יוסי בלר, בעל עסק קטן לצילום אירועים מקריית שמונה, בת זוגו שמרית, סייעת בגן ילדים בעיר, וארבעת ילדיהם – כולם תלמידי חינוך מיוחד – חזרו שלשום (שלישי) לעיר הצפונית, לאחר שנה ותשעה חודשים שבהם גרו במלון באילת.

בלר, שנולד וגדל בקריית שמונה, מספר כי משפחתו והעסק שלו עדיין בעיר והוא קשור אליה עמוקות – אך כלל לא שמח לשוב אליה.

"היה לנו טוב באילת," הוא אומר. "לא קל לגור במלון, אבל אהבנו את אילת. הילדים פרחו שם. מסגרות החינוך טובות. לא ביקרנו בכלל בקריית שמונה, ואנחנו בהלם גמור ממה שקורה כאן. מערכת החינוך כאן הרוסה. ביררתי על קייטנות, והתשובה שקיבלתי זה – אין בינתיים, אנחנו לא ערוכים להפעיל אותן.

"לא ביקרנו בכלל בקריית שמונה, ואנחנו בהלם גמור ממה שקורה כאן. מערכת החינוך כאן הרוסה. ביררתי על קייטנות, והתשובה שקיבלתי זה – אין בינתיים"

"הרס בכל מקום. ב־20:00 בערב הכול סגור, אי אפשר למצוא מקום לקנות חלב. אין חיי תרבות. אווירה דיכאונית. עצוב מה שקרה כאן, עצוב לחזור. הלוואי שיכולנו להישאר שם".

למה חזרתם?
"סיבות כלכליות, העבודה, המשפחה. העסק שלי כאן והעבודה של אשתי. גם הדירה שאנחנו שוכרים. אני לא שלם עם ההחלטה שקיבלנו, ולא בטוח שהיא סופית. אין שעה שלא עוברות לי מחשבות על זה בראש".

הרס בעקבות פגיעת רקטה ששוגרה מלבנון בקריית שמונה, 20 בנובמבר 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)

"לחלקם נהרסו הבתים, ויש מחסור בדירות"

ביום שני הקרוב תפסיק המדינה לממן את שהותם של העקורים שפונו באוקטובר 2023 מצפון הארץ ועוטף עזה, ושוכנו בבתי מלון – זאת בהנחה שהמימון לא יוארך שוב. הממשלה הודיעה בעבר כי שהות המפונים במלונות תסתיים בספטמבר 2024, אך דחתה את המועד שוב ושוב: תחילה לדצמבר, לאחר מכן לפברואר, אחר כך לסוף יוני, ולבסוף ל־7 ביולי.

כמעט כל רבבות העקורים מהעוטף כבר עזבו את המלונות. לפי הערכות מנהלת "תקומה", כ־80% מהם שבו מזמן לבתיהם; כ־10% חוזרים בימים אלה, עם תום שנת הלימודים והסרת האיסור הביטחוני על חזרה לקיבוצי העוטף. תושבי שישה קיבוצים שנחרבו בטבח גרים באתרים חלופיים, והיתר השתכנו מחדש ברחבי הארץ. רק מפונים בודדים מהדרום נשארו במלונות, מסיבות אישיות חריגות.

"הצעירים החזקים כבר מזמן הסתדרו עם דירות ועבודות במרכז ובאילת, או חזרו. רוב אלה שנשארו במלונות – משהו כמו 3,000 אנשים – יחזרו בשבוע הבא לקריית שמונה. חלקם מרצון, וחלקם כי אין להם מקום אחר"

בצפון הארץ המצב שונה. לפי נתוני מנהלת "תנופה", האחראית על שיקום הצפון, כ־4,100 מתוך כ־70 אלף עקורים שפונו מהאזור עדיין שוהים בבתי מלון. ההערכה היא שרובם המכריע הם תושבי קריית שמונה. מרביתם מתארחים במלונות בירושלים, תל אביב, הרצליה ואילת. רבים מתושבי קריית שמונה שפונו לטבריה כבר שבו לעירם, בניגוד לאלה שפונו לאילת ולמרכז הארץ.

