היו ימים שבהם כששר משפטים ביקש לבקר את בית המשפט או את מערכת אכיפת החוק, הוא היה טורח ללמוד את העובדות, ולא משפריץ הכפשות פייק סתם כך. הימים האלה חלפו.
חלפו רק שלושה ימים מאז עלה השר יריב לוין על סוסו הגבוה ותקף בחריפות את ח"כ טלי גוטליב, על כך שכינתה את אנשי משמר בתי המשפט "יודנראטים" ו"בהמה". "הזדעזעתי מההתנהלות המבישה שלה", הטיח לוין, "זו לא דרכנו".
למוחרת היום, כששמע לוין על הדיון שקיימו שופטי בג"ץ בדלתיים סגורות בסוגיית ביקורים של אנשי הצלב האדום בבתי כלא בישראל, הוא החליט לתת פייט להתנהלות המבישה של גוטליב.
לוין אינו צורח וצווח, הוא פשוט שולח מכתבים. מבחינתו דיון בתנאי כליאתם של פלסטינים ולבנונים המצויים בישראל, הוא סיבה לתקוף את בית המשפט העליון על עצם הדיון בעתירה.
לוין אינו צורח וצווח, הוא פשוט שולח מכתבים. מבחינתו דיון בתנאי כליאתם של פלסטינים ולבנונים המצויים בישראל, הוא סיבה לתקוף את בית המשפט העליון על עצם הדיון בעתירה
מאחר שלוין אינו מכיר בשופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, הוא שלח מכתב למנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל. "שופטי בית המשפט העליון קיימו אתמול דיון בעתירה המבקשת להתיר לצלב האדום לערוך ביקורים אצל מחבלי הנוח'בה הכלואים בישראל", כתב לוין, "מדובר בעתירה שראוי היה לדחותה על הסף, אך לצערי שופטי בית המשפט החליטו לדון בה".
לשר המשפטים היה רעיון: שהנהלת בתי המשפט תארגן הקרנה של סרט הזוועות מ-7 באוקטובר לכלל שופטי העליון, לרבות אלה הדנים בעתירה. מדובר, להסרת ספק, באותו סרט שחלק משרי הממשלה עדיין מסרבים לצפות בו.
זוהי התנהגות בזויה מצד שר המשפטים, שיש בה כדי לרמז כאילו שופטי העליון אינם מכירים או אינם מייחסים משקל לטבח שביצעו מחבלי הנוח'בה באזרחי ישראל ב-7 באוקטובר.
מה גם, שכלל אין מדובר על ביקורים ייעודיים של אנשי הצלב האדום אצל מחבלי הנוח'בה, אלא אצל כלל האסירים והכלואים המוחזקים בישראל – חלקם עזתים, חלקם לבנונים, חלקם תושבי השטחים, חלקם כלואים בישראל עוד לפני 7 באוקטובר, חלקם שפוטים על עבירות פליליות וחלקם מוגדרים לוחמים בלתי חוקיים. שיעורם של מחבלי הנוח'בה ביניהם קטן יחסית, אבל מה אכפת ללוין.
דוח מספר הכלואים בשב"ס לרבעון הראשון לשנת 2025 מגלה כי בישראל מוחזקים אנשי פת"ח, הג'יהאד האסלאמי, דאעש, חזבאללה, חמאס – רבים מהם אינם אנשי נוח'בה – וכן ארגונים פלסטיניים נוספים. אלה אינם כוללים את מי שמוחזקים במתקנים צבאיים – שדה תימן, כלא עופר, ענתות ועוד.
דוח מספר הכלואים בשב"ס לרבעון הראשון לשנת 2025 מגלה כי בישראל מוחזקים אנשי פת"ח, הג'יהאד האסלאמי, דאעש, חזבאללה, חמאס – רבים מהם אינם אנשי נוח'בה – וכן ארגונים פלסטיניים נוספים
במכתב של ראש שב"כ דאז רונן בר מחודש יוני האחרון למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, הוא מציין שהמערכת מחזיקה קרוב ל-21,000 כלואים, כאשר תקן הכליאה עומד על 14,500, ונתון זה "הוביל להרעה משמעותית בתנאי הכליאה", לרבות צפיפות גדולה שהותרה בחקיקת חירום, תוך פגיעה במחויבותה של ישראל לדין הבינלאומי. "מדובר במשבר בעל השלכות אסטרטגיות על ישראל", כתב בר.
חוצפתו חסרת הגבולות של השר לוין מובילה לכך, שהוויכוח מתמקד בשאלה האם עתירת האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ אכן מתמקדת אך ורק במחבלי נוח'בה או בכלל הכלואים הביטחוניים בישראל, שישראל שוללת מהם באופן גורף את הזכות לביקורים של הצלב האדום.
תפקידו של בג"ץ הוא לבחון אם הממשלה ורשויות המדינה עומדות בהוראות החוק, לרבות כללי המשפט הבינלאומי שישראל מחויבת להם, ביחס לכלל הטרוריסטים שהיא מחזיקה במתקניה. גם מחבלי נוח'בות
לכן חשוב לומר באופן ברור: תפקידו של בג"ץ הוא לבחון אם הממשלה ורשויות המדינה עומדות בהוראות החוק, לרבות כללי המשפט הבינלאומי שישראל מחויבת להם, ביחס לכלל הטרוריסטים שהיא מחזיקה במתקניה. גם הגרועים ביותר שבהם. גם מחבלי נוח'בות.
