עם תחילת שנת הלימודים חזרו לקריית שמונה אלפי תושבים שפונו ב־2023. אלפי אחרים – כרבע מתושביה – לא חזרו, וספק אם יחזרו. העיר כבר אינה שוממת כפי שהייתה בשיא המלחמה; אנשים וילדים רבים שוב נראים ברחובות, אך מרכזי הקניות ריקים למדי, עסקים רבים סגורים ובתים רבים עדיין בשיפוצים.

אבל יש גם מי שהולכים נגד הזרם, ומהגרים מרחבי הארץ לקריית שמונה, מטולה ועוטף עזה. הם מונעים מאידיאולוגיה ציונית וחברתית וממידה מסוימת של הרפתקנות. המעבר אינו מהלך פשוט, אבל משיחות עימם עולה שהם מסתגלים היטב לביתם החדש, אולי יותר מאלה שגלו ממנו וחזרו.

מבדיקת זמן ישראל עולה כי בחודש האחרון התיישבו בקריית שמונה כ־40 משפחות עם ילדים ועוד כ־30 גמלאים. רובם הגדול גרו עד כה בדירה בבעלותם, וכעת הם משכירים אותה ושוכרים דירה בעיר. כ־40 משפחות חדשות נוספות התיישבו במטולה.

לפי נתוני "תקומה", במהלך המלחמה עברו לעוטף עזה כ־2,500 תושבים חדשים, במקביל לכ־6,000 שפונו וברחו מהעוטף באוקטובר 2023 ולא חזרו. ההערכה היא שרוב התושבים החדשים הגיעו לשדרות, והשאר לקיבוצים

המתיישבים החדשים בצפון מצטרפים למתיישבים רבים שהגיעו לעוטף עזה במהלך המלחמה. לפי נתוני מנהלת "תקומה", במהלך המלחמה עברו לעוטף עזה כ־2,500 תושבים חדשים, במקביל לכ־6,000 שפונו וברחו מהעוטף באוקטובר 2023 ולא חזרו. ההערכה היא שרוב התושבים החדשים הגיעו לשדרות, והשאר לקיבוצים.

בשבעת הקיבוצים בעוטף עזה שתושביהם חזרו הביתה ביולי השנה – נחל עוז, רעים, עין השלושה, ניר יצחק, כרם שלום, סופה ונירים, ובמושב נתיב העשרה – הגיעו יחד עם התושבים שחזרו 52 משפחות חדשות. במועצה האזורית אשכול אומרים שבעשר מהמשפחות החדשות שהגיעו אליה במהלך המלחמה יש אנשי רפואה וחינוך העובדים בשטח המועצה.

השדות הירוקים בעוטף עזה, 25 בדצמבר 2023 (צילום: משה שי/פלאש90)

כ־300 אנשים נוספים, בני 50 ומעלה, התיישבו זמנית בעוטף במסגרת תוכנית "שנת שירות למבוגרים", במסגרתה הם גרים בקומונות ועובדים בחינוך בקיבוצים. זאת, נוסף על אלפי צעירים שהגיעו לעוטף לשנת שירות לפני שירותם הצבאי או במקומו, ולתלמידי מכינות קדם־צבאיות המתגוררים זמנית בעוטף.

"אלה שהגיעו מעודדים חלק מהעוזבים לחזור"

חלק מהמתיישבים, בעיקר בצפון, נאלצו או בחרו לעזוב את מקומות עבודתם; חלקם אינם עובדים, ואחרים מצאו מקומות עבודה חדשים בגליל העליון. על אלה נמנים רופאים, אחיות, מורים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, שמתגברים את צוותי הרפואה והחינוך המדולדלים והעמוסים בצפון.

