למגעים להקמת ממשלת השינוי הגיע תני פרנק כמומחה לענייני דת ומדינה. "כשבאתי ליועצת של לפיד ושאלתי, 'מה הרעיונות שאתם מביאים?' היא ענתה דבר אחד: לבטל את חוק המרכולים. כלומר, מה שהיא רצתה לשנות זה רק לבטל חוק של הממשלה הקודמת", הוא נזכר בשיחה שנערכה בימים האחרונים.

"השיח שם היה על כשרות, גיור ומועצות דתיות, ופחות על הסוגיות הרחבות כמו שבת ונישואים. היה חשש מופרך מזה שמנסור עבאס לא יקבל נישואים אזרחיים. זה מופרך, כי אולי הוא לא היה מקבל את הגרסה המלאה, אבל חלקים מהמסמך שכתבנו גם הוא יכול היה לקבל. לא היו שם רעיונות ברמה הכי בסיסית. אף אחד לא הציג נייר ואמר: 'הינה רעיון יצירתי שאפשר ליישם'".

לפיד נחשב נושא הדגל של הפרדת דת ומדינה, ונפתלי בנט אמר לאחרונה שלא יתנגד לתחבורה ציבורית בשבת.
"אבל כשמגיעים לפרקטיקה ולשאלה על מה אתה נלחם, אם חשוב לך להקים ממשלה ולא אכפת לך מהנושאים עצמם, הדברים האלה נדחקים הצידה. הם לא באו מוכנים ועם סדרי עדיפויות".

"חוץ ממתן כהנא, מה עשתה ממשלת השינוי? בתחבורה ציבורית בשבת לא התקדם כלום. להפך, הרכבת הקלה בגוש דן יצאה לדרך כשהיא סגורה בשבת"

"בנט לא התעניין בנושא בממשלת 'ברית האחים', ולא השתנה מאז. כפי שאני קורא את זה, הוא עדיין אומר את אותם דברים, אבל אם יבוא מישהו אצלו או אצל לפיד שירצה לשנות, אני מניח שהם יקדמו את זה".

ממשלת השינוי נכשלה בהיבט הזה?
"חוץ ממתן כהנא, השר לשירותי דת לשעבר, מה היא עשתה? בתחבורה ציבורית בשבת לא התקדם כלום. להפך, הרכבת הקלה בגוש דן יצאה לדרך כשהיא סגורה בשבת, וזה גם עניין של סדרי עדיפויות. כהנא הוביל שינויים שהיינו חלק מהם ושחלקם לא שרדו, אבל במקומות אחרים לא היה שינוי".

מכון הרטמן בירושלים (צילום: מכון הרטמן)

"אנחנו המדינה היהודית"

עם התובנה הזו החליט פרנק כי החברה האזרחית צריכה לבוא מוכנה בסיבוב הבא שבו תהיה היתכנות פוליטית. בספטמבר 2021 הוא הקים את המרכז ליהדות ומדינה ב"מכון הרטמן", שבו פועלים בית ספר לבנים, ובמיקום אחר גם בית ספר לבנות, מכינה קדם־צבאית לישראלים וליהודים מחו"ל, וכן מכון מחקר ליהדות.

המוסד הירושלמי שבתוכו הוקם המרכז ליהדות ומדינה נמצא בגבול טלביה–קטמון, ומציין כיום יובל להקמתו. מכון הרטמן החל כבית מדרש לשיח יהודי ליברלי, עם זיקה חזקה לצפון אמריקה, שבה נולד מייסדו, דוד הרטמן, ושבראשו עומד כיום בנו, דניאל. האתגר שלהם הוא לדבר עם היהודים שם על ציונות ועל היחס לישראל, ועם היהודים כאן על ליברליזם.

"הממשלה הזו קמה על מזבח הזהות היהודית של המדינה, זו עילת הקיום שלה. לכאורה סילמן פירקה את הקואליציה על חמץ. ברור לכולם שלא על זה היא פירקה אותה, אבל זה עדיין חשוב כי זה הנרטיב שלהם"

"השאלה היא איך משלבים ליברליזם וציונות", אומר פרנק בריאיון שנערך במשרדו, שמחלונו נשקפו נערים ששיחקו כדורסל בסיום יום הלימודים. התפאורה כאן אופיינית למרכזי המחקר הפזורים בבירה, אבל המרואיין מדבר בדחיפות ובישירות על השאלות הבוערות, שגם אם נדמה שנדחקו הצידה אחרי 7 באוקטובר, חוזרות לסדר היום וחונות לגמרי בגבול הגזרה שלו.

