הרושם הראשוני מהחלטת הרכב שופטי בג"ץ לבטל את הדיון שהיה אמור להתקיים אתמול בעתירות להדחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הוא של בריחה והתקרנפות. יש בהחלטה הזו כמה רכיבים שאכן תומכים במסקנה הזאת.

ואולם, בהינתן הנושא המשפטי החריג שבו עוסקות העתירות, הנסיבות הפוליטיות הקיצוניות הנוגעות ליחסים בין רשויות השלטון לבין בית המשפט, והעובדה שמועד הבחירות הולך ומתקרב – ראוי לשפוט את התנהלות השופטים באור אחר, ובאור זה, בהחלטתם מקופלים היגיון וחוכמה לא מבוטלים.

העתירות הדורשות מבית המשפט להורות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את השר בן גביר הוגשו לבג"ץ בחודשים אוגוסט וספטמבר 2024, לפני כשנה וחצי. במוקד העתירות – הרקורד המפוקפק של החלטותיו והתבטאויותיו של בן גביר בתפקידו כשר הממונה על משטרת ישראל.

בהינתן הנושא החריג שבו עוסקות העתירות, הנסיבות הפוליטיות הקיצוניות הנוגעות ליחסים בין השלטון לבית המשפט, והעובדה שמועד הבחירות הולך ומתקרב – ראוי לשפוט את התנהלות השופטים באור אחר

הטענה המשפטית העומדת בבסיס העתירות היא כי אף אם אין כתב אישום תלוי ועומד נגד בן גביר, הרי שמגיע רגע שבו החלטתו של נתניהו שלא לפטר את בן גביר נגועה באי סבירות קיצונית, ולפיכך חובה עליו לפטרו. זוהי גרסה רחבה, אך מתבקשת, של הלכת דרעי-פנחסי.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לוחץ את ידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת, 5 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

החלטתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להצטרף באופן עקרוני לעמדת העותרים ולהציג בפני בית המשפט עמדה שלפיה יש בסיס להוצאת צו על-תנאי בעתירה זו, שיחייב את הממשלה וראש הממשלה לנמק מדוע לא לפטר את בן גביר, היא נקודת ציון מכריעה בבירור העתירה הזו. אף שהשופטים אינם מחויבים לאמץ את עמדת היועצת, אין חולק שמבחינה מוסדית עמדה זו נושאת עמה משקל רב, אולי מכריע.

נתניהו והממשלה הגישו, מטבע הדברים, עמדה נפרדת לבית המשפט, המתמקדת במסר שלפיו אין כל עילה משפטית להתערבות חריגה וקיצונית של בית המשפט בהרכב הממשלה, ובטענה שהלכת דרעי-פנחסי חלה רק כאשר אחד משרי הממשלה עומד לדין פלילי, ולא במקרים אחרים.

גם בן גביר הציג עמדה משלו, שבה תקף הן את היועצת והן את נכונותו של בית המשפט לדון בכלל בעתירות, שאותן – לשיטת השר – היה על השופטים לדחות על הסף.

החלטתם לדחות את הדיון מבוססת לכאורה על כך שתגובותיהם של נתניהו ובן גביר מתמקדות בעמדה העקרונית שעל בג"ץ למשוך את ידיו מהנושא, ואינן עונות באופן פרטני לטענות שהעלו העותרים והיועצת נגד השר

העמדות הללו של נתניהו ושל בן גביר היו ידועות לשופטים מזה שבועות ארוכים. החלטתם לדחות את הדיון מבוססת לכאורה על כך שתגובותיהם של ראש הממשלה והשר לביטחון לאומי לעתירות, מתמקדות בעמדה העקרונית שעל בג"ץ למשוך את ידיו מהנושא, ואינן עונות באופן פרטני לטענות שהעלו הן העותרים והן היועצת נגד השר. אבל אם זה המצב, לא הייתה סיבה להמתין עד סמוך למועד הדיון, על מנת להחליט לדחות אותו.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בדיון בוועדת החוקה של הכנסת, 30 בספטמבר 2025 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

השופטים – נשיא העליון יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז – כתבו כי "בהיעדר התייחסות לגופו של עניין מטעם ראש הממשלה, איננו רואים טעם מעשי בקיום הדיון". אם ההחלטה הזו הייתה מלווה במקביל בהוצאת צו על-תנאי, באופן שבו הדבר נעשה בעתירות נגד הדחת היועצת המשפטית, הדבר היה תורם לרציונל הפנימי של ההתנהלות השיפוטית.

אך השופטים החליטו במקום זאת להיענות לבקשתו של בן גביר להרחיב את ההרכב הדן בתיק לחמישה שופטים, כך שסביר להניח שלהרכב יצורפו גם השופטים דוד מינץ ויעל וילנר. בכך יושתקו הטענות מצד בן גביר וגורמים פוליטיים נוספים, וגם מתוככי בית המשפט עצמו, כי ההרכב הבכיר של העליון – שיש בו רוב ליברלי – שומר בידיו הכרעות רגישות שאמורות לשקף מגוון עמדות בקרב השופטים.

משעה שהרכב שלושת השופטים החליט להתרחב, הייתה זו החלטה ראויה להותיר להרכב המורחב לקבל את ההחלטה בשאלת הוצאת צו על-תנאי. עמית, סולברג וברק-ארז הבהירו כי הכוונה איננה למסמס את לוח הזמנים לדיון בעתירות, וקבעו כי שאלת הצו על-תנאי תוכרע כבר בתחילת חודש פברואר, ודיון בעתירות יתקיים עד סוף חודש מרץ.

עמית, סולברג וברק-ארז הבהירו כי הכוונה איננה למסמס את לוח הזמנים לדיון בעתירות, וקבעו כי שאלת הצו על-תנאי תוכרע כבר בתחילת חודש פברואר, ודיון בעתירות יתקיים עד סוף חודש מרץ

גם כאן ניכר כי הדברים נעשו לאחר מחשבה. לוח הזמנים שנקבע לדיון בעתירה מתכתב עם לוח הזמנים הפוליטי: סביר להניח שבתחילת החודש הבא בית המשפט יוציא צו על-תנאי, ויחייב את הממשלה בהגשת תצהיר תשובה מטעם נתניהו. הדיון שייקבע בעתירות יהיה, אם כך, הדיון האחרון בטרם מתן פסק דין.

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ככל שבית המשפט ישקול לקבל את העתירות ולהורות על פיטוריו של בן גביר, סביר מאוד להניח שהדבר יהיה כבר על רקע תקופת בחירות, כך שהפיטורים יהיו ממילא בשלהי ימי כהונתה של הממשלה.

זו איננה תוצאה רעה בהכרח. באקלים הפוליטי והמשפטי הנוכחי, החלטה שיפוטית המחייבת ראש ממשלה לפטר מכהונתו שר, שאין נגדו הליך פלילי תלוי ועומד, בנימוק כי המשך כהונתו נגוע באי-סבירות קיצונית על רקע התנהלותו בתפקידו המיניסטריאלי, היא החלטה שיפוטית תקדימית. היא אמנם מהווה חלק מהלכת דרעי-פנחסי, אך לכל הפחות מדובר בפיתוח של ההלכה, ויישומה בפועל על נסיבות חדשניות.

אירוע משפטי-פוליטי תקדימי שכזה, אינו חייב לכלול עמו גם טלטלה פוליטית שתציב את בית המשפט עצמו במוקד הסערה. החלטה שיפוטית שתביא להדחת בן גביר מהממשלה עשויה להביא, במהלך הקדנציה, לפירוק הממשלה והקואליציה; בתקופת בחירות היא אינה נושאת עמה השלכות פוליטיות כה נרחבות.

החלטה שיפוטית שתביא להדחת בן גביר מהממשלה עשויה להביא, במהלך הקדנציה, לפירוק הממשלה והקואליציה; בתקופת בחירות היא אינה נושאת עמה השלכות פוליטיות כה נרחבות

נוח יותר לשופטי בג"ץ, בוודאי בהרכבם הנוכחי, לתת פסק דין תקדימי שכזה בזמן שבו מכהנת ממשלת מעבר. ממילא בג"ץ התמהמה עד עכשיו ואפשר לבן גביר לכהן בתפקידו לאורך כמעט כל הקדנציה. מוטב כעת לייצר את התנאים האופטימליים לדיון משפטי ענייני, שיאפשר מתן פסק דין חשוב ועקרוני, אף אם השלכותיו המיידיות יהיו מוגבלות.