המתקפה האגרסיבית והמדכדכת השבוע על יובל אברהם הוכיחה שוב עד כמה המאבק שלו צודק וחשוב להגן עליו.

תקציר האירועים למי שלא יודע בכלל מי זה יובל אברהם, מהו המאבק הצודק שלו, איפה תקפו אותו באגרסיביות ולמה חשוב להגן עליו:

יובל אברהם זכה השבוע (יחד עם בסל אדרה, חמדאן בלאל ורחל שור – חבריו ל"קולקטיב הדוקו הפלסטיני-ישראלי") בפרס הסרט הדוקומנטרי של פסטיבל ברלין, אחד מאירועי הקולנוע החשובים בעולם. חברת צוות השיפוט, הקולנוענית הצרפתייה ורנה פראוול, אמרה מעל הבמה בעת הענקת הפרס:

"עתה לא יכולה עוד להיות הכחשה של הכיבוש הישראלי הלא חוקי וחסר הרחמים ושל ההתנחלויות בגדה המערבית. העולם בוער שעה שרבים מאיתנו מעלימים עין. ב'אין ארץ אחרת' כמה נשמות אמיצות ויפות שבתיהם ומשפחותיהם נהרסים אינן יכולות להתעלם. מי ייתן והעולם לא יתעלם מהסרט הזה. בראבו".

שני גיבורי הסרט, בסל אדרה ויובל אברהם, עלו לבמה לקבל את הפרס בשם הקולקטיב. שניהם חברים, שותפים לדרך, כותבים באתר האקטואליה "שיחה מקומית" ומתעדים כבר שנים את המצוקה הקשה במסאפר יטא, האזור מדרום לחברון שבו אדרה נולד ושבו חיה משפחתו.

https://www.youtube.com/watch?v=ZlVgjhydQD8

מסאפר יטא הוא חבל ארץ למוד ייסורים, שנמצא כבר עשרות שנים במוקד של אלימות שמופנית בעיקר כלפי פלסטינאים עניים, על ידי מתנחלים שנהנים מחסות ומהגנה של צה"ל.

בנאום התודה שלו בברלין אמר אדרה:

"קשה לי מאוד לחגוג כאשר עשרות אלפים מבני עמי נטבחים על ידי ישראל בעזה, והקהילה שלי במסאפר יטא נמחקת על ידי בולדוזרים ישראלים. אני מבקש דבר אחד מגרמניה, היות שאני בברלין: להפסיק לשלוח נשק לישראל!"

יובל אברהם שדיבר אחריו אמר:

"עבדנו על הסרט הזה במשך חמש שנים. באסל ואני בני אותו גיל, אני ישראלי ובאסל פלסטיני. בעוד יומיים נשוב לארץ שבה איננו שווים. אני חי תחת משטר אזרחי ובאסל – תחת משטר צבאי. אנחנו חיים במרחק 30 דקות זה מזה, אבל לי יש זכות בחירה ולבאסל – אין. אני חופשי לנוע לאן שאני רוצה, אבל באסל כלוא בשטחים הכבושים".

עד כאן, תיאור יבש של "מה קרה". נעשה סרט. הוא זכה בפרס. נישאו נאומים ובהם נאמרו דברים שאינם נעימים לאוזן ישראלית. בטח לא עכשיו.

אבל הכעס בישראל לא התעורר בגלל מה שנאמר, אלא בגלל מה שלא נאמר: יובל אברהם לא הזכיר בדבריו את טבח חמאס בשבעה באוקטובר וגם לא את 134 החטופים הישראלים שעדיין מוחזקים בשבי ברצועת עזה.

הכעס בישראל לא התעורר בגלל מה שנאמר, אלא בגלל מה שלא נאמר: יובל אברהם לא הזכיר בדבריו את טבח חמאס בשבעה באוקטובר וגם לא את 134 החטופים הישראלים שעדיין מוחזקים בשבי בעזה

Our film "No Other Land" on occupied Masafer Yatta's brutal expulsion won best documentary in Berlinale. Israel's channel 11 aired this 30 second segment from my speech, insanely called it "anti semitic" – and I've been receiving death threats since. I stand behind every word. pic.twitter.com/2burPfZeKO

— Yuval Abraham יובל אברהם (@yuval_abraham) February 25, 2024

ביום ראשון השבוע, תאגיד השידור "כאן" הציג את נאומו של אברהם בברלין תחת הכותרת "הנאום האנטישמי של היוצר הישראלי". המסגור של הנאום בברלין כ"אנטישמי", הוביל למבול של איומים על חייו של יובל אברהם ואיומים על בני משפחתו. בעקבותיהם הוא בחר לא לחזור מברלין לישראל, ובני משפחתו עזבו את ביתם למקום בטוח יותר.

