בימים בהם נפרסות תכניות להסדרים מדיניים לסיומה של מלחמת הברירה, בה דבקה ממשלת ישראל – יש בהצעה משותפת ישראלית, מצרית ופלסטינית, כדי למשוך תשומת לב בינלאומית.

מדובר בנייר עבודה שמועבר, ממש בימים אלה לדרגי מקבלי ההחלטות בישראל, ברשות הפלסטינית ובכל המדינות המעורבות בסכסוך, ונועד להביא לסיומו. זהו מסמך שהוכן ע"י אנשי אקדמיה מצרי, פלסטיני וישראלי בחסות אוניברסיטת ברנדייס שליד בוסטון ובמימונה. מדובר ביוזמה של שלושה שכבר חברו בעבר לגיבוש מסמכים מדיניים פורצי דרך.

בימים אלה מועבר נייר עבודה לדרגי מקבלי ההחלטות בישראל, ברשות הפלסטינית ובכל המדינות המעורבות בסכסוך – שהוכן ע"י אנשי אקדמיה מצרי, פלסטיני וישראלי בחסות אוניברסיטת ברנדייס

שי פלדמן הוא פרופסור למדעי המדינה, המופקד על הקתדרה על שם ריימונד פרנקל לחקר הפוליטיקה והחברה הישראליות במרכז קראון ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. קודם לכן כיהן כנשיא המכללה האקדמית ספיר, ולפני כן שימש כמנהל של מרכז קראון באוניברסיטת ברנדייס. ד"ר ח'ליל שקאקי הוא ראש המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות הממוקם ברמאללה וסוקר את דעת הקהל הפלסטינית. וד"ר עבד אל-מונים סעיד עלי, שהוא מנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של הוצאת "אל מסרי אל יום", ובעבר נשיא ויו"ר מועצת המנהלים של המרכז האזורי למחקרים אסטרטגיים בקהיר. בעבר היה גם יו"ר קונצרן "אל אהרם", ומכהן כסנאטור במועצת השורא המצרית. יחד הם הקימו לפני 20 שנה את מרכז קראון ללימודי המזרח התיכון, בחסות אוניברסיטת ברנדייס.

ד"ר ח'ליל שקאקי משמאל, פרופ' שי פלדמן במרכז וד"ר עבד אל-מונים סעיד (צילום: פוטו דן הולמס)

לאחר השבעה באוקטובר, אירוע שהם מגדירים בעל פוטנציאל למלחמת דמים כלל-אזורית, הם החליטו להתמקד בגיבוש של תכנית להסדר. עיקרי התכנית מובאים כאן לראשונה, כשבבסיסם יש כוונה לענות על הסיבות לכישלון היוזמות שהועלו עד כה.

היוזמות שהועלו עד כה לא מילאו את דרישות המינימום של הצדדים. הטרור וההתנחלויות היוו מכשול וגם אי התמיכה של מדינות האזור במאמצים.

מבלי להיכנס כאן לסיבות שהובילו לשבעה באוקטובר והרקע למצב שבו אנו נמצאים, שמפורטות בהרחבה בתכנית, אעבור להצעות לפתרון, שנשענות על שתי הנחות יסוד:

1. ברשות הפלסטינית חייב להגיע היום שאחרי אבו מאזן והרשות הפלסטינית הנוכחית שאיבדו לגיטימציה.
2. ובישראל צריך להגיע היום שאחרי נתניהו, שהוא המכשול העיקרי לשלום בצד הישראלי. זאת מבלי להתעלם מכך שיש נטייה ימינה של הפוליטיקה הישראלית. הסקרים המצביעים על תמיכה גוברת באופוזיציה בישראל, נותנת לדעתם של כותבי היוזמה את האפשרות לשינוי מהותי לאחר הבחירות הבאות.

לאחר השבעה באוקטובר, אירוע שהם מגדירים בעל פוטנציאל למלחמת דמים כלל-אזורית, הם החליטו להתמקד בגיבוש של תכנית להסדר. עיקרי התכנית מובאים כאן לראשונה

עקרונות התוכנית המוצעת

הסכסוך עם ישראל לא ייפתר ללא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. הפלסטינים לא יהיו מוכנים לפחות מזה.

גבולות המדינה חייבים להתבסס על גבולות 67', עם חילופי שטחים בהסכמה הדדית, כדי לייצר רצף טריטוריאלי מקסימלי למדינה שתקום.

בירת המדינה צריכה להיות בשטח מזרח ירושלים, שיהיה תחת ריבונות המדינה הפלסטינית.

ההסכם צריך לתת פתרון הוגן לבעיית הפליטים באופן שיענה על זכות השיבה ויאפשר יישומו של עקרון זה.

עבור הישראלים הסכסוך לא ייפתר בלי טיפול בשיקולי הביטחון של מדינת ישראל ובלי אבטחת שלומם וביטחונם האישי.

ההסכם יצטרך להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית, ע"י כך שיטפל בבעיית הפליטים באופן שלא יסכן את הדרישות הדמוגרפיות המינימליות, לפי חזון הקמתה של ישראל. כלומר שליהודים יהיה רוב ברור במדינה.

בהתאם לזאת, גושי ההתיישבות הגדולים בשטחי יהודה ושומרון ייכללו בגבולות ישראל במו"מ.

ההסכם יצטרך להבטיח שירושלים תישאר מאוחדת, ושתהיה גישה חופשית לשכונות ולרובעים ולמקומות הקדושים.

הכותבים מדגישים כי ההסדר המוצע אינו שולל אפשרות ליצירת יחסים עם מדינה שלישית – קונפדרציה ישראלית-פלסטינית-ירדנית או קונפדרציה ישראלית-פלסטינית או פלסטינית-ירדנית.

המלחמה בעזה יוצרת גם תנאים ליצירת מערכת תמיכה אזורית מועילה, שתסייע למו"מ הישראלי-פלסטיני הבילטרלי. בעקבות השבעה באוקטובר מדינות האזור גם מודעות לכך שהאלימות באזור עלולה לדרדר אותו למלחמה כלל-אזורית.

המלחמה בעזה יוצרת גם תנאים למערכת תמיכה אזורית מועילה, שתסייע למו"מ הישראלי-פלסטיני הבילטרלי. בעקבות ה-7/10 מדינות האזור מודעות לכך שהאלימות באזור עלולה לדרדרו למלחמה כלל-אזורית

השיקולים הכלכליים והיתרונות שיהיו לשינויים באזור על גיבוש גופים כמו "מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ", "מועצת מדינות ערב ואפריקה של ים סוף ומפרץ עדן", כשברקע הסכמי אברהם – למצב החדש הזה ניתן יהיה להגיע לאחר תקופת מעבר לקראת הסכם הקבע.

זה יחל בהכרזה של ישראל על סיום המלחמה בעזה, העברת השטח בהדרגה לרשות הפלסטינית, נסיגה מרצועת עזה, וזה יחזיר את הרצועה ל"סטטוס קוו אנטה בלום" כפי שנקבע בהסכמי אוסלו.

אופן יישום התכנית

רשות פלסטינית לתקופת המעבר תוקם ותפעל בכל השטחים הפלסטינים, עם ראש ממשלה טכנוקרט חזק ועצמאי בעל סמכויות מלאות, בהתאם לחוק היסוד של הרשות הפלסטינית.

גוף רב לאומי משבע מדינות תורמות עיקריות, בעלות עקרונות אסטרטגיים בסיסיים משותפים, אולי בשיתוף קרן המטבע והבנק העולמי – יוקם כדי לספק תמיכה מדינית ביטחונית וכלכלית לכל שלב המעבר.

גוף אזורי ערבי, שיספק תמיכה מדינית, ביטחונית, כספית וכלכלית לכל שלב המעבר.

כל אלה לצד הרפורמה הנדרשת במנגנון הביטחון.

הרשות תפעל במקביל להשגת לגיטימציה מחודשת, ע"י חזרה לעקרונות שלטון דמוקרטי וביעור השחיתות.

חשוב מכל, הם קובעים, החזרת המונופול על הכוח המזויין, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו.

בתקופת המעבר תהיה הפסקה מוחלטת של האלימות, נסיגה הדרגתית של ישראל מהרצועה, החזרת החטופים, חזרת העקורים לבתיהם, מתן מחסה זמני לאלה שנותרו ללא בית, ישוקמו כוחות השיטור ויפורקו כל הפלגים החמושים מנשקם.

מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, מרוקו וסעודיה – יסייעו למנגנוני הביטחון של הרשות לשמור על השלום והביטחון ברשות. כוח מולטי-לטרלי יפקח על ההסכם בין ישראל לרשות לחזרת הפלסטינים שנעקרו בתיהם ב-7.10.

ארה"ב תיקח על עצמה לשקם את הרפורמה במנגנוני הביטחון.

במהלך יציאת ישראל בהדרגה מעזה – ועדת היגוי תתאם את העברת המשילות
מידי חמאס וישראל לידי הרשות הפלסטינית המשוקמת.

הישראלים והפלסטינים יכולים לסייע לעמיהם לקבל את התוכנית

ישראל תסייע על ידי לימוד הנרטיב הפלסטיני בבתי הספר, כולל הנכבה, הכרה בסבל של הפלסטינים, והכרה בכך שלישראל יש אחריות לסבל הזה. ישראל יכולה להיות המדינה הראשונה שתפתח שגרירות במזרח ירושלים.

הפלסטינים יסייעו על ידי כך שיעגנו את המחויבויות הפלסטיניות בחוקה פלסטינית ויציעו למתנחלים אפשרות להישאר תחת ריבונות פלסטינית.

על האמריקאים ועל הנשיא האמריקאי מוטלת החובה לפעול לתמיכה בתוכנית, כפי שעשה טראמפ בהסכמי אברהם.

נכון, מדובר בתוכנית מורכבת ומאתגרת, אבל אחד מחברי הצוות, פרופ' שי פלדמן, גיבש תכנית שלום כבר לפני 40 שנה בעבודתו באוניברסיטת תל אביב, עוד לפני הסכמי אוסלו. אותה תכנית נקראה: "גדה, עזה וישראל – אפשרויות לשלום". זו הייתה תכנית שיצחק שמיר, מי שעמד אז בראשות הממשלה, לא הסכים לקרוא אפילו. וכפי שמספר פרופ' פלדמן – בשל האמירה הזו של שמיר התוכנית עוררה סקרנות מעל ומעבר למצופה. אולי הפעם ההנהגות יתעמקו בה ויחסכו מכולנו עוד ועוד שפיכות דמים.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.