מפתה לראות בצעד של שר המשפטים יריב לוין, שהורה שלשום (שני) לאנשיו להחליף את המנעול בלשכה המשותפת בתל אביב שלו ושל היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה כמעין מהתלה שובבית, או צעד מחאה מתוחכם על כך שהיא עודנה מחזיקה בתפקיד היועצת מכוחו של צו ביניים שהוציא בג"ץ, על אף שהממשלה החליטה להדיחה באופן מיידי.
אך לוין איננו ילד המשחק בארגז חול בגן ילדים, הוא שר בממשלת ישראל, העומד בראש משרד המשפטים, ומהלכו איננו מצחיק – הוא מסוכן ומאיים.
שתי שאלות מתעוררות כאן באופן מיידי: האחת, האם הוראתו אכן מהווה הפרה מפורשת של החלטת בית המשפט; והשנייה, האם ניתן לנקוט נגדו הליכי ביזיון בית משפט.
התשובה לשאלה אם לוין הפר החלטה שיפוטית היא כן – אי אפשר לחמוק ממסקנה, שמהלכו של שר המשפטים מפר באופן ישיר את הוראת בג"ץ
לא חלפו אלא ימים אחדים מאז שהשופט נעם סולברג פסק בבקשות קודמות שהוגשו לו בעניין ביזיון בית משפט. זאת, לאחר ששר התקשורת שלמה קרעי, שיגר מכתב לעובדי משרדו והנחה אותם להתעלם מחוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה.
סולברג דחה את הבקשות, והסתפק בהבהרה כי מעשהו של קרעי הוא חמור וסותר עקרונות יסוד של שלטון החוק, וכי בניגוד לדבריו של קרעי, בהרב־מיארה איננה "היועצת המשפטית לממשלה לשעבר".
התשובה לשאלה אם לוין הפר החלטה שיפוטית היא כן – אי אפשר לחמוק ממסקנה, שמהלכו של שר המשפטים מפר באופן ישיר את הוראת בג"ץ.
זה מה שקבע סולברג בשבוע שעבר בסמוך להחלטת הממשלה להדיח את בהרב־מיארה, ושוב בתחילת השבוע, כשהמיר את הצו הארעי בצו ביניים:
"החלטת הממשלה על פיטורי היועצת המשפטית לממשלה לא תיכנס לתוקף, על כל המשתמע מכך, עד למתן החלטה אחרת.
"בכלל זאת, לא יחול בתקופה זו כל שינוי בסמכויות היועצת המשפטית לממשלה; בסדרי העבודה הנוהגים בינה לבין הממשלה; במעמדן הנורמטיבי של חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה והחלטות רשויות התביעה; ולא יוכרז על מחליף או ממלא מקום".
בקריית הממשלה בתל אביב יושבות בין היתר כמה יחידות של משרד המשפטים. בקומה התשיעית של המגדל מצויה לשכה, שאותה חולקים זה עשר שנים הן שרי המשפטים והן היועצים המשפטיים לממשלה, כאשר הם מעבירים ימי עבודה בתל אביב, בדרך כלל יום אחד בשבוע לכל אחד.
לוין החליט לראות את הלשכה הזו כ"שלו", ואת בהרב־מיארה כמי ש"מקבלת רשות" להשתמש בה. ביום שני, כאמור, הוא שלח את אנשיו להחליף בה מנעולים, כי החליט שהיועצת לא תוכל להשתמש עוד בלשכה. בכך הוא הפר את סדרי העבודה הנוהגים בין היועצת לבין הממשלה. זוהי הפרה של צו הביניים, חד וחלק.
אך השאלה אם ניתן לנקוט בעניינו הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא שאלה אחרת ומורכבת יותר. ראשית, בית המשפט העליון מעולם לא הכריע בשאלה אם הפקודה חלה כלפי רשויות השלטון, בשונה מהשאלה אם ניתן להחיל אותה כלפי אדם פרטי. זוהי שאלה מורכבת, המשלבת בתוכה כמה שאלות משנה, כמו מה היחס בין נושא משרה מטעם המדינה – למשל שר משפטים – לבין המדינה, והאם חיוב שניתן להטיל על המדינה, ניתן להטיל על עובד הציבור.
בשורה התחתונה, בית המשפט הותיר את השאלה הזו ללא הכרעה, דווקא כדי שיוכל לפעול במקרים שבהם רשויות המדינה אינן ממלאות אחר צו שיפוטי, מבלי להגיע לפסק דין לכאן או לכאן.
השאלה אם ניתן לנקוט בעניינו הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט היא שאלה אחרת ומורכבת יותר. ראשית, בית המשפט העליון מעולם לא הכריע בשאלה אם הפקודה חלה כלפי רשויות השלטון
אחד המקרים האחרונים שכך היה עסק גם הוא בהתנהלותו של השר לוין. לאחר שניתן פסק דין שחייב אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים "בתוך זמן סביר" כדי למנות נשיא לבית המשפט העליון, לוין התמהמה עוד ועוד, ובית המשפט נאלץ – במסגרת הליכי ביזיון, ואף שבקשת הביזיון עצמה נדחתה באופן פורמלי – לקבוע דדליין למינוי.