"הממשלה הזו קמה על מזבח הזהות היהודית של המדינה, זו עילת הקיום שלה. לכאורה עידית סילמן פירקה את הקואליציה על חמץ בבתי חולים, וברור לכולם שלא על זה היא פירקה אותה, אבל זה עדיין חשוב כי זה הנרטיב שלהם, זה הדבק ששם הקוד שלו הוא 'זהות יהודית'. גם במחאות נגד המהפכה המשפטית, בצד השני עמדו עם שלטים שקראו 'אנחנו המדינה היהודית'.

תני פרנק (צילום: מכון הרטמן)

"יש להם את היומרה לדבר בשם היהדות, חוקיה, דיניה והלכותיה, והם רואים בעצמם את המוסמכים היחידים לפרש אותם. החלק החרד"לי, כמו אבי מעוז, לא מסתפק בלהגיד 'אני היהודי האותנטי'. מבחינתו צריך להחזיר בתשובה את כולם. הוא לא מסתפק בשמירה על הגחלת והתקציבים, ובהעברת מיליארדים לחינוך החרדי הפרטי, אלא נכנס גם לחינוך הממלכתי".

בבליץ החקיקה הנוכחי מקדמת הממשלה את חוק הכותל, הכולל עונש מאסר בפועל על חילול המקום; את חוק יסוד לימוד התורה המעורפל, שיאפשר להמשיך לשאוב תקציבי ענק ללא לימודי ליבה או שירות צבאי; את ביטול רפורמת הכשרות; ועוד. במישור המקומי הממשלה מתנכלת לעסקים הפועלים בשבת, וערים שהיו סמל לחילוניות בפריפריה מקבלות בהדרגה צביון של בני ברק.

"אבל המוטיבציה של אבי מעוז היא לא רק לפנות את אלה שמפריעות לו. הוא רוצה את 'עזרת ישראל", החלק הדרומי שהוצע כפשרה, שלא מפריע לאף אחד ואין אליו אפילו שילוט"

פרנק יוצא נגד הניסיון של הממשלה לרכז בחזרה את הכוח בידיה, וחושף את הסתירה הפנימית שבאה לידי ביטוי, למשל, בחוק הכותל: אם הרבנות תקבע מהו חילול הקודש, הרי שגם העלייה להר הבית תיאסר על שותפיהם של יוזמי החוק. "לאבי מעוז לא מתאים שנשים מגיעות פעם בחודש לתפילה שוויונית בכותל. הוא רוצה שהרבנות תקבע מה זה חילול המקומות הקדושים.

"אבל המוטיבציה שלו היא לא רק לפנות את אלה שמפריעות לו, הוא רוצה את 'עזרת ישראל' – החלק הדרומי שהוצע כפשרה, שלא מפריע לאף אחד ואין אליו אפילו שילוט. זו הרחבה שיש בה מקום לתפילה שוויונית. הן הסכימו להתפנות מהכותל, וגם את זה הוא לא מוכן לקבל, כי מבחינתו אין מרחב ציבורי שלא שייך לו ולתפיסות שלו. הר הבית זה באג במערכת, גם אם יש רבנים שהתירו.

מכון הרטמן (צילום: מכון הרטמן)

"הריב על ההר הוא לא דתי אלא לאומני, והספונסר הפוליטי שמקדם את זה הוא בן גביר. הוא ומפלגתו לא מדברים בשפה הלכתית; זה ריבונות ולא רבנות", אומר פרנק.

"הרבנות הראשית מתנגדת לעלייה ולכניסה להר. מעוז ושמחה רוטמן מקדמים את החוק שאומר שלא רוצים לאפשר לנשים להתפלל כמנהגן אם הרבנות אומרת שזה אסור; אבל כשזה מגיע למילימטר מעל, שם זה לא מסתדר. אין להם דרך להתמודד עם זה, וזו אחת הסיבות לכך שחוק הכותל לעולם לא יוכל להגיע לידי חקיקה, וגם אם כן – הוא ייפסל בבג"ץ".