לדברי גורם במחלקת הרווחה של עיריית קריית שמונה: "רוב האנשים הללו הם האוכלוסייה היותר חלשה – מבוגרים, קשי יום, אנשים עם מוגבלויות והורים לילדים בחינוך מיוחד. הצעירים החזקים כבר מזמן הסתדרו עם דירות ועבודות במרכז ובאילת, או חזרו. רוב אלה שנשארו במלונות – משהו כמו 3,000 אנשים – יחזרו בשבוע הבא לקריית שמונה. חלקם מרצון, וחלקם כי אין להם מקום אחר.

מכונית שנפגעה מירי חזבאללה בקריית שמונה, 5 במאי 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)

"הבעיה שלחלקם אין לאן לחזור. המון בתים נהרסו, והאנשים שחוזרים עכשיו הם היותר פסיביים, שלא הסתערו על שיפוץ הבית. חלקם יגורו אצל קרובים וחברים, לחלק אנחנו בודקים דיור ציבורי. הבעיה שיש מחסור בדירות. הרבה חזרו עכשיו, הרבה בתים בשיפוץ, והשכירות יקרה יחסית לצפון".

"כאלף מהאנשים שנשארו במלונות לא יחזרו. אלה ה'מקרים המיוחדים': צעירים שהסתדרו עם עבודה במרכז ובאילת והחליטו להישאר שם, אבל לא מצאו עדיין דירה – או לא חיפשו; הורים לילדי חינוך מיוחד, שהמליצו להם להישאר איפה שהם; ואנשים עם טראומות, שלא מסוגלים לחזור. חלקם גם במצוקה, כי גם הם צריכים עכשיו למצוא פתרון מהיר. אנחנו מנסים לעזור – גם לאלה וגם לאלה".

"אין לנו מושג כמה ממפוני הצפון והדרום נשארו בלי בית. קיבלנו תוך שבועיים 46 אלף תביעות על פגיעות חדשות בבתים מהמלחמה עם איראן, בנוסף לכ־75 אלף תביעות שקיבלנו על הפגיעות של חמאס וחזבאללה"

אזרחים שפונו ב־2023 מהדרום ומהצפון וביתם נהרס במהלך הלחימה, קיבלו עד כה מקום במלון או קצבה ממשלתית, בדומה לשאר המפונים. כעת הם מועברים לאחריות רשות המיסים, שאמורה לממן עבורם את שיפוץ הבית ופתרון דיור חלופי. אלא שהרשות עמוסה לעייפה בטיפול ברבבות תביעות של תושבים שבתיהם נפגעו ונהרסו במלחמה עם איראן.

גורם ברשות המיסים אומר: "אין לנו כרגע מושג כמה ממפוני הצפון והדרום נשארו בלי בית. קיבלנו תוך שבועיים 46 אלף תביעות על פגיעות חדשות בבתים מהמלחמה עם איראן, בנוסף לכ־75 אלף תביעות שקיבלנו על הפגיעות של חמאס וחזבאללה במשך שנתיים. כולם יטופלו, כולם יקבלו את המימון שמגיע להם, איש לא יישאר הומלס – אבל זה ייקח זמן. אנחנו עמוסים בצורה מטורפת".

גן ילדים בפורייה לילדים שפונו מקריית שמונה (צילום: עיריית קריית שמונה)

באוקטובר 2023 התפנו כ־200 אלף מתושבי הצפון והדרום. מתוכם, כ־125 אלף שוכנו בבתי מלון, והיתר עברו לבתי קרובים או לדירות ריקות. תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה פונו כבר במהלך הטבח, לצד רבבות מתושבי אשקלון ונתיבות שלא הוכרו כזכאים לפינוי ונמלטו ביוזמתם.

בהמשך החודש התפנו גם תושבי הצפון, מחשש שחזבאללה יפלוש לישראל. רק כחמישית מהם נשארו בבתיהם – רובם עובדים בעבודות חיוניות.

