הדיון הקרוב בעתירות להדחת איתמר בן גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי, שהוגשו לפני יותר משנה וחצי, מגלם מבחן מכריע עבור בג"ץ. האם בית המשפט העליון יתערב כדי להבטיח את עצמאותם של שומרי הסף, כמרכיב הכרחי בסדר החוקתי?

השאלה בפרשת בן גביר היא, האם אין זה בלתי סביר בעליל להותיר את מינויו כשר לביטחון לאומי על כנו, כאשר הוא שוב ושוב, בשיטתיות, ניצל לרעה את כוחו הפוליטי – בכובעו כשר – כדי להתערב בעצמאות המשטרה.

פרופ׳ פרנסס רדאי, משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי חברת ועדת ההיגוי במכון זולת.

המאבק במגרש הפוליטי בישראל בין דמוקרטיה המגינה על זכויות אדם לבין משטר סמכותני ותאוקרטי הנוגס בהן אינו חדש. הרי הזכות לשוויון – המהווה את אבן היסוד של כל מגילה לזכויות אדם בינלאומית או מדינתית – לא נכללה בחוקי היסוד שלנו. זאת, משום שהכנסת נכנעה לשדולה הדתית שהתנגדה  למתן זכות לשוויון לנשים, ללהטב"ק, למיעוטים דתיים ולאומיים, וכן ליהודים רפורמיים וקונסרבטיביים.

המאבק במגרש הפוליטי בישראל בין דמוקרטיה המגינה על זכויות אדם לבין משטר סמכותני ותאוקרטי הנוגס בהן אינו חדש. הרי הזכות לשוויון – אבן היסוד בכל מגילה לזכויות אדם – לא נכללה בחוקי היסוד שלנו

פרופ׳ פרנסס רדאי, משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי חברת ועדת ההיגוי במכון זולת.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בג"ץ סוף סוף פרסם את פסק דינו, לאחר שלוש שנים, בעתירות בעניין הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ומכללות. הוא קבע פה אחד, שהדרת נשים מרצות מהוראה בכתות לגברים בלבד איננה מותרת עוד והיא מהווה פגיעה בכבודן.

זו הייתה החלטה כמעט בלתי נמנעת בהתחשב בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר אפליה על רקע מין בתנאי העבודה. עצם האפליה מובלט בפרקטיקה הצינית והא-סימטרית הנוהגת כיום, של הדרת מרצות מהוראה בתכניות לגברים בלבד, יחד עם הרשאה למרצים גברים ללמד במסלולים לנשים בלבד.

החלטה מתבקשת בהתחשב בחוק האוסר אפליה על רקע מין בתנאי העבודה, לנוכח הפרקטיקה הא-סימטרית הנוהגת: הדרת מרצות מתכניות לגברים בלבד, לצד הרשאה לגברים ללמד במסלולים לנשים בלבד

אך אף על פי כן, דעת הרוב של השופטים חנן מלצר, ניל הנדל ויוסף אלרון, מאפשרת להמשיך וללמד בכיתות מופרדות לסטודנטים חרדים. לעומת זאת, השופטים עוזי פוגלמן וענת ברון סברו, בדעת המיעוט, כי כל הפרויקט של הפרדה מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה ניתן בחוסר סמכות ולכן הוא אינו לגיטימי וחייב להתבטל.

בג"ץ הכשיר לימודים בהפרדה מגדרית באקדמיה, אך קבע כי לא ניתן להדיר מרצות https://t.co/Dll774GU44

— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 12, 2021

כמי שהציגה לבג"צ חוות דעת מומחה על דיני זכויות האדם הבינלאומיות, עלי להוסיף כי השופט עוזי פוגלמן שאל אותי באופן ספציפי, במהלך אחד הדיונים, האם נראה באיסור להדרת נשים מרצות כהולם דיו. אני הגבתי באופן נחרץ בשלילה, תוך התייחסות למקורות במשפט זכויות אדם הבינ"ל, שעומדים על כך, ללא הסתייגויות, שסילוק סטראוטיפים הוא חלק אינטגרלי באיסור על אפליה נגד נשים. וההפרדה של סטודנטיות בהשכלה גבוהה יוצרת סטראוטיפים פוגעניים.

למעשה, שתי דעות המיעוט של השופטים פוגלמן וברון התייחסו לטענתי, לפיה הפרדה מגדרית מבצרת סטראוטיפים מגדריים ומהווה אפליה פסולה ואסורה. המשמעות בסופו של דבר היא הדרת נשים מהמרחב הציבורי, הכלכלי, החברתי והפוליטי.