המוטיבציה שלו היא לומר לאנשי הקואליציה הנוכחית: "היהדות היא לא שלכם". אין לו עניין לכפות לימודי ליבה או תפיסה אחת של היהדות על החרדים, אבל הוא כן מתעקש שגם בחינוך החרדי יכירו זרמים אחרים

היומרה לבלעדיות על הזהות היהודית מתבטאת, לדעתו, באופן אחר גם בחוק יסוד לימוד התורה: "החרדים דואגים לעצמם ונשענים על האמונה שהם היהדות וזהו. סמוטריץ' ומעוז לא מספיק יהודים מבחינתם. החוק מדבר רק על לימוד של חרדים מסוימים. גולדקנופף אמר שישיבות הסדר זה לא בדיוק לימוד תורה, ואם תשים אותו בחדר שקט בפינה ותשאל אם הישיבות של ה'פרענקים' זה גם נחשב? לא. כי לימוד תורה זה שלהם. כל אחד חושב שהוא מחזיק את הדת".

המוטיבציה שלו היא לומר לאנשי הקואליציה הנוכחית: "היהדות היא לא שלכם". אין לו עניין לכפות לימודי ליבה או תפיסה אחת של היהדות על החרדים, אבל הוא כן מתעקש שגם בחינוך החרדי יכירו זרמים אחרים. "מכון הרטמן קיים בעבר הכשרות לצוותי חינוך במקצועות היהדות והתנ"ך, אבל זה לא התאים למישהו במשרד החינוך, כלומר לשר יואב קיש ולמעוז, שדחקו אותנו ואחרים החוצה.

מכון הרטמן בירושלים (צילום: מכון הרטמן)

"הסיפור הוא האם היהדות שייכת לגורם מסוים, ואם יש לו במקרה כוח פוליטי – הוא יכפה אותה על אחרים. אני מתעסק בחרדים, אבל לא בלימודי ליבה, גיוס ושילוב בתעסוקה, כי בעיניי הסוגיה שלהם כאובה ואסטרטגית ויש לי דעה אישית, אבל זה לא קשור ליהדות ומדינה. אם כבר, זה מנוגד ליהדות. אנחנו בעד ליבה של זהות יהודית משותפת, לא בשאלה אם צריך ללמד מתמטיקה ואנגלית".

מונופול הכשרות חוזר בגדול

הוא לא רואה תוחלת בדיון מול החרדים בשאלה אם היהדות צריכה לכלול שילוב של תורה וגיוס. "אם אכנס איתם לדיון על האם להתגייס זה מה שהיהדות אומרת, הפסדתי, כי זה מה שהם רוצים. הם המציאו קהילה מסוג חדש, זרה להיסטוריה היהודית ובדלנית. אני לא במגרש הזה, שבו יש להם צורך לשמור על האוטונומיה שלהם".

"אם אכנס איתם לדיון על האם להתגייס זה מה שהיהדות אומרת, הפסדתי, כי זה מה שהם רוצים. הם המציאו קהילה מסוג חדש, זרה להיסטוריה היהודית ובדלנית"

"היהדות היא שלנו" היא גם המוטיבציה שעומדת, לשיטתו, מאחורי ביטול רפורמת הכשרות של שר הדתות בממשלת השינוי כהנא. כיום, מסעדה או מלון שרוצים כשרות צריכים לשלם פעמיים: פעם לרבנות, ואם הם רוצים כשרות מהדרין – גם לבד"צים, שהם המנוע הכלכלי של החברה החרדית. הרפורמה, שבה תמכו במרכז של פרנק ושאותה קידמו, נועדה לייצר תחרות בשוק הכשרות.

על פי הרפורמה, המשגיחים יועסקו ישירות על ידי הבד"צים, והרבנות רק תפקח. ההכשר של צוהר נכנס עוד לפני הרפורמה, על בסיס פרצה משפטית שלפיה אפשר לומר שיש משגיח, אך אסור לכתוב "כשר" – וזה מספיק לרוב הדתיים־לאומיים והמסורתיים.

אלא שהרפורמה של כהנא לא הספיקה להתממש. "הדבר הראשון שעשה שר הדתות הקודם, מיכאל מלכיאלי, זה לחתום על צו להקפאת רפורמת הכשרות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי מחוץ למשרדי מפלגת ש"ס בירושלים, 4 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"המטרה הייתה לפרק את המונופול של הרבנות, כך שגופי כשרות פרטיים יוכלו לתת כשרות. בממשלה לא עשו כלום בעניין במשך ארבע שנים, ורק עכשיו נזכרו שהם רוצים לבטל הכול, גם בגלל שבג"ץ אמר להם שאי אפשר להקפיא לנצח.