פורום היוצרים הדוקומנטריים פרסם מכתב מחאה חריף ובו האשים את "כאן" ב"הסתה פרועה נגד יוצר ישראלי" ודיווח עיתונאי "אלים וחסר אחריות". בעקבות הביקורת יצאה הודעה מ"כאן", לפיה "מוטב היה לנסח את הכותרת באופן אחר".

פורום היוצרים הדוקומנטריים האשים את "כאן" ב"הסתה פרועה נגד יוצר ישראלי" ודיווח עיתונאי "אלים וחסר אחריות". בעקבות הביקורת יצאה הודעה מ"כאן", לפיה "מוטב היה לנסח את הכותרת באופן אחר"

כמו כל מאות המגיבים על האירועים האלו (שרבים מהם הפגינו וירטואוזיות מרשימה בבחירת קללות ואיומים), גם אני עדיין לא ראיתי את הסרט הזוכה, "אין ארץ אחרת", שטרם הוקרן בישראל. אבל מאחר שהתרוצצתי בחברת יובל אברהם ובסל אדרה על גבעות הטרשים של מסאפר יטא וחזיתי מקרוב באלימות היומיומית שהם נדרשים להתמודד איתה כבר שנים, יש לי בכל זאת מושג במה הסרט הזה עוסק ואיזו מציאות הוא מתאר.

גם האמפתיה של יובל אברהם למצוקה בעזה אינה חדשה. לפני שלוש שנים ראיינתי אותו לזמן ישראל בעקבות פרויקט אינטרנטי שהוא הקים עם עמיתים מעזה, שנקרא "אנחנו שמעבר לגדר". הוא סיפר לי אז על הבית שבו גדל, ביישוב עומר, מוקף חברים שרובם שירתו בקרבי והחזיקו בדעות ימניות.

יובל אברהם (צילום: אמיר בן-דוד)

הוא הסביר למה ואיך בחר במסלול אחר, למד ערבית והחל להתעמק בנעשה סביבו. איך הבין שצעירים ישראלים לא יודעים כמעט דבר על חיי בני גילם בעזה, ולהיפך. הבורות משני הצדדים מזינה חשדנות. החשדנות מולידה עוינות. העוינות מובילה לאלימות. ועל הדרקון האכזרי הזה רוכבים לא מעט פוליטיקאים ציניים.

יובל אברהם הגיע למסקנה שהדרך להילחם בדרקון הזה היא לנצח את הבורות. "אני נורא אוהב את הארץ הזאת", הוא אמר לי ב-2021, "אני רוצה לגור כאן. אני רוצה לגדל כאן ילדים. אני רוצה שהמצב הזה ישתנה. ואז נשאלת השאלה איך צועדים קדימה.

"כל הדברים שאני עושה הם כדי להבין איך בתוך המציאות הלא שוויונית הזאת מייצרים בכל זאת שותפות, שהיא גם פוליטית, שיכולה בעתיד לגדול למשהו אחר. אני מדמיין שזאת הדרך קדימה".

"כל הדברים שאני עושה הם כדי להבין איך בתוך המציאות הלא שוויונית הזאת מייצרים בכל זאת שותפות, שהיא גם פוליטית, שיכולה בעתיד לגדול למשהו אחר. אני מדמיין שזאת הדרך קדימה"

כשישראלי כמו יובל אברהם מוגדר עכשיו "אנטישמי" בתאגיד השידור הציבורי "כאן" ומצליח לזעזע אפילו את בטאון השמאל המשוקץ "הארץ" – ברור שיש כאן אירוע שכדאי להבין אותו.

