הדיון הקרוב בעתירות להדחת איתמר בן גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי, שהוגשו לפני יותר משנה וחצי, מגלם מבחן מכריע עבור בג"ץ. האם בית המשפט העליון יתערב כדי להבטיח את עצמאותם של שומרי הסף, כמרכיב הכרחי בסדר החוקתי?

השאלה בפרשת בן גביר היא, האם אין זה בלתי סביר בעליל להותיר את מינויו כשר לביטחון לאומי על כנו, כאשר הוא שוב ושוב, בשיטתיות, ניצל לרעה את כוחו הפוליטי – בכובעו כשר – כדי להתערב בעצמאות המשטרה.

בפרשת בן גביר, המשטרה היא שומרת הסף המופקדת לשמור על הסדר הציבורי באופן נקי מהטיה פוליטית. הדבר מחייב ארגון מקצועי, העצמאי מסדרי עדיפויות של מפלגות פוליטיות בביצוע ייעודו. כאשר עצמאותה של המשטרה מפני סדרי עדיפויות מפלגתיים-פוליטיים אינה מובטחת, הדמוקרטיה מחליקה בנקל אל עבר מדינת משטרה.

השאלה בפרשת בן גביר היא, האם אין זה בלתי סביר בעליל להותיר את מינויו כשר לביטחון לאומי על כנו, כאשר הוא שוב ושוב, בשיטתיות, ניצל לרעה את כוחו הפוליטי – בכובעו כשר – כדי להתערב בעצמאות המשטרה

ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הבהיר שלא יציית לבג"ץ אם יפסוק להדיח את בן גביר מתפקידו. דבריו מהווים דוגמה בוטה להתקפות המרושעות של מנהיגי הקואליציה שלו על הסמכות השיפוטית ועל שומרי הסף של מוסדות הדמוקרטיה.

בניסיון להצדיק התקפות אלה, טוענים חברי הקואליציה כי הרוב הנבחר הוא בעל הסמכות הבלעדית בדמוקרטיה, וכי שומרי הסף שאינם נבחרים – ביניהם הרשות השופטת – אינם אלא פקידים, ואין להם סמכות לרסן את "רצון העם".

זוהי טענה אבסורדית ופופוליסטית. התיאוריה הדמוקרטית, מאז המאה ה-18, מאששת כי הנחת היסוד הבסיסית ביותר של משטר דמוקרטי היא שהמדינה – גם כאשר בראשה עומדת ממשלה נבחרת – מגבילה את כוחה שלה, כך שלרוב אין ולא יכולה להיות שליטה מוחלטת ללא ריסון חוקתי, שכן שליטה שכזו תסכן בפן חמור את הזכויות האזרחיות וזכויות האדם.

שומרי הסף הבלתי נבחרים ממונים בדיוק כדי לרסן את חריגותיהם של פוליטיקאים נבחרים בעלי רוב. השופטים הם הראשונים שבין שומרי הסף, המייצגים את הרשות השופטת במסגרת הפרדת הרשויות, המונחת ביסודה של דמוקרטיה מתפקדת.

ואכן, כאשר שתי הרשויות האחרות – הרשות המבצעת והקואליציה הפרלמנטרית שלה – מתמזגות, כפי שקרה בישראל, נותרת הרשות השופטת שומר הסף היחיד מבין שלוש הרשויות, המשמשת כסוללת הגנה מפני אוטוקרטיה.

שומרי הסף הבלתי נבחרים ממונים בדיוק לשם ריסון חריגות הפוליטיקאים בעלי הרוב. השופטים הם הראשונים בין שומרי הסף, המייצגים את הרשות השופטת במסגרת הפרדת הרשויות שביסוד דמוקרטיה מתפקדת

שכבות נוספות של שומרי סף כוללות את היועמ"שית, המשטרה והשב"כ, כמו גם מוסדות ציבוריים לא-ממשלתיים כמו התקשורת, האוניברסיטאות, וארגוני החברה האזרחית. גם ועדות חקירה ממלכתיות המוקמות אד-הוק מהוות בלם חשוב על כוח הממשלה.

על מנת שיוכלו למלא את תפקידם, שמירה על העצמאות של שומרי הסף הינה הכרחית. התקפות הממשלה על שומרי הסף בישראל שברו את תשתית הדמוקרטיה הישראלית. אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כבר הזהיר כי ישראל אינה עוד דמוקרטיה ליברלית, וכי בג"ץ לבדו אינו יכול לבלום את חורבן מוסדותינו הדמוקרטיים.

ברור לכל שהממשלה מכחישה בגלוי את הסמכות השיפוטית, מבצעת מינויים פוליטיים של שומרי סף, מערערת את איכות תפקודם והלגיטימיות של שומרי סף מכהנים, כגון הרמטכ"ל  וראש שב"כ לשעבר ואנשי התקשורת העצמאית (להבדיל מערוץ 14), וחותרת להדיח את אלה שממלאים את תפקיד הביקורת החוקתי שלהם, בייחוד היועמ"שית.

הממשלה אף מנסה לייסד בחקיקה את הכחשת סמכות שומרי הסף, תוך ביטול מערך הייעוץ המשפטי העצמאי במשרדי הממשלה. על רקע זה, עומד בג"ץ בפני מבחן גורלי: האם עליו להיכנע לשחיקת מנגנוני האיזונים והבלמים על ידי הממשלה, או שמא עליו להתערב בנחישות על מנת לשמור על עצמאותם של שומרי הסף?

כדי שיוכלו למלא את תפקידם, שמירה על עצמאות שומרי הסף היא הכרחית. התקפות הממשלה על שומרי הסף שברו את תשתית הדמוקרטיה הישראלית, והממשלה מנסה אף לייסד בחקיקה את הכחשת סמכותם

בשנים האחרונות, מאז תחילת "שינוי המשטר" ב-2023, נקט בג"ץ בריסון יתר על פני נחרצות. התערבויותיו היו בררניות, וכוונו להגנה על סמכויות חוקתיות ליבתיות, כמו הסמכות לפסול החלטות ממשלה הלוקות בחוסר סבירות קיצוני, ונרשמו התערבויות לשימור שלטון החוק, כגון גיוס בחורי הישיבות על פי חוק ושמירה על נוהל פיטורי היועמ"שית על פי דין. יחד עם זאת, בית המשפט נמנע מלנקוט צעדים אופרטיבית לשם כיול ושמירה על מערכת האיזונים והבלמים, והגנה על עצמאות שומרי הסף.

לאחר שבג"ץ קבע שאין לפסול מועמדותו של נתניהו לראשות הממשלה בעודו תחת כתב אישום בגין עבירות חמורות, אך שהוא יהיה מחויב להימנע מניגוד עניינים עם משפטו הפלילי – בית המשפט דחה עתירות שהוגשו, שנועדו למנוע ממנו בהיותו ראש ממשלה לפעול בניגוד עניינים. סירוב זה איפשר לו להשפיע במינוים של שומרי סף בניגוד עניינים, למשל במינוי של דוד זיני לראש השב"כ.

בית המשפט גם דחה את העתירה שהוגשה קודם לכינון הממשלה למניעת מינויו של בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. הוא עשה זאת בנימוק, שאף כי לא היה סביר למנות לתפקיד שכזה אדם שהורשע במספר תיקים בגין תמיכתו בטרור יהודי – לא הגיע חוסר הסבירות לרמת חוסר הסבירות הקיצונית המצדיקה התערבות בית המשפט.

כאשר פרשת בן גביר תגיע לדיון ב-15 לאפריל, בג"ץ ימצא עצמו בצומת דרכים. הצורך למנוע התערבות מפלגתית-פוליטית בפעילותה של המשטרה הוא בעל דחיפות במיוחד בשנת בחירות זו, שבה הביעו מפלגות בקואליציה השלטת את כוונתן – הן ברטוריקה פוליטית והן בחקיקה מוצעת – לנטרל את קול ההצבעה הערבי, ושבה המשטרה, תחת הנהגתו של השר בן גביר, נקטה באמצעים חריפים ואלימים כנגד מפגינים ליברלים המתנגדים למדיניות הממשלה.

כאשר פרשת בן גביר תגיע לדיון ב-15 לאפריל, בג"ץ ימצא עצמו בצומת דרכים. הצורך למנוע התערבות מפלגתית-פוליטית בפעילותה של המשטרה הוא בעל דחיפות במיוחד בשנת בחירות זו

למשטרה תפקיד מרכזי בהבטחת בחירות חופשיות והוגנות, בין היתר בקלפיות ברחבי הארץ. הערובה לעצמאותה ולחוסר משוא הפנים הפוליטי שלה תלויה במידה רבה בתוצאת הדיון בבג"ץ ב-15 באפריל.

פרופ׳ פרנסס רדאי, משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי חברת ועדת ההיגוי במכון זולת.