"אז הוא אומר: הינה, אני מבטל והולך רחוק יותר, עם סמכויות שלא היו קודם. הרפורמה קבעה שהבד"צים יעסיקו את המשגיחים, וכעת רוצים להעסיק את כולם במועצות הדתיות, כלומר במדינה.

"זה לא רק מטורף תקציבית, אלא גם אומר שהשליטה תהיה בידיהם. מבחינת החרד"לים והציונות הדתית, אם לא נדאג שהרבנות הראשית תפקח על הכול, לא תהיה כשרות בישראל. הם לא מוכנים לתחרות ולפלורליזם. בזה הם רואים עין בעין, אף שבצלאל סמוטריץ' מדבר על כלכלה חופשית ומלחמה במונופולים".

"מבחינת החרד"לים והציונות הדתית, אם לא נדאג שהרבנות הראשית תפקח על הכול, לא תהיה כשרות בישראל. הם לא מוכנים לתחרות ולפלורליזם. בזה הם רואים עין בעין"

פרנק, בן 40, גר במודיעין ואב לשלושה ילדים. הוא הגיע לתפקידו הנוכחי עם רקע במדיניות ציבורית ובאקטיביזם, ובעבר עבד, בין השאר, עם אלעזר שטרן בכנסת ובארגון "נאמני תורה ועבודה". הוא מגדיר את סביבתו כציונות דתית ליברלית, ומדגיש: "יש קשר רעיוני בין ליברליזם לשמאל, אבל הוא לא הכרחי. גם הליכוד הייתה ליברלית, וכיום המחנה הזה מזוהה עם ליברמן, בנט וגם יאיר גולן".

אפשר להוסיף לרשימה גם את אחמד טיבי. בשם המרכז בחר פרנק להשתמש במילים "יהדות" ו"מדינה", "כי בישראל לא מתמודדים עם שאלה תיאורטית של 'דת ומדינה', אלא עם יהדות והמדינה. וזו השאלה שחוזרים אליה: מה זה דמוקרטית בהקשר היהודי? ומה זו מדינה יהודית ויהדות? אם זה לימוד תורה וכוללים, אז חוק יסוד לימוד התורה הוא הביטוי של זה. כאן מהות הקונפליקט.

תושבי כפר יונה נגד הפגנת החרדים במחאה על מעצר עריקים בבית הכלא הצבאי בבית ליד. 24 ביוני 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

"המעבר מדת ומדינה ליהדות ומדינה נובע מכך שיהדות היא לא רק דת. מי שאומר שאנחנו מדינת העם היהודי גם מצמצם את זה. אנחנו מנסים לייצר תוכן לשאלה המורכבת של מדינה יהודית, שאינה מצטמצמת רק למדינת העם היהודי, וגם לא ליהדות ששווה הלכה ודת".

התוכן שהמרכז ליהדות ומדינה מייצר אינו הצעות חוק, אלא הצעות מדיניות בנושאי חינוך, שבת, נישואים, רבנות ועוד. אחד העקרונות המרכזיים של המרכז הוא ביזור סמכויות – מונח שחוזר שוב ושוב בשיחה עם פרנק. "אנחנו מציעים ריסטרט ליהדות ומדינה. לא לשבור הכול, אלא לבזר סמכויות: בין מה שצריך להישאר ברמה הארצית לבין מה שצריך להיות ברמה המקומית והקהילתית".

"אנחנו מציעים ריסטרט ליהדות ומדינה. לא לשבור הכול, אלא לבזר סמכויות: בין מה שצריך להישאר ברמה הארצית לבין מה שצריך להיות ברמה המקומית והקהילתית"

לדבריו, הסיפור המוניציפלי הוא המפתח במדינה ריכוזית כמו ישראל, ובשאלות של זהות אי אפשר להשאיר את הדיון לשתי נקודות קיצון – בין משה גפני לנאור נרקיס; או בינו לנעמה לזימי, שאינה חילונית מספיק לצורך העניין. הוא כן סבור שצריך להשאיר משהו בגזרת הממשלה, ברמת זכויות הפרט ושמירת יום המנוחה, אבל החלטות כמו תחבורה ציבורית צריכות להתבזר לרמה המטרופולינית.