לרשות החירום הלאומית (רח"ל) קיימת תוכנית לפינוי המוני של אזרחים במקרה אסון – אך זו טרם הופעלה בפועל. על פי התוכנית, הפינוי אמור להתבצע דרך משרד הפנים למוסדות חינוך ומבני ציבור, מתוך הנחה שבמקרה חירום בתי המלון יהיו תפוסים בתיירים. באוקטובר 2023, כאשר המלונות עמדו כמעט ריקים, לא הופעלה התוכנית – ובמקומה בוצע פינוי לבתי מלון.

מהשוואות בינלאומיות עם פינויים המוניים אחרים של אוכלוסייה אזרחית עולה כי מדובר במבצע הפינוי היעיל ביותר בהיסטוריה

מבצע הפינוי נוהל מתוך חמ"ל משותף של משרד התיירות ופיקוד העורף של צה"ל. המבצע לווה בקשיים רבים והפך לאירוע טראומטי עבור רבים מהמפונים – אך מהשוואות בינלאומיות עם פינויים המוניים אחרים של אוכלוסייה אזרחית עולה כי מדובר במבצע הפינוי היעיל ביותר בהיסטוריה העולמית.

במהלך 2024 עזבו רוב העקורים את המלונות. רוב המפונים מהדרום שבו לבתיהם כבר בתחילת השנה שעברה, לאחר הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה והירידה בהיקף ירי הטילים מהרצועה.

תושבי הצפון מוחים על פעולות הממשלה, 26 בדצמבר 2023 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

מרבית המפונים מהצפון שכרו דירות ברחבי הארץ, בסיוע מענק יומי שחילקה המדינה – 200 שקלים ליום לכל מבוגר ו־100 שקלים ליום לכל ילד – שאִפשר להם לעזוב את המלונות. כמה אלפים מבין העקורים בחרו לטוס לחו"ל.

עם הכרזת הפסקת האש עם חזבאללה בדצמבר אשתקד, החלה חזרת תושבים לצפון. בתחילה שבו בעיקר בני הדור המבוגר – שאין להם ילדים – בעיקר בקיבוצים ובמושבים. בתחילת מרץ השנה נפתחו חלק ממוסדות החינוך בצפון (113 מהם), והממשלה הפסיקה את מענקי הסיוע. עד אמצע מרץ חזרו כ־47% מתושבי הצפון.

לפי "תנופה", כיום כ־70% מתושבי היישובים שפונו בצפון מתגוררים בהם שוב – כולל אלה שלא עזבו כלל ואלה ששבו. בקריית שמונה, לפי הערכות, נמצאים כיום כ־57% מהתושבים

משפחות רבות החליטו להישאר במרכז ובאילת עד סוף שנת הלימודים, כדי לא להעביר את ילדיהן בין מסגרות חינוכיות באמצע השנה – לאחר כל הטלטלות שעברו. רוב המשפחות הללו שבו לבתיהן במהלך המלחמה עם איראן בחודש שעבר, כשהבינו ששנת הלימודים הסתיימה למעשה.

לפי "תנופה", כיום כ־70% מתושבי היישובים שפונו בצפון מתגוררים בהם שוב – כולל אלה שלא עזבו כלל ואלה ששבו. בקריית שמונה, לפי הערכות "תנופה", נמצאים כיום כ־57% מהתושבים. כ־15% מהדירות בעיר נהרסו מירי רקטות, אך רובן כבר שופצו או נמצאות בשלבי שיפוץ.

מלון הרודס בהרצליה, בו מפונים ממרכז הארץ שבתיהם נהרסו במלחמה עם איראן מחליפים את המפונים מקריית שמונה, 1 ביולי 2025. (צילום: תני גולדשטיין)

בישראל היו לפני פרוץ המלחמה עם איראן כ־40 אלף תיירים בלבד, שחלקם הגיעו לבקר קרובים וחברים ולא שהו במלונות. כמחצית מהתיירים עזבו במהלך הלחימה. אבל המלונות לא נותרו ריקים: במהלך המלחמה פונו כ־18 אלף ישראלים שבתיהם נפגעו מירי טילים – כ־13 אלף מהם שוכנו בבתי מלון.

