקעים במצולות כמו אי מלאכותי תחת צונאמי של דברי להג – לא מקטינה כלל וכלל את מפלס היהירות והזחיחות של מפריחי הבטחות השווא. כי בטירלולקרטיה מילים תמיד חשובות ממעשים, והבטחות חשובות מהישגים.

רק בטירלולקרטיה, העובדה הפשוטה והחותכת שהמשילות, ההכרעה, הביטחון והעוצמה הולכים ומתרחקים מאיתנו במהירות – לא מקטינה כלל וכלל את מפלס היהירות והזחיחות של מפריחי הבטחות השווא

לא רבים זוכרים שבסוף שנת 2021 בחרו אלפי ישראלים את המילה "טירלול" כמילת השנה. מההודעה החגיגית שפרסמה אז האקדמיה ללשון העברית למדנו ש"טירלול" גברה בהצבעה בהפרש ניכר על מתחרותיה הבולטות בשנת הקורונה – "חיסון", שהגיעה למקום השני; "תשנית" (המילה העברית למוטציה), שהגיעה למקום השלישי; ו"דחף" (המילה העברית לבוסטר), שהגיעה למקום הרביעי.

רק שנתיים חלפו מאז, ונדמה שישראל הפכה את הטירלול ממילת השנה לדרך חיים.

נחזור לשר החוץ ישראל כ"ץ. בכינוס שרי החוץ האירופים, המצב במזרח התיכון היה גבוה על סדר היום. כמעט כל 27 שרי החוץ שהשתתפו בכינוס הביעו חשש מההתפתחויות בעזה שמערערות את היציבות בעולם, חזרו על תמיכתם המסורתית בפתרון שתי המדינות וקראו לשחרור מיידי של החטופים הישראלים. הם ציפו שישראל כ"ץ יציג תוכנית ישראלית מתקבלת על הדעת ל"יום שאחרי".

וכ"ץ אכן הציג להם תוכנית ליום שאחרי, שהוא הקדים והכין ביום שלפני, כולל סרט תדמית מושקע ומופק היטב המתאר אי מלאכותי שיוקם מול חופי עזה, ועליו גורדי שחקים, שכונות מגורים, נמל תעופה ואזור תעשייה.

כ"ץ אכן הציג להם תוכנית ליום שאחרי, שהוא הקדים והכין ביום שלפני, כולל סרט תדמית מושקע ומופק היטב המתאר אי מלאכותי שיוקם מול חופי עזה, ועליו גורדי שחקים, שכונות מגורים, נמל תעופה ואזור תעשייה

האי, הבטיח כ"ץ – גאה מאוד בבייבי שלו, ואולי אפילו מקווה בסתר ליבו לתשואות – יחובר לעיר עזה בגשר יבשתי באורך של ארבעה קילומטרים וחצי. עלות הקמתו מוערכת בחמישה מיליארד דולר.

שרי החוץ האירופים, כך דווח, היו המומים ולא הבינו מאיפה נפלה עליהם הקרנה של סרט מדע בדיוני אוטופי ואופטימי, כשבמציאות רצועת עזה מזכירה יותר את החורבן והאפוקליפסה של סרטי "מקס הלוחם" ו"משחקי הרעב".

ג'וזף בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, אפילו לא התאמץ למצוא ניסוחים דיפלומטיים מנומסים, ואמר שהצגת האי המלאכותי לא הייתה רלוונטית לדיון, וששר החוץ הישראלי היה צריך להשתמש טוב יותר בזמן שהוקצה לו ולדבר על האינטרסים הישראלים ועל ביטחון ישראל.

שר החוץ ישראל כ"ץ עם ג'וזף בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, בכנס שרי החוץ של האיחוד בבריסל, בלגיה, 22 בינואר 2024 (צילום: JOHN THYS / POOL / AFP)

בשלב הזה אפשר להקשות ולשאול למה אני ממהר לצדד בשרי החוץ האירופים – אנטישמים ידועים ושונאי ישראל מובהקים – ולא מתייצב כפטריוט ישראלי להגנתו של שר החוץ שלי? מאיפה לי לדעת שהתוכנית של ישראל כ"ץ לא טובה? אולי דווקא הוא מציג כאן חזון מקורי ונועז, שראוי להערכה ולא לקיתונות לעג? מאיפה אני יודע שמה שישראל כ"ץ מבטיח לא יקרה? אני נביא?

ובכן – כן. אני נביא. לפני קצת יותר מארבע שנים, בדצמבר 2019, פרסמתי כאן, בזמן ישראל, כתבה על תוכנית האי המלאכותי של כ"ץ. סיימתי אותה במילים:

"גם אם אנחנו לא יודעים עדיין מתי ולמה יפרוץ הסבב האלים הבא עם עזה, אפשר להעריך כבר עכשיו, במידה רבה של ביטחון, שמיד לאחריו יכנס השר ישראל כ"ץ מסיבת עיתונאים ויציג את תוכניתו המהפכנית להקים אי מלאכותי מול עזה".