כך, למשל, אוטובוס בשבת בין באר שבע לתל אביב, כדוגמת זה שהושק לאחרונה באופן עצמאי, יוכל לקבל את חסות המדינה רק בהסכמה אזורית; וכך גם הפעלה של רכבת ישראל בשבת. לעומת זאת, אפשר לפתוח את הרכבת הקלה בגוש דן בלי צורך בהסכמה של פוליטיקאים חרדים בכנסת. מה שקורה בתוך הרשות עצמה יכול להתבזר אליה, "ועל רוב סוגיות הדת אפשר לדבר ברמה המקומית".

ח"כ משה גפני בפגישה עם ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' וסגן ראש העירייה מטעם דגל התורה הרב שמעון טובול, 14 ביולי 2024 (צילום: יהדות התורה)

ג'וב פור לייף

כדוגמה להעברת סמכויות לרמה המקומית הוא מביא את מינוי רבני הערים, בהנחה שיש מי שרוצה בכך. בש"ס ניסו להעביר חוק שייצור מאות תקנים לרבנים שימונו על ידי המשרד, אך בעקבות התנגדות השלטון המקומי שינו את שיטת הבחירה, כך שלשר יש ממילא שליש מהגוף הבוחר.

כך קרה שבתל אביב, למשל, הבחירה הייתה בין רב אחד שפרש מש"ס לבין רב אחר המזוהה איתה – והוא זה שנבחר. אותו סיפור מתרחש גם בערים אחרות.

פרנק: "כהנא ניסה לתת יותר כוח לרשות, והם לקחו את זה בחזרה, כך שבלי לזוז השר ממנה בעצמו שליש מהגוף הבוחר. בתל אביב למשל, ש"ס לא ויתרו, ואם חולדאי ירצה למנות מנכ"ל לאיכילוב או לקבל אישורים בוועדת התכנון, הוא צריך לשלם במינוי הרב שלהם. זה ככה גם בהוד השרון, גבעתיים ובראש העין. בכוכב יאיר צור יגאל נבחר רב של צוהר, והשר מעכב אותו".

"אומרים לראשי העיר שהרב אחראי רק לכשרות ולנישואים, אבל זה לא רק זה. הוא יכול להגיד שהוא רוצה להיכנס לבתי ספר. על מה הוא ידבר שם? הוא לא ייתן ביטוי לקמפיין מטורלל על סגירת עסקים בשבת?"

למה זה בכלל חשוב?
"רב נתקע לעשרות שנים, כמעט 'ג'וב פור לייף'. [ראש עיריית באר שבע רוביק] דנילוביץ' הבין את זה וניסה להילחם. האחיין של דרעי בן 40, ויש לו עוד 35 שנות כהונה אחרי שאביו עשה צרות והחליט שלא מתאים לו שהפועל באר שבע תשחק בשבת. זה תפקיד עם כוח.

"הוא לא משפיע בהכרח על החיים שלך, אבל בהחלט על חברי המועצה. הרב של פתח תקווה היה מועמד של מעוז וסמוטריץ', ועשה קמפיין נגד פתיחת הבריכה בשבת.

"אומרים לראשי העיר שהרב אחראי רק לכשרות ולנישואים, אבל זה לא רק זה. הוא יכול להגיד שהוא רוצה להיכנס לבתי ספר. על מה הוא ידבר שם? הוא לא ייתן ביטוי לקמפיין מטורלל על סגירת עסקים בשבת? הסמכויות הן בעיקר לא פורמליות – לך תסביר את זה. זה קשה".

מתן כהנא בכנסת, 15 באוגוסט 2022 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

תזכורת בוטה לריכוזיות בפעילות הממשלה הגיעה לאחרונה גם במאבק של משרד הפנים, שבידי ש"ס, נגד קניון "ביג פאשן גלילות" – באמצעות קנסות ובסירוב לאפשר לעיריית רמת השרון לשנות את חוק העזר העירוני, כך שיסדיר פעילות של עסקים בשבת.

"חוק המרכולים קבע שהרשות יכולה להחליט, אבל אם השר לא מאשר – זה לא בתוקף. אז רמת השרון העבירה חוק, אבל הוא תקוע על שולחן השר.

"יש חוק עזר ישן, ובעירייה כבר הכירו בצורך לשנות אותו. המדינה למעשה דחפה לכך שיהיו עסקים בשבת אבל לא תהיה תרבות, כך שהיא מאפשרת רק סוג מסוים של פנאי ולא סוג אחר. בעולם ליברלי זה אמור להיות סבבה, אבל בגלל שמוסדות תרבות אינם כלכליים ומסובסדים על ידי המדינה, דווקא הם סגורים בשבת – למעט במקומות כמו תל אביב, שפותחת את ספריית בית אריאלה.

"למה שדווקא קניונים ייפתחו ולא ספריות? אני רוצה שדווקא התרבות תיפתח, אבל בסוף נשארנו רק עם הקניון. ביזור הסמכויות קשור לתחבורה ציבורית ולתרבות"

"למה שדווקא קניונים ייפתחו ולא ספריות? אני רוצה שדווקא התרבות תיפתח, אבל בסוף נשארנו רק עם הקניון. ביזור הסמכויות קשור לתחבורה ציבורית ולתרבות. דבר אחד קשור בשני. צריך להסתכל למי שייך המרחב הזה, והשאיפה שלנו היא לומר שהשבת היא לא רק הלכתית. אני רוצה שכל יהודי יוכל לציין אותה כמו שהוא רוצה, וכך היא תהיה חשובה ולא סלע מחלוקת".

גם בלי רפורמות בכנסת, המרכז ליהדות ומדינה פועל להכשרת נבחרי ציבור מקומיים, במטרה לתת להם כלים ליישום מדיניות מקומית. לדברי פרנק, המודל האידיאלי הוא לאפשר לרשויות לנהל את הדיון, לצד איזונים ומנגנוני התנגדות שיגנו על מיעוטים. כך, מצד אחד, קווי תחבורה לא יעברו בשכונות דתיות; ומצד אחר, חילונים יוכלו ליהנות ממוסדות פתוחים בשבת.

שמחה גרינבוים ומנחם קיין מחסידות גור, הבעלים של קניון ערד, 11 בינואר 2026 (צילום: צפריר אביוב/פלאש90)

"הסכנה בביזור ללא הגנות מתממשת במקומות כמו ערד, ומצד שני המחיר של השארת הסמכויות בידי המדינה גדול יותר עבור כולנו. לא צריך להזניח את ערד ולתת לה להתנהל כפי שקורה עכשיו. זה בדיוק השלב שבו הדמוקרטיה המקומית נעשית בעייתית, ולכן צריך הגנה על קהילות.

"זה משהו שבנינו, והוא ייתן מענה גם לחילונים. לא נוכל לשנות את זה שהם הפכו למיעוט, אבל כן אפשר לתת להם הגנות".

יש היתכנות פוליטית שתאפשר שינוי בכיוון שאתם מציעים?
"אנחנו נערכים לתרחיש לא מופרך, בהנחה שיהיו בחירות, שבו לא תהיה ממשלת שינוי שתיים וגם לא הממשלה הנוכחית שתיים, אלא תמהיל של כל מיני כוחות. במצב כזה, שבו רוב הסיכויים שהחרדים יהיו בחוץ, תקום ממשלה שהיא לא ליברלית כולה, עם כל מיני גורמים בליכוד שהם סמי־חרדים ומדברים חרדית שוטפת. לכן, גם אם החרדים בחוץ, יהיה קשה להעביר משהו בחקיקה ראשית.

"האם אפשר לעשות שינויים בתוך משרדי הממשלה? אני מאמין שכן, ואנחנו מתכוננים גם לתרחיש הזה. בכוונה אנחנו כותבים ניירות מדיניות שאינם הצעות חוק, אלא מציעים שינויים שאפשר להעביר"

"אבל האם אפשר לעשות שינויים בתוך משרדי הממשלה? אני מאמין שכן, ואנחנו מתכוננים גם לתרחיש הזה. בכוונה אנחנו כותבים ניירות מדיניות שאינם הצעות חוק, אלא מציעים שינויים שאפשר להעביר, במקרים רבים, כתוכנית בתוך משרד ממשלתי. זה התרחיש הריאלי שאני מאמין שיכול לקרות. כהנא הוביל שינויים שהיינו חלק מהם; חלקם שרדו וחלקם לא.

"לצערי, בהרבה מקומות אחרים לא היה שינוי, וגם לחברה האזרחית יש תפקיד בזה. לא סתם הקמנו את המכון, כי בתחום שלנו היה חוסר. בחברה הליברלית יש צורך ביותר מכוני מדיניות שעובדים בצורה שיטתית, עם מתודולוגיה טובה, נכונה ומותאמת יותר לפוליטיקה, כך שבפעם הבאה נהיה מוכנים הרבה יותר לממש את ההזדמנות".