אחד מאלה שעברו לקריית שמונה החודש, למשל, הוא רופא שעבד עד כה באחד מבתי החולים הגדולים במרכז. מאז המעבר הוא עובד שם שלושה ימים בשבוע, ויומיים במרפאה בגליל העליון

אנשי הרפואה הם העובדים המבוקשים ביותר, גם במקומות שעזבו וגם במקומם החדש. חלקם עובדים כרגע גם כאן וגם כאן: אחד מאלה שעברו לקריית שמונה החודש, למשל, הוא רופא שעבד עד כה באחד מבתי החולים הגדולים במרכז. מאז המעבר הוא עובד שם שלושה ימים בשבוע, ויומיים במרפאה בגליל העליון.

תמי ואיתן נוזר עברו באוגוסט עם ילדיהם לקריית שמונה מהיישוב הושעיה שבעמק יזרעאל. תמי היא אחות; היא התפטרה מהמרפאה שבה עבדה בטבריה, וכיום עובדת בקיבוץ דפנה הסמוך לקריית שמונה.

הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל בבית ספר בקריית שמונה. 1 בספטמבר 2025 (צילום: דוברות בית הנשיא)

"אנחנו מתאקלמים יותר טוב ממה שחשבנו", היא מספרת. "הקטנים התאקלמו מצוין בבית הספר. הם מתגעגעים לחברים שלהם בבית הספר הקודם, כמובן, וגם אנחנו, אבל זה בסדר. התושבים מקבלים אותנו נהדר, הם שמחים שאנחנו כאן.

"הקושי העיקרי שלנו הוא לעבור מבית פרטי ביישוב כפרי לדירה בעיר, וזה קושי מינורי יחסית למה שיכולנו לצפות. אבל אנחנו כאן מבחירה, וזה נותן כוח".

"יש בתי ספר שסובלים ממצוקת כוח אדם קשה, ובכל זאת לא הגדילו בהם את התקנים, בגלל בירוקרטיות והיערכות לקויה, והפסידו מורים חדשים שעברו לכאן ויכלו לעזור"

גם מורים מצאו עבודה במהירות. אמיתי ואפרת אימבר, למשל, הם זוג מורים מירושלים שעברו לקריית שמונה עם ילדיהם בסוף אוגוסט. שניהם מצאו עבודה בעיר. אמיתי, שהיה מחנך כיתה בתיכון בירושלים, כבר עובד כמחנך בבית ספר יסודי; אפרת, מורה לחינוך מיוחד שעבדה בירושלים במסגרות שונות, כבר עובדת בתיכון לנוער במצוקה.

עם זאת, איש חינוך תושב העיר אומר: "יש בתי ספר שסובלים ממצוקת כוח אדם קשה, ובכל זאת לא הגדילו בהם את התקנים, בגלל בירוקרטיות והיערכות לקויה, והפסידו מורים חדשים שעברו לכאן ויכלו לעזור".

אירוע בעיריית קריית שמונה לרגל השקת גרעין הגמלאים המתיישבים בעיר, 2025 (צילום: עמותת "אנו באנו")

ההערכה היא שכרבע מהתושבים החדשים בקריית שמונה הם עובדי צווארון לבן, כמו אנשי הייטק, מהנדסים ואדריכלים. הביקוש המיידי למשרות הללו בגליל העליון נמוך, והם מתקשים למצוא עבודה שם. איתן נוזר הוא מהנדס בחברת "קבוצת שפיר" ביקנעם; בינתיים הוא נשאר שם ועובד חלק מהשבוע מהבית.

חלק מהגמלאים שהתיישבו בעיר עובדים ומתנדבים בתחומים שבהם עסקו בעבר, ואחרים מתנדבים בפעילויות חברתיות. יש ביניהם רופאה שעברה לעבוד במרפאה בקריית שמונה, מורים שהחלו ללמד בעיר ועובדים סוציאליים.

"בכל קריית שמונה יש 30 עובדים סוציאליים. זה לא הספיק גם לפני המלחמה. היום יש רק שמונה. בקבוצה שלנו יש שישה עו"סים ופסיכולוגים שמתגברים אותם. זה חיזוק גדול"

לדברי יצחקי אשחר, מייסד ומוביל קבוצת הגמלאים שהתיישבו בעיר: "בכל קריית שמונה יש 30 עובדים סוציאליים. זה לא הספיק גם לפני המלחמה. היום, עם כל הקשיים החברתיים שהמלחמה יצרה, יש רק שמונה. בקבוצה שלנו יש שישה עו"סים ופסיכולוגים שמתגברים אותם. זה חיזוק גדול".