ישראל כ"ץ היה גם אז שר החוץ של ישראל. בממשלה שבה – כבר ממש קשה לזכור – נפתלי בנט היה שר הביטחון. בנט הנחה אז את הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי לבצע "בדיקת היתכנות" לתוכניתו המהפכנית של כ"ץ. היוזמה החדשנית הניבה אז שובל של כותרות מחמיאות לשר החוץ היצירתי.

בנט הנחה אז את הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי לבצע "בדיקת היתכנות" לתוכניתו המהפכנית של כ"ץ. היוזמה החדשנית הניבה אז שובל של כותרות מחמיאות לשר החוץ היצירתי

פחות משנתיים קודם – בפברואר 2018, כששר החוץ עוד היה שר התחבורה – הוא הציג את חזון האי המלאכותי לממשלה. התוכנית – בישרו אז הכותרות – "התקבלה בברכה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהורה לבחון אותה לפני דיון בקבינט".

בנימין נתניהו וישראל כ"ץ, ינואר 2023 (צילום: שיר טורם/פלאש90)

לא ברור למה נתניהו נדרש אז להיכנס לאירוע, להפעיל את מלוא סמכותו כראש ממשלה וממש "להורות" שהתוכנית תיבדק. הוא אמור היה להכיר אותה היטב, כי השר ישראל כ"ץ כבר הציג לו אותה ארבע שנים קודם, בתום מבצע "צוק איתן", כתוכנית שתפתור אחת ולתמיד את הבעיות של תושבי עזה, כך שסוף סוף, כדבריו אז "תוסר האחריות מעל ישראל, יתאפשר לפלסטינים חופש אזרחי מלא וישראל תשמור על בטחונה".

וצריך לומר שכבר אז – כלומר לפני עשר שנים – זו לא הייתה תוכנית חדשה לגמרי. כי עוד ב-2011, ישראל כ"ץ, שהיה אז שר תחבורה, שכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמוך בתוכנית חדשנית שהוא הגה, ועל תכנונה, כך דווח אז, כבר "אמון צוות מומחים שעוסק במלאכה כבר שלושה חודשים, וממתין לאור ירוק מראש הממשלה".

וצריך לומר שכבר אז – כלומר לפני עשר שנים – זו לא הייתה תוכנית חדשה לגמרי. כי עוד ב-2011, ישראל כ"ץ, שהיה אז שר תחבורה, שכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמוך בתוכנית החדשנית שהוא הגה

כמו שכולנו יודעים, ב-13 השנים שחלפו מאז כולנו תקועים מול הרמזור, ומחכים שהאור יתחלף לירוק. ושוב התברר שיש כאן בעיה פעוטה אך מעצבנת: לא מספיק לדבר על אי מלאכותי.

כדי להפוך את סרטון התדמית של ישראל כ"ץ מפנטזיה למציאות – אין ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהזיז דברים בעולם האמיתי. זה שבו פלסטינים מעזה חוטפים, אונסים ורוצחים ישראלים, וישראל מחריבה את עזה ומפנטזת על הקמת גוש קטיף מחדש.

ישראל כ"ץ מציג את "תוכנית האי-פרדות" שלו בכנס הרצליה, יוני 2017

בישראל של פעם נהוג היה לתאר קשקשנים שמבטיחים הבטחות חסרות כיסוי במשפט "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". ובכן, בעזה באמת אין מה לאכול, וגם המצב בישראל לא להיט.

פעם נהוג היה לתאר קשקשנים שמבטיחים הבטחות חסרות כיסוי במשפט "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". ובכן, בעזה באמת אין מה לאכול, וגם המצב בישראל לא להיט

במציאות העגומה של חיינו – מערב הנגב והגליל העליון פונו מתושבים, שירותי בריאות הנפש קורסים, 136 חטופים כלואים עמוק מתחת לאדמה ברצועת עזה, כשמעליהם חורבן והרס חסרי תקדים, ואלפי חיילי צה"ל מסכנים שם מדי יום את חייהם.

אבל במחוזות הדמיון של הטירלולקרטיה הישראלית – העתיד הוורוד נמצא תמיד מעבר לפינה, מרחף הרחק מעל המדבר של המציאות. ושם נוסעת רכבת מהירה מקריית שמונה לאילת, ישראל היא מעצמת סייבר שמרתיעה את כל אויביה, וכבר יש שם לא רק אי מלאכותי מול חופי עזה, אלא אפילו עיר עברית מפוארת שתוקם על חורבות עזה, ליד "חוף נובה", בדרך ל"גוש קטיף".

כבר יש מצגת. אומרים שראש הממשלה מתכוון להורות על בדיקת היתכנות ושוקל לתת אור ירוק.