חלק מהעקורים החדשים, שרובם מערי המרכז, נכנסו לאותם מלונות בדיוק שמהם יוצאים בימים אלה המפונים מהצפון – ואפילו לאותם חדרים. כך, למשל, במלון "הרודס" בהרצליה, שוכנו בשבוע שעבר מפונים מקומפלקס מגדלים שנפגע בפתח תקווה, בחדרים שפונו זמן קצר קודם לכן על ידי עקורים מקריית שמונה.

"הם מבוהלים, ואנחנו מנסים לתמוך בהם. מרגיש כאילו אנחנו הפז"מניקים לקראת שחרור, והם הטירונים שעכשיו התחיל להם הסיוט. איזו מציאות סוריאליסטית"

המלון מזכיר מרכז קליטה יותר מאתר נופש. המסדרונות, החדרים והמרפסות גדושים במזוודות, תרמילים, רהיטים, מתלי כביסה, צעצועים ופינות משחק של משפחות מפונים – העוזבים והנכנסים, המעורבבים אלה באלה. ילדים מתרוצצים ביניהם, נוצרים קשרים בין ילדי הגלויות השונות, וגם בין ההורים.

"האינטראקציה איתם נעימה", מספרת צעירה מקריית שמונה השוהה במלון, ובשבוע הבא עוברת לגור בגבעתיים. "הם יושבים איתנו בלובי ושואלים איך מסתדרים עם הבירוקרטיה הזאת וההיא. 'תנו טיפים, תנו טיפים', הם אומרים. הם מבוהלים, ואנחנו מנסים לתמוך בהם. מרגיש כאילו אנחנו הפז"מניקים לקראת שחרור, והם הטירונים שעכשיו התחיל להם הסיוט. איזו מציאות סוריאליסטית".

אורטל פירון, פונתה מקריית שמונה ונשארה להתגורר בת"א (צילום: דבורה פירון)

"נפתחו לי במרכז אפשרויות חדשות"

לצד הסבל, ההרס והאובדן – יש גם כאלה שמרגישים כי הפינוי שינה את חייהם לטובה. אורטל פירון, אשת חינוך בת 35 מקריית שמונה, שהתה לאורך כל המלחמה במלון "סיליקאט" בתל אביב. היא לא מתכוונת לחזור לצפון, והשבוע פתחה דף חדש: שלשום (שלישי) חתמה על חוזה שכירות לדירה בתל אביב, ואתמול החלה לעבוד בעבודה חדשה בתחום האבטחה.

"נולדתי בצפת וגדלתי בקריית שמונה", היא מספרת. "אין לי משפחה משלי ואף פעם לא עזבתי את בית ההורים שלי. הצפון זה מן בועה כזאת. אין הרבה עבודות, אתה מוצא עבודה טובה בעיקר אם יש לך פרוטקציה, ואתה יודע שכדי להתקדם כדאי לצאת משם — אבל אתה מפתח מן חרדה כזאת, שמייצרת אנטי.

"בהתחלה היה לי קשה. המשכתי ללמוד מרחוק, בזום, אבל נשברתי והפסקתי את הלימודים. הרגשתי זרה ומוזרה במרכז. ואז, בתחילת השנה הזאת, התחלתי ליהנות כאן"

"הייתי תמיד 'אנטי תל אביב'. אהבתי את המרחבים והשקט, ונרתעתי מהחיים האורבניים. עבדתי כמדריכה בהוסטל – עבודה מרתקת אבל לא מתגמלת – והרגשתי תקועה. התחלתי ללמוד פיזיותרפיה בבית חולים בצפת, ואז התחילה המלחמה. אבא שלי, שהוא עובד חיוני, נשאר בקריית שמונה, ואני ואימא שלי התפנינו למלון.

"בהתחלה היה לי קשה. המשכתי ללמוד מרחוק, בזום, אבל באמצע 2024 נשברתי והפסקתי את הלימודים. הרגשתי זרה ומוזרה במרכז. ואז, בתחילת השנה הזאת, התחלתי ליהנות כאן. יש כאן המון אפשרויות, וזה פתח לי המון דברים בראש. קרו במדינה שלנו דברים איומים. אבל לי, ברמה המאוד אישית, קרה דבר טוב – ואני שמחה על השינוי".