ב"הארץ" הגדיר השבוע עופר אדרת את יובל אברהם כ"יוצר פחדן שחשש להרגיז את הקהל שלו" ואף הוסיף והעריך שאברהם "לא רק אטום אלא גם קצת טיפש" והכל כי "נאום הניצחון שלו בפסטיבל ברלין, שמספר על כיבוש ואפרטהייד – אך לא מזכיר את 7 באוקטובר – הוא מתנה שערכה לא יסולא בפז".

באסל אדרה (צילום: אמיר בן-דוד)

יכול מאוד להיות שיובל אברהם היה נוהג בתבונה רבה יותר, אם היה מזכיר בנאום התודה שלו בברלין גם את זוועות השבעה באוקטובר. לא דיברתי איתו השבוע, אבל אין לי בכלל ספק שהוא הזדעזע עד עמקי נשמתו מטבח השבעה באוקטובר, ושהוא מייחל לשחרורם של החטופים. איך אפשר שלא?

אבל כדאי גם לשים לב למלכוד שכרוך בסיפור הזה. הוא לא חדש, רק פושט ולובש צורה בהתאם לאירועים המשתנים, ומוביל תמיד לאותה מסקנה נחרצת ויהירה: מי שמותח ביקורת על ההתנחלויות הוא או בוגד או אנטישמי. ככל הנראה שניהם גם יחד.

האשמות הללו לא מוטחות על ידי כהניסטים מנוער הגבעות, מכונת הרעל של נתניהו או ערוץ 14. הן כבר הגיעו גם ל"כאן" ול"הארץ". אולי כי מאז שבעה באוקטובר גם מלאכתם של רשעים נעשית בידי אחרים.

האשמות הללו לא מוטחות על ידי כהניסטים מנוער הגבעות, מכונת הרעל של נתניהו או ערוץ 14. הן כבר הגיעו גם ל"כאן" ול"הארץ". אולי כי מאז שבעה באוקטובר גם מלאכתם של רשעים נעשית בידי אחרים

כי זה צידו השני של המלכוד – אם יובל אברהם היה בוחר לנאום לא רק על הכיבוש, גזל הקרקעות בדרום הר חברון, אלימות המתנחלים והפערים הדוקרים את העין והלב בינו לבין חברו בסל אדרה (מה לעשות, אלה בדיוק נושאי הסרט שעליו הם זכו בפרס) , אם הוא גם היה קושר בין אלה לבין זוועות השבעה באוקטובר – הייתה קמה צעקה איך הוא מעז בכלל לעשות חיבור כזה, שמעניק הצדקה לרצח, אונס וחטיפה של חפים מפשע. ואז היו מאשימים אותו בבגידה או באנטישמיות.

כך או כך, התוצאה הייתה זהה.

דחפור צה"ל הורס את דרכי הגישה למסאפר יטא, 23 ביוני 2021 (צילום: באסל אדרה)

אם אתה ממשיך לדבר על הכיבוש אחרי שבעה באוקטובר, אתה אנטישמי. אם מחית נגד הכיבוש לפני שבעה באוקטובר לא עניינת אף אחד, כי "אקיבוש" לא היה קיים, ולאף אחד לא היה איכפת מכמה דיירי מערות במסאפר יטא. או במילותיו נטולות המודעות העצמית של עופר אדרת ב"הארץ":

"הסרט התיעודי 'אין ארץ אחרת' עוסק בסבלם של כפריים פלסטינים אומללים, שמגורשים בידי צה"ל מכפריהם במסאפר יטא שבדרום הר חברון — נושא שלא מסוקר כמעט בשום מקום למעט בכתבותיה של הגר שיזף ב'הארץ'".

ולך תצא מזה עכשיו, כשאינספור גילויי אנטישמיות בעולם ממשיכים לתדלק את תחושת הנרדפות, שהיא תמיד מרכיב יסודי בזהות היהודית והישראלית.

והאנטישמיות בעולם גואה, על כך אין מחלוקת. על פי אומדנים של הליגה נגד השמצה, מספר האירועים בעלי אופי אנטישמי בארצות הברית עלה פי-3 בשנה האחרונה. אבל כבר קודם, מאז 2019, גם באירופה וגם בארה"ב זיהו עלייה דרמטית ומדאיגה בהתפשטות של רעיונות אנטישמיים.