מי שחושב אחרת, תומך ביישור הסטנדרט בישראל עם הגרועים בארגוני הטרור, ונותן לגיטימציה במעשיו ובעמדותיו לתנאים הבלתי אנושיים שבהם מוחזקים החטופים הישראלים במנהרות חמאס בעזה.
החובה הישראלית לאפשר ביקורים של הצלב האדום אצל כלואים בישראל איננה רק תוצאה של נורמות בינלאומיות, אלא של הסכם שנחתם בין ממשלת ישראל לבין הצלב האדום הבינלאומי במרץ 1979.
מכתבו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים באותה עת, האלוף דניאל מט, אל ראש משלחת הצלב האדום, מצוי בארכיון המדינה ומפרט את מחויבויותיה של ישראל בהתאם לסטנדרט הבינלאומי המחייב.
האמת העצובה היא, שבג"ץ מועל בתפקידו מאז 7 באוקטובר ומעלים עין מהמעשים הלא חוקיים שנוקטת הממשלה ביחס לפלסטינים הכלואים בישראל. עתירת האגודה לזכויות האזרח הוגשה לפני קרוב לשנה וחצי, אך בית המשפט עוד לא מצא לומר את דברו בעניין.
הדיון שהתקיים השבוע היה בדלתיים סגורות, במעמד נציגי הממשלה בלבד וללא העותרים, ולאחר שהפרקליטות הגישה לא פחות מ-20 בקשות ארכה להגשת כתב תשובתה.
באוגוסט 2024, לפני כשנה, הוציא בית המשפט צו על-תנאי, שהורה למדינה לנמק "מדוע לא יבוטל האיסור הגורף על ביקורים של נציגי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום אצל אסירים ועצורים פלסטינים מרצועת עזה ומאיו"ש המוחזקים במשמורת הצבא ושירות בתי הסוהר", וכן מדוע לא יימסרו פרטים על זהות כלל האסירים והעצורים המוחזקים בישראל.
מאז, המדינה מבקשת שוב ושוב דחיות בהגשת תצהיר התשובה. אפשר להבין למה. קשה מאוד למשפטנים בשירות המדינה להגיש נייר המשקף הפרת חוק בוטה. אין כאן מרחב תמרון.
המדינה מבקשת שוב ושוב דחיות בתשובתה. אפשר להבין למה. קשה מאוד למשפטנים בשירות המדינה להגיש נייר המשקף הפרת חוק בוטה. אין כאן מרחב תמרון
בבקשות הללו מופיעות וריאציות על נוסח שלא ברור משקלו המשפטי: "הבקשה מוגשת לבקשת הדרג המדיני, על יסוד טעמים מקצועיים הנוגעים לביטחון המדינה, טעמים שלא ניתן לפרטם בגלוי … כלל העוסקים במלאכה מודעים היטב לחריגותה של בקשה זו", וכך הלאה.
![השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/04/F250408YS160-1024x640.jpg "השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
הדברים הגיעו לכדי כך שלאחר עשרים בקשות ארכה – כן, זו לא טעות – פנה היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד עודד פלר, בבקשה חריגה משלו לבית המשפט: תנו החלטה או תמחקו את העתירה, הוא כתב להם בזעם עצור, כך אי אפשר להמשיך.
לאחר עשרים בקשות ארכה – כן, זו לא טעות – פנה היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד עודד פלר, בבקשה חריגה משלו לבית המשפט: תנו החלטה או תמחקו את העתירה. כך אי אפשר להמשיך
"ככל שבית המשפט יקבל גם את בקשתם הנוכחית של המשיבים", כתב פלר, "העותרים יודו אם בית המשפט יוכל להבהיר זו הפעם, שמא העותרים כשלו, ועליהם להשלים עם כך, שעתירה זו לא תידון ולא תוכרע".
זה היה הרקע לדיון שהתקיים השבוע בדלתיים סגורות, ושהובא לידיעתו של שר המשפטים באמצעות ארגוני ימין קיצוני. אתמול (חמישי) פרסמו השופטים החלטה, שיש בה יותר ממד אפולוגטי מאשר הוראה שיפוטית.
"קיימנו שיח ושיג עם הגורמים המקצועיים, בעקבות עיון בחומר שהגיע לעיוננו במעטפה סגורה", כתבו השופטים יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז, והוסיפו: "אין בהחלטתנו זו כדי לגרוע מן החובות החלות מכוח הדין כלפי אסירים ועצורים ביטחוניים המוחזקים במתקני כליאה ישראליים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכתב, עוכר ישראל והיהודים, מנסה לעשות הבחנה מלאכותית בין מחבלי נוחבה לשאר המחבלים הערבים.
אבל השאלה שכל קורא צריך לשאול את עצמו היא – האם יתר האסירים הביטחוניים הם פחות שפלים? פחות צמאי דם? האם הם לא רוצחים, לא מפלצות, לא תתי־אדם?
רוצחי משפחת פוגל – האם הם "טובים יותר" מרוצחי משפחת ביבס? האם לדעתו הם בני אנוש שווי זכויות? ואם רק יכלו, האם לא היו מצטרפים גם הם לחגיגת הדמים של הנוחבות?
אם בעיני הכותב רוצחי משפחת פוגל "נעלים" ומגיעות להם זכויות – אז מקומו של הכותב הוא יחד איתם, בין כותלי הכלא של האסירים הביטחוניים. כי הוא לא שונה מהם, ובוודאי לא מוסרי מהם.
אוי לנו אם נתחיל לקבל הטפות מוסר מתומכי מחבלים נאצים.