רוב המתיישבים בקריית שמונה הגיעו במסגרת או בסיוע קבוצות מאורגנות. הגמלאים הגיעו במסגרת תנועת "אנו באנו"; 20 משפחות שייכות לקבוצת "ביצור קהילה צעירה" והגיעו לעיר בסיוע העמותה המקומית "ביצור"; 12 משפחות היגרו לעיר, ו־25 נוספות בדרך במסגרת התארגנות עצמאית בשם "גרעין קריית שמונה".

אימרי גל־קוטן, ילד שעבר מת"א לקריית שמונה, במרפסת ביתו החדש, ספטמבר 2025 (צילום: דני קוטן)

מי שיזם ומוביל את "גרעין קריית שמונה" הוא הפעיל החברתי דני קוטן, ממייסדי תנועת "דרור ישראל" של הנוער העובד והלומד, שעבד כמנהל מיזמים חברתיים ומייסד קהילות. קוטן עבר בסוף אוגוסט מתל אביב לקריית שמונה עם אשתו, איה גל, מורה ליוגה, ושני ילדיהם. מאז המעבר דני עובד בעמותה המקומית "מרכזה צפון".

לדבריו: "איה ואני החלטנו על המעבר לפני חמישה חודשים. הבן הגדול שלנו התנגד בתוקף. זה לא פשוט להסתגל, בעיקר לילדים. אבל בשבוע וחצי האחרונים, מאז שנכנסו לבית הספר, אף אחד מהם לא דפק על השולחן ולא הודיע שכף רגלו לא תדרוך שם. זה הישג בלתי צפוי שמראה על כיוון חיובי".

"הסתובבנו לחפש בית ספר לילדים, הגענו לבית ספר בלי לתאם מראש, ולא רק שהכניסו אותנו, סגנית המנהל ישבה איתנו 40 דקות ודיברה איתנו בלבביות. אלה לא דברים שאתה מכיר מתל אביב"

"אנחנו מקווים שיהיה להם בסדר, חברתית, בסביבה החדשה. לימודית אין להם בעיות והם יסתדרו כאן. איה נאלצה לעזוב את הסטודיו שעבדה בו בתל אביב ופותחת כאן סטודיו חדש משלה. יהיו לה, כנראה, פחות תלמידים. מבחינתי, מה שהחל כמעבר מאידיאולוגיה ציונית וחברתית הפך לאהבה גדולה למקום שבאנו אליו".

מה אתה אוהב בקריית שמונה?
"היא מוקפת טבע, יש כאן בתים שבמרחק 100 מטר מהם יש נחל שאפשר לטייל בו – ואנשים נהדרים. הסתובבנו לחפש בית ספר לילדים, הגענו לבית ספר בלי לתאם מראש, ולא רק שהכניסו אותנו, סגנית המנהל ישבה איתנו 40 דקות ודיברה איתנו בלבביות. אלה לא דברים שאתה מכיר מתל אביב".

משפחה שעברה מת"א לקריית שמונה: דני קוטן, איה גל, אמרי ותומר גל־קוטן (צילום: דני קוטן)

כל התושבים הוותיקים מקריית שמונה שאיתם שוחחנו אמרו כי הם שמחים מאוד על הגעת המתיישבים. התושבים החדשים, מצדם, סיפרו שתושבי העיר קיבלו אותם בשמחה ובחמימות, וכך גם את ילדיהם בבתי הספר.

עם זאת, אחד מהמתיישבים סיפר: "למרות שחלק גדול מהדירות ריקות, קשה לשכור בהן דירה. ברגע שמבינים שאתה לא מכאן – דופקים מחיר גבוה בהרבה מהמחיר למקומיים, וצריך להתמקח היטב כדי להוריד אותו".