בסופו של דבר הוועדה התכנסה ללא לוין ויתר נציגי הקואליציה, ומינתה בעצמה את יצחק עמית לנשיא העליון ואת סולברג למשנה לנשיא.
משוכה משפטית נוספת עניינה ביחסי הגומלין שבין פקודת ביזיון בית משפט לבין חוק חסינות חברי הכנסת. כמו לחסינות עצמה, לשאלה הזו יש שני היבטים – מהותי ודיוני.
חוק החסינות מונע את מעצרו של חבר כנסת או שר, כך שהסנקציה המרכזית הקבועה בפקודת הביזיון – מאסר קצוב בזמן – ככל הנראה לא רלוונטית, על אף שמדובר במאסר "אזרחי", המיועד להפסיק את ההפרה השיפוטית, ולא באקט פלילי עונשי. גם בהקשר הזה בית המשפט מעולם לא קבע הלכה בשאלת היחס בין פקודת הביזיון לחוק החסינות.
מבחינת החסינות המהותית, כדי שפעולתו של לוין תיחשב לעבירה פלילית יש לקבוע כי היא אינה נמצאת ב"מתחם הסיכון הטבעי" של פעולותיו של נבחר הציבור. הדין קובע כי לחבר כנסת או לשר מותר לפעול במסגרת מילוי תפקידו, ופעולות אלה עלולות לגלוש לעתים באופן טבעי לעבר פעולות אסורות.
אולם, ביצוע עבירה פלילית בכוונת מכוון איננה חלק מ"מתחם הסיכון הטבעי" ולכן אינה חוסה תחת החסינות המהותית.
מבחינת החסינות המהותית, כדי שפעולתו של לוין תיחשב לעבירה פלילית יש לקבוע כי היא אינה נמצאת ב"מתחם הסיכון הטבעי" של פעולותיו של נבחר הציבור
בשתי השאלות המשפטיות הללו, אם בית המשפט ירצה לנקוט צעד כלשהו בעניינו של לוין כעת, הוא ייאלץ לפסוק קודם כל הלכה עקרונית. אין היתכנות שהדבר ייעשה על ידי שופט יחיד.
העתירות בעניין הדחת היועצת המשפטית לממשלה מצויות כעת במעין תקופת מעבר, בין השלב שבו הן טופלו על ידי השופט סולברג לבדו, לבין העברתן לטיפול ההרכב המורחב של תשעה שופטים, שמונה לדון בתיק.
בימים האחרונים ניתנו בעתירות הללו כמה החלטות, חלקן על ידי סולברג וחלקן על ידי ההרכב. פורמלית, התיק אמור להישאר בידיו של השופט התורן עד 14 ימים לפני מועד הדיון, כלומר עוד שבוע.
שאלה נוספת שתעמוד בפני בית המשפט, ככל שתוגש בקשת ביזיון בעניינו של שר המשפטים, תהיה מידת האופרטיביות של ההחלטה השיפוטית שנטענת הפרתה. דיני הביזיון קובעים שככל שהצו השיפוטי הוא בעל אופי "נורמטיבי־דקלרטיבי" ולא "אופרטיבי", כך יהיה קשה יותר לקבוע שהפרתו מהווה ביזיון בית משפט. המקרה של החלפת המנעולים איננו מקרה מובהק. גם זו דרך שבה בית המשפט יוכל לחמוק מפסיקה מביכה נגד לוין.
שאלה נוספת שתעמוד בפני בית המשפט, ככל שתוגש בקשת ביזיון בעניינו של שר המשפטים, תהיה מידת האופרטיביות של ההחלטה השיפוטית שנטענת הפרתה
ברור שבית המשפט יעשה כל שביכולתו בשביל להימנע מהסלמה, מול מה שנדמה כהתנהגות מחריפה והולכת של שרי הממשלה.
"הכלל הוא שדיני הביזיון נועדו לשמש מוצא אחרון", ציטט סולברג לפני ימים אחדים פסיקה נושנה, במסגרת החלטתו בעניין קרעי. לא ברור אם הייתה זו האסטרטגיה הנכונה. בית המשפט אכן מחויב בריסון שיפוטי, אך הבלגה חוזרת ונשנית מצד השופטים משדרת ככל הנראה את המסר הלא נכון לממשלה, הנראית כמי שהחליטה לחתור לעימות חזיתי עם שלטון החוק.
גילוי נאות: עו"ד יובל יועז מייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעתירות לבג"ץ נגד הדחת היועצת המשפטית לממשלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועוד יום בגנון. מחר ההורים של לוין יקבלו טלפון מהגננת שהבן שלהם משך ליועמ"שית בשיער.
שפני בית המשפט העליון לא יעשו כלום ללוין. הם פחדנים שמתחמקים מהכרעות עד כמה שהם יכולים. הרפורמה האמיתית שיש לבצע בבית המשפט העליון זו השתלת אשכים – רצוי מברונזה.