ההדרה של נשים נובעת מהעובדה, שהפרדה מגדרית, המבוססת על התפיסה הדתית של צניעות, איננה נייטרלית אלא היא מכוונת לבודד נשים מאחורי מחיצות וכיסוים, ומהשתקת קולן – כי קול באישה ערווה. ההדרה הזו איננה מכוונת לבודד גברים.

הדרת נשים נובעת מכך שהפרדה מגדרית מבוססת על התפיסה הדתית של צניעות ואינה נייטרלית. היא מכוונת לבידוד נשים מאחורי מחיצות וכיסוים ולהשתקת קולן, כי קול באישה ערווה, ואינה מכוונת לבידוד גברים

קולות ליברליים מסוימים מהללים את דעת הרוב כפשרה חכמה. זוהי אינה פשרה, אלא כניעה. סיום האפליה נגד נשים מרצות איננו מספיק ואינו מספק בשום צורה. הליברלים חייבים להפנות את התשבוחות שלהם לשופטי דעת המיעוט, פוגלמן וברון.

הכניעה לדרישה להפרדה מגדרית בלימודים גבוהים של גברים המגיעים מתרבות פטריארכלית היא הרסנית כמודל לחברה הישראלית כולה, בייחוד כאשר היא מכוננת באוניברסיטאות ומכללות שאמורות לייצג את מרכז הרציונליות. המועצה להשכלה גבוהה, במהלך זה, נוטה ללכת בעקבות מצוותיהם של המנהיגים היותר קיצוניים באיראן. שם ישנם מחנות איסלמיות מתנגשים בסוגיית הפרדה מגדרית בקמפוסים איראניים. העובדה שבית המשפט העליון לא ביטל את התוכניות שאושרו על ידי המל"ג איננה הופכת אותן לרצויות. עדיף שהמל"ג ינקוט באמצעים פחות פוגעניים על מנת לשלב חרדים באקדמיה הישראלית. טובת עתידה של החברה בישראל מחייבת דאגה לכך שההפרדה שהותרה כעת, הגם שבתנאים מגבילים ומצמצמים, לא תהפוך לקבע.

פרופ׳ פרנסס רדאי, משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי חברת ועדת ההיגוי במכון זולת.

לאבי ז"ל היה קרוב משפחה רחוק, נדמה לי בן דוד מדרגה שנייה של סבתי מצד משפחת ליפשיץ, בשם אריה (לובה) אליאב. כילד זכורים לי מספר ביקורים של לובה.

הוא ואשתו היו יושבים עם הוריי על הדשא, שותים קפה של עלית או תה של ויסוצקי, מתמודדים בגבורה עם עוגות החנק של אימי ומשוחחים על ענייני דיומא. שניהם היו אנשי מפלגת העבודה. אבל אבי היה "נץ", ולובה היה "יונה". שעות היו מתווכחים ביניהם על הדשא שלנו.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

במשך שנים ארוכות החברה הישראלית נטתה להביט בהישגיה המגדריים בסיפוק מהול בנוסטלגיה. מיתוסים מכוננים כמו חלוצות המחרשות בעלייה השנייה, טייסות הקרב הראשונות בצה"ל, וכמובן בחירתה של גולדה מאיר לראשות הממשלה – קיבעו בתודעה הלאומית דימוי עצמי של מדינה מתקדמת, שוויונית וליברלית.

התחושה הציבורית הרווחת הייתה ששילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות הוא תהליך טבעי וליניארי, קו מגמה קבוע שרק הולך ומטפס ככל שהזמן עובר.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

תעודות עריק, מעצרים המוניים ועצרות זעקה בכביש גהה הם לא גזרת גורל אלא תוצאה של חלמאות מחשבתית. מדינת ישראל מנסה לקצור פירות משדה שהיא מעולם לא זרעה. כדי לשנות את המשחק, צריך להפסיק לאיים בכלא ולהתחיל לבנות תשתית וערכים מהעריסה.

עצרת הרבבות בבני ברק, הצעקות המרתוניות של מנהיגי הציבור הספרדי, ויוזמות כמו "תעודת עריק" – כל אלו אינן מפתיעות את מי שמכיר את המרקם החרדי מבפנים. הם בעיקר מעוררים תסכול עמוק.

חלי הולצמן היא חרדית לשעבר ומומחית למדיניות ציבורית ומשפט, המתמחה בסוגיות ביטחון, שירות לאומי וממשל. היא עוסקת בפיתוח מתווי מדיניות ובקידום פתרונות אסטרטגיים לאתגרים לאומיים.