"אנחנו מזיזים את הגלגל לכיוון טוב, והתושבים החדשים בהחלט עוזרים לנו לדחוף אותו. כמה מהם נכנסים כאן לתפקידים חיוניים בתחומים שבהם כל עובד נוסף זאת עזרה גדולה, בעיקר ברפואה ובחינוך"

לדברי מנכ"לית עמותת "ביצור" ותושבת קריית שמונה, שולמית טימסית: "עוד עמוק בתוך המלחמה בצפון הבנו שאחרי שהיא תסתיים זאת תהיה הזדמנות להביא לקריית שמונה אנשים טובים שיחזקו אותה. זאת המטרה שלנו, וכעת זה קורה בפועל".

מדובר בכמה עשרות משפחות, לעומת אלפי תושבים שגלו ולא חזרו. את מאמינה שמספר התושבים בעיר יגדל ויחזיר את אוכלוסייתה לגודלה המקורי?
"נכון, תושבים רבים לא חזרו, חלקם מסיבות טכניות של פרנסה ולימודים, ואחרים כי הם מבואסים מהמצב כאן. האנשים הנהדרים שמגיעים לכאן מעודדים חלק מהעוזבים לחזור. אני לא יודעת אם נביא, או נחזיר אנשים, עד שהמספר יתקזז, קשה לעשות תחזיות כאלה.

איה גל, מורה ליוגה שעברה מת"א לקריית שמונה, מתאמנת בעיר, ספטמבר 2025 (צילום: דני קוטן)

"אבל אנחנו מזיזים את הגלגל לכיוון טוב, והתושבים החדשים בהחלט עוזרים לנו לדחוף אותו. כמה מהם נכנסים כאן לתפקידים חיוניים בתחומים שבהם כל עובד נוסף זאת עזרה גדולה, בעיקר ברפואה ובחינוך". 

"נשמח לקבל את כולם, גם מתיישבים ערבים"

יצחקי אשחר, מוביל קבוצת הגמלאים, הוא פנסיונר בן 72 שעבר לאחרונה בעצמו מהושעיה לקריית שמונה עם אשתו צילה; בתו יערה, בן זוגה וילדיהם עברו גם הם בסיוע עמותת "ביצור".

"בעקבות מבצע 'שומר החומות' הקמתי גרעינים שהיו אמורים להגיע לעכו וללוד. צילה ואני היינו אמורים לעבור ללוד. אבל המעבר היה אמור להתבצע ב־8 באוקטובר 2023. כמובן שהערים הללו ירדו מהפרק"

אשחר עבד במשך רוב חייו בפיתוח תוכניות חברתיות. בין השאר השתתף במיזם שיקום שכונות; הקים את תוכנית "הישגים" לסיוע בהשכלה לתושבי הפריפריה, חרדים וערבים; את תוכנית "30+ להשלמת השכלה"; הקים מרכזי תרבות לצעירים; והיה ממייסדי גרעיני ההתיישבות והגרעינים התורניים הראשונים.

מאז צאתו לגמלאות ב־2021 הוא מייסד ומנהל תוכניות התנדבות לגמלאים. במסגרת זו הקים רשת של גרעיני התיישבות של גמלאים. שני גרעינים התיישבו בבית שאן ובערד, וגרעינים נוספים מתכננים להתיישב בשבועות הקרובים, כנראה מייד אחרי החגים, גם במצפה רמון – וכן במטולה ובשדרות.

קבוצת הגמלאים של תנועת "אנו באנו" שהתיישבו בקריית שמונה, קיץ 2025 (צילום: עמותת "אנו באנו")

בשדרות הקים אשחר גרעין של 20 מתיישבים, שעשרה מהם יסייעו לעולים חדשים מרוסיה, אוקראינה והודו, הגרים בעיר במסגרת פרויקט של משרד הקליטה, ויגורו בדירות שהמשרד שוכר להם. אשחר וחבריו שואפים שכ־20 איש יתיישבו אחרי החגים במטולה, והם נמצאים כעת בתהליך הרשמה.

