זה הפך לתופעה קבועה – גופי המודיעין האיראניים מגייסים ישראלים לרגל עבורם. המעצר האחרון היה של חייל בשירות סדיר.

יש להניח ששירותי הביטחון לא חושפים את כל הבוגדים האלה ולכן הענישה חייבת להיות קשוחה מאוד. אחרת הנזקים יהיו גדולים וזה כאשר ברור שאיראן מתכוננת לסבב נוסף של לחימה עם ישראל שיכלול מטחים של טילים בליסטיים.

יש להניח ששירותי הביטחון לא חושפים את כל הבוגדים, ולכן הענישה חייבת להיות קשוחה מאוד. אחרת הנזקים יהיו גדולים, על רקע התכוננות איראן לסבב לחימה נוסף עם ישראל שיכלול מטחי טילים בליסטיים

האיראנים מגייסים מרגלים בישראל בעיקר דרך גיוס המוני מרחוק – ברשתות חברתיות, באפליקציות מסרים ובאתרי "עבודה מהבית". הם עושים זאת תוך שימוש בכסף, אידאולוגיה ולעיתים גם באמצעות סחיטה, ואז הם מעלים בהדרגה את רמת המשימות – עד לרמת חבלה וניסיון התנקשות.

הגיוס מנוהל בעיקר בידי משמרות המהפכה (IRGC), כוח קודס ומודיעין איראן, שפועלים גם דרך רשתות פשע וגורמי ביניים בחו"ל.​

הם עושים שימוש בהודעות טלגרם או וואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם ואתרי מודעות "עבודה בשכר גבוה", אשר פונים לישראלים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל ערבים, יהודים, עובדים זרים ועולים חדשים.​

חלק מהפניות באות כביכול מגורמי עסקים, מארגוני זכויות אדם או מעיתונאים, ולעתים הפניות עוברות דרך קהילות יהודיות וישראלים בחו"ל. 

ההבטחה המרכזית היא לכסף "קל" – מאות עד אלפי דולרים למשימות כמו צילום מתקנים, בדיקת ערנות או הפצת חומרי תעמולה, כשסכומי התשלום עולים עם רמת הסיכון.​

לעיתים המפעילים מנצלים תחושת קיפוח או שנאה פוליטית פנימית אצל האנשים אותם הם מבקשים לגייס. 

ההבטחה המרכזית היא לכסף "קל" – מאות עד אלפי דולרים למשימות כמו צילום מתקנים, בדיקת ערנות או הפצת חומרי תעמולה, כשסכומי התשלום עולים עם רמת הסיכון.​ לעיתים תוך ניצול תחושת קיפוח

לאחר שהמגויס נחשף ומבצע עבירה, אוספים עליו חומר מרשיע ומשתמשים בו לסחיטה – "אם תפסיק לשתף פעולה, נחשוף אותך לשב"כ/משטרה".​​

בתחילה משימות "תמימות": צילום פארקים, צמתים, משרדי ממשלה מבחוץ, חניונים, או בדיקת תיק/חפץ שהשאירו כביכול בשטח, והעברת סרטון או סלפי במקום כאימות.​

לאחר ההוכחה שהאדם ממושמע, מעלים רמה למשימות כמו מעקב אחרי אנשים, צילום בתים של אנשי ביטחון, מדענים או יעדים אחרים, הצבת מצלמות או משדרי GPS על רכבים, והנחת "מטמונים" – בעיקר כסף, וציוד בשטח.​

גם אדם עם מנת משכל בסיסית אמור להבין למה הוא נכנס. לכן הטענות "לא ידעתי מה אני עושה" הן קשקוש בריבוע.

בחלק מהתיקים, אחרי מספר משימות, המפעיל בוחן נכונות לעבור לחבלה והתנקשות – זריקת בקבוק תבערה, ניסיון פגיעה במדען גרעין ישראלי, או חיפוש "חיילים מקומיים" לביצוע רצח בשכר.​

המטורגטים על ידי איראן כמרגלים פוטנציאלים הם לרוב אנשים ללא רקע מודיעיני: מובטלים, בעלי חובות, צעירים מחפשי ריגושים, פושעים מקומיים, ולעיתים אזרחים עם אזרחות כפולה, תושבי שטחים עם אישורי כניסה וכיוצא בזה. 

האיראנים מנצלים גם שסעים פנימיים בחברה בישראל – שסעים בין יהודים לערבים, בין חרדים לחילונים, בין ימין לשמאל – כדי לייצר תחושה שהמשימות "פוליטיות" או קשורות ל"מחאה", בזמן שהן חלק ממערך מודיעין איראני.​

בחלק מהתיקים, אחרי מספר משימות, המפעיל בוחן נכונות לעבור לחבלה והתנקשות – זריקת בקבוק תבערה, ניסיון פגיעה במדען גרעין ישראלי, או חיפוש "חיילים מקומיים" לביצוע רצח בשכר

זה תיאור קצר של המצב החמור שהפך לתופעה. גופי הביטחון מנסים לעלות על הבוגדים, אבל ספק אם תיתכן הצלחה של מאה אחוז בכך. לכן רק ענישה כבדה מאוד שתושת על אלה שנחשפו והורשעו – תוכל אולי להרתיע ולצמצם את התופעה. תופעה שחומרתה בולטת בעיקר כאשר ברור שאיראן נערכת לסבב נוסף של תקיפות על ישראל באמצעות ארסנל הטילים הבליסטיים שהיא בונה ממש בימים אלה.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.