מספר האירועים בעלי אופי אנטישמי בארצות הברית עלה פי-3 בשנה האחרונה. אבל כבר קודם, מאז 2019, גם באירופה וגם בארה"ב זיהו עלייה דרמטית ומדאיגה בהתפשטות של רעיונות אנטישמיים

"האנטישמיות החדשה", קרא לזה השבוע פרופ' נח פלדמן מהרווארד, בכתבת השער של המגזין "טיים".

שער המגזין "טיים", גיליון 11 במרץ 2024, המוקדש לאנטישמיות החדשה (צילום: Time Magazine)

פלדמן ממחיש כמה קשה לעקוב אחרי מופעיה המתעתעים של האנטישמיות בעולם, ולהבדיל בין ביקורת לגיטימית על מעשיה או מחדליה של מדינת היהודים, לבין מהדורה חדשה של אנטישמיות, שעושה את מה שהאנטישמיות עשתה מאז ומעולם – להפיל על היהודים באשר הם את החרדות והאלימות של התקופה.

כשהחברה הייתה נוצרית אדוקה, היהודים אכלו אותה כי הם "בגדו בישו". כשדרווין העניק לאנושות את האבולוציה, היהודים זכו לכבוד המפוקפק להיות "הגזע הנחות". כשעלו האידיאולוגיות המודרניות הגדולות, היהודים לוהקו גם כקפיטליסטים תעבי בצע שמנסים להשתלט על העולם, וגם כמהפכנים קומוניסטים שמנסים להחריב את העולם.

בגלגול הנוכחי של האנטישמיות, בהיפוך מרהיב של ההיסטוריה, שנאת היהודים עוזרת למרק את מצפון העולם מקולוניאליזם ועליונות לבנה, חטאי עבר שמושלכים עכשיו על צאצאי קורבנותיהם.

בגלגול הנוכחי של האנטישמיות, בהיפוך מרהיב של ההיסטוריה, שנאת היהודים עוזרת למרק את מצפון העולם מקולוניאליזם ועליונות לבנה, חטאי עבר שמושלכים עכשיו על צאצאי קורבנותיהם

מושג המפתח הוא "רצח עם", שנכנס ללקסיקון העולמי בעקבות רצח העם היהודי. בהיגיון האנטישמי, אם צאצאי הנרצחים הם עכשיו גזענים ורוצחי המונים בעצמם, אז החשבון ההיסטורי נסגר. ואיכשהו שוב הוכח שהיהודים אשמים בכל.

מה שמשותף עכשיו לכל גילויי האנטישמיות המגוונים בעולם, זו הטענה שהמלחמה ברצועת עזה היא לא תגובה לגיטימית של מדינה שאזרחיה הותקפו באכזריות בלתי נתפסת על ידי ארגון טרור המתבצר בתוך אוכלוסייה אזרחית – אלא "רצח עם" שיהודים גזענים מבצעים בפלסטינים אומללים.

https://twitter.com/berlinale/status/1761455311645192522

יובל אברהם ובסל אדרה מגלמים בגופם אופציה אלטרנטיבית, שבה יהודי ופלסטיני יכולים להיאבק זה לצד זה ולא זה נגד זה, ולחתור יחד לפתרון צודק ולא אלים של הסכסוך הלאומי. זו לא הייתה משימה קלה גם לפני שבעה באוקטובר, ומאז היא קשה הרבה יותר.

יובל אברהם ובסל אדרה מגלמים בגופם אופציה אלטרנטיבית, שבה יהודי ופלסטיני יכולים להיאבק זה לצד זה ולא זה נגד זה, ולחתור יחד לפתרון צודק ולא אלים של הסכסוך הלאומי

מי שמדביק עכשיו אפילו ליובל אברהם את התואר "אנטישמי", רק בגלל שהוא פועל באומץ מחוץ לזרם המרכזי ומעז לא להגיד בדיוק את מה שמצופה עכשיו מכל ישראלי לומר לעולם – מעניק בכך שירות עצום לאנטישמים האמיתיים. אלה שבניגוד ליובל אברהם לא אוהבים את ישראל ורוצים לתקן אותה, אלא שונאים את ישראל ורוצים להשמיד אותה.