לדברי אשחר: "בעקבות מבצע 'שומר החומות' הקמתי גרעינים שהיו אמורים להגיע לעכו וללוד. צילה ואני היינו אמורים לעבור ללוד. אבל המעבר היה אמור להתבצע ב־8 באוקטובר 2023. כמובן שהערים הללו ירדו מהפרק. התחלנו לחפש מקומות שזקוקים לנו. התנדבתי בקריית שמונה בזמן המלחמה והחלטתי להתיישב בה".

"זה לא פשוט, עברנו מבית גדול עם חצר לדירה קטנה בעיר והחלפנו את הקהילה שאנו חיים בה, אבל אנחנו מתמודדים עם זה, זה בסדר"

לחלק מהאנשים קשה מאוד לעבור דירה בגיל מבוגר, גם לכם?
"לא. תראה, יש יותר ממיליון פנסיונרים בארץ, אנחנו בכל קבוצות המתיישבים רק כמה מאות ובקריית שמונה רק 30, ואנחנו מדברים על אנשים שרוב חייהם עסקו בתרומה חברתית. לרוב, אם יש לך מטרה חברתית, זה לא קשה.

"זה לא פשוט, עברנו מבית גדול עם חצר לדירה קטנה בעיר והחלפנו את הקהילה שאנו חיים בה, אבל אנחנו מתמודדים עם זה, זה בסדר".

כוחות כיבוי אש בלוד במהומות חודש מאי 2021 (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

מה המטרה שלכם? למה הגעתם לקריית שמונה?
"המטרה היא שהחברה כאן תיעזר בכלים שהגמלאים בקבוצה צברו במשך חייהם. לכאורה, אפשר היה לבוא להתנדב בערים גם בלי לגור בהן, למרות שבקריית שמונה זה קשה בגלל המרחק. אבל התפישה שלנו היא לא לבוא מבחוץ, 'מלמעלה', אלא להיות חלק מקהילה, לחיות בתוכה ולסייע מבפנים".

לצד ההערכה לעשייה היפה, יש המביעים ביקורת חריפה על גרעיני ההתיישבות. טוענים שגרעינים מנסים לייהד אזורים מעורבים ולדחוק מהם ערבים; חותרים להדתה ביישובים חילוניים; ומתייחסים לפריפריה בפטרונות.
"אנסה להתייחס לטענות הללו בלי לדבר על פוליטיקה ועל גרעינים אחרים. המטרה שלנו היא לשנות לטובה את החיים והחברה בישראל, לא דרך מנגנוני המדינה, אלא דרך עשייה בתוך החברה. אנחנו כוללים בזה את כל מי שחי בישראל. בעיני, כולם כאן חלק מעם ישראל, גם לא־יהודים, כולל ערבים".

"המטרה שלנו היא לשנות לטובה את החיים והחברה בישראל, לא דרך מנגנוני המדינה, אלא דרך עשייה בתוך החברה. אנחנו כוללים בזה את כל מי שחי בישראל. בעיני, כולם כאן חלק מעם ישראל, כולל ערבים"

אם ערבי עם רקע אישי רלוונטי יבקש להצטרף לגרעין, תקבלו אותו?
"חד משמעית – כן. תכתוב, בבקשה בפירוש: נשמח לקבל את כולם, גם מתיישבים ערבים. למעשה, היינו בקשר עם בחור דרוזי שייתכן שיצטרף. אם כי אני בספק אם ערבים (מוסלמים ונוצרים, ת"ג) יצטרפו, בגלל אורח חייהם ותפישת עולמם.

"אין לנו שום מטרה לשנות את הצביון והאופי הדתי, התרבותי והפוליטי של המקום שאליו אנחנו עולים (העיר שבה הם מתיישבים, ת"ג).  אנחנו באים רק למקומות שבהם נאמר לנו במפורש שרוצים אותנו.

יצחקי אשחר (משמאל) פעיל חברתי ומייסד גרעין הגמלאים שהיגרו לקריית שמונה (צילום: "אנו באנו")

"התנועה שבמסגרתה אנו פועלים, 'אנו באנו', היא לא פוליטית, לא 'ימנית' או 'שמאלנית'. יש בהנהגת התנועה אנשי ימין ושמאל. אני איש דתי, אבל בגרעיני ההתיישבות שלנו יש דתיים וחילונים, והצטרפה גם חב"דניקית אחת.

"יותר מזה: בכל גרעין התיישבות שלנו יש בין 40% ל־60% דתיים ובין 40% ל־60% חילונים. זה עניין עקרוני ואנחנו מקפידים עליו, וככה זה גם בקריית שמונה. עד עכשיו הגענו לערים שבהם גרים גם דתיים, גם חילונים וגם מסורתיים, ופשוט הצטרפנו אליהם יחד. מטולה היא יישוב חילוני מובהק, אבל היא משוועת לעזרה. לכן במטולה זה חשוב במיוחד שיהיו לנו שם גם מתיישבים חילונים". 

"קהל היעד העיקרי של הגרעין שלנו חילוני, אבל יש בינינו דתיים. כולם רצויים כאן. אנחנו קוראים לאנשים מכל עם ישראל לבוא לק"ש"

גם בשתי קבוצות המתיישבים הצעירים יש משפחות דתיות וחילוניות כאחד. ב"ביצור" רובן דתיות, וב"גרעין" רובן חילוניות. שתי הקבוצות מקפידות לבדל את עצמן מגרעיני ההתיישבות התורניים, ומדגישות כי אין להן כל עניין לשנות את צביון העיר, שרוב תושביה חילונים וכ־10% מהם עולים חסרי דת.

קוטן מציג את "גרעין קריית שמונה" כגרעין "מעורב, חילוני בעיקרו", ומבדיל בכך בינו לבין הגרעין "ביצור", שעליו הוא מדבר כ"דתי בעיקרו". אבל למרות שמה, עמותת "ביצור לקידום ערכי התורה", שהוקמה בשנות ה־80 בידי השר לשעבר יוסי שריד ורב העיר דאז צפניה דרורי, רחוקה מלהיות עמותה דתית.

שולחנות ריקים ליד מסעדה באזור השוק בקריית שמונה, 13 ביולי 2025 (צילום: תני גולדשטיין)

לדברי קוטן: "קהל היעד העיקרי של הגרעין שלנו חילוני, אבל יש בינינו דתיים. כולם רצויים כאן. אנחנו קוראים לאנשים מכל עם ישראל לבוא לקריית שמונה".

למה זה חשוב שיבואו, לדעתך?
"קריית שמונה צמאה לשיפור דמוגרפי עוד מלפני המלחמה. היא עיר של 23 אלף איש כבר הרבה זמן, בזמן שהאוכלוסייה במדינה גדלה במהירות, וכך גם בחלק מערי הפיתוח האחרות".

"קריית שמונה צמאה לשיפור דמוגרפי עוד מלפני המלחמה. היא עיר של 23 אלף איש כבר הרבה זמן, בזמן שהאוכלוסייה במדינה גדלה במהירות, וכך גם בחלק מערי הפיתוח"

למה זה המצב, לדעתך? הצעירים עוזבים והאוכלוסייה מזדקנת?
"עוזבים ומתחלפים, בעיקר האוכלוסיות הכי חזקות. יש אנשים מעולים שגדלו בעיר, או חיו בה תקופות ארוכות, אבל הם רואים את ההגשמה העצמית שלהם במרכז הארץ. עד שהאוכלוסייה כאן לא תגדל, לא יהיה לממשלה אינסנטיב להביא את הרכבת, וכל עוד אין רכבת – הפיתוח מתעכב".

אתה באמת חושב שהממשלה תסלול את הרכבת, גם אם האוכלוסייה תגדל?
"אני מאמין שהשינוי יבוא מלמטה, מאיתנו ומהתושבים. מהאנשים".