פשרה פוליטית פנים-קואליציונית הביאה לכך שחוק יסוד לימוד תורה קוצץ, והוא כולל כעת סעיף אחד בלבד, שעשוי להיראות הצהרתי באופיו בלבד.

ואולם דווקא מחיקתו של סעיף 2 מהצעת החוק, מחדדת את הסיכון הגלום בו ואת ההשפעה הצפויה לו בפסיקת בתי המשפט. הטענה שמדובר בחוק הצהרתי בלבד לא תחזיק מעמד: אופיו האופרטיבי והשפעתו הממשית של חוק היסוד יתבררו בסמוך לאחר השלמתו.

הנוסח הנוכחי, שבעטיו הושגה הסכמה קואליציונית, הוא הנוסח השלישי של הצעת החוק הקצרצרה. בתחילה קבע סעיף 2 כי לומדי התורה יזכו ליחס שווה למשרתי הצבא והמילואים מבחינת זכויותיהם וחובותיהם. לאחר מכן הומר סעיף 2 בנוסח מעורפל יותר, הקובע כי ההכרה בלימוד תורה כערך יסוד, נועדה "ליצור מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים במדינה".

כעת סעיף 2 הוסר כליל, ונותר הנוסח הבא בלבד: "לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ומדינת ישראל".

בדיונים האינטנסיביים שקיימה ועדת הכנסת בהצעת החוק, הגישה השלטת מצד הקואליציה הייתה כי מדובר בחוק יסוד הצהרתי בלבד. כאילו הצהרתיות היא כל מה שהסיעות החרדיות מבקשות להשיג. זה בפירוש לא נכון

בדיונים האינטנסיביים שקיימה ועדת הכנסת בהצעת החוק, הגישה השלטת מצד הקואליציה הייתה כי מדובר בחוק יסוד הצהרתי בלבד. כאילו הצהרתיות היא כל מה שהסיעות החרדיות מבקשות להשיג. זה בפירוש לא נכון – התוכנית הפוליטית היא שאף אם חוק היסוד לבדו ייתפס כחוק יסוד הצהרתי, הרי שהוא עשוי לסייע לפרשנות של חוק איסור מעצר משתמטים ול"חוק המעונות" ולמנוע את פסילתם בבוא היום בבג"ץ.

ועדת הכנסת בראשות אופיר כץ מצביעה על הצעת חוק יסוד לימוד תורה, 9 ביולי 2026 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

במילים אחרות, הפרשנות הנדרשת כאן היא צופה פני עתיד והוליסטית, ולא כזו המתבססת על ראייה צרה של המילים הכתובות בחוק היסוד ותו לא.

בדיון שהתקיים אתמול (חמישי) בוועדת הכנסת, הצטרפה היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, לעמדת הקואליציה. לפי פרשנותה של אפיק, השמטת סעיף 2 מאיינת גם את הפגיעה בחיילים. לדעתה חוק היסוד במתכונתו הנוכחית לא עתיד לפגוע במהלך האכיפתי לעצור משתמטים.

לפי עמדתה של אפיק, הנוסח הנוכחי של החוק אינו נושא אופי אופרטיבי במובן של הקצאת זכויות וחובות לבני הישיבות. ואולם ככל שהוא יגיע בעתיד אל שולחנו של בית משפט, אפילו אם בדרך עקיפה, שבה תידרש פרשנות שלו לצורך הכרעה בנושאים אחרים, צפוי שבית המשפט ייתן משקל כלשהו לעצם קיומו של החוק.

החלק האחרון של דבריה משקף את ההערכה הנכונה לאופן שבו פועלים בתי משפט ביחס לדברי חקיקה, ובוודאי חוקי יסוד.

עצם הצבתו של ערך לימוד התורה כערך מפורש בחוק יסוד, בעוד ערכים חוקתיים אחרים הנחשבים ליסודיים במשפט החוקתי הישראלי אינם זוכים לעיגון מפורש בחקיקת יסוד, היא עובדה בעלת משקל

אין בשיטת המשפט הישראלית חיה כזו של חוק יסוד שמשקלו אפס. גם אם חברי הכנסת המחוקקים אותו מצהירים השכם והערב שהוא נושא אופי ערכי והצהרתי בלבד, עצם הצבתו של ערך לימוד התורה כערך מפורש בחוק יסוד, בעוד ערכים חוקתיים אחרים הנחשבים ליסודיים במשפט החוקתי הישראלי, כמו הזכות לשוויון וחופש הביטוי, אינם זוכים לעיגון מפורש בחקיקת יסוד והם תוצאה של פרשנות בלבד, היא עובדה בעלת משקל. לא יכולה להיות מסקנה אחרת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, היושב ליד ח"כ יצחק גולדקנופף, במהלך ההצבעה בקריאה ראשונה על חוק יסוד לימוד תורה במליאת הכנסת, 1 ביולי 2026 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) העלה קושי חוקתי אחר הנוגע להצעת החוק: לימוד התורה עתיד להפוך לערך היחיד במשטר החוקתי הישראלי הזוכה להגדרה "ערך יסוד", ולא "ערך" סתם. אפילו הערכים בדבר היותה של המדינה יהודית ודמוקרטית מוגדרים בחוקי היסוד כערכים, ולא כערכי יסוד.

החשש הוא שרגע אחרי חקיקת חוק היסוד, יהיה מי שיטען כי "ערך היסוד" בדבר לימוד תורה זכה למעמד בכורה, אפילו על פני היותה של המדינה דמוקרטית. בית המשפט לא יאשר פרשנות כזו, אבל הוויכוח יתקיים.

החשש הוא שרגע אחרי חקיקת חוק היסוד, יהיה מי שיטען כי "ערך היסוד" בדבר לימוד תורה זכה למעמד בכורה, אפילו על פני היותה של המדינה דמוקרטית. בית המשפט לא יאשר פרשנות כזו, אבל הוויכוח יתקיים

ויכוח עתידי על משמעותו האופרטיבית של החוק עשוי להיראות בערך כך: מצדדי החקיקה יאמרו, מה אתם רוצים, הפרשנות הנכונה של הצעת החוק צריכה להסתכל גם על מה שהוסר ממנו, לא רק על מה שנותר בו. בתחילת הליך החקיקה הצעת החוק הצהירה במפורש על השוואת זכויות בין תלמידי הישיבות לבין הציבור המשרת, ובסוף הליך החקיקה ההשוואה המפורשת הזו הוסרה ממנו. המסקנה: אין השוואת זכויות, אין לחוק משקל.

זהו נתון בעל משקל ובתי המשפט בישראל בוודאי יתחשבו בו בבואם לפרש את חוק היסוד. אך הם בוודאי יעניקו משקל שווה, אם לא גובר, לעובדה אחרת: העובדה שביוני 2026 לא עוגן ערך לימוד התורה כערך יסוד במדינה, וביולי 2026 כן.

הכלל היסודי בפרשנות חקיקה הוא שהמחוקק אינו משחית את מילותיו לריק. הכלל הזה חזק שבעתיים כאשר מדובר על הכנסת בכובעה כרשות מכוננת, ועל תוצר חקיקתי שהוא חוק יסוד.

הרכב של 11 שופטי בג"ץ בדיון בעתירות נגד חוק הלאום, 22 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם ביולי 2018, כאשר הכנסת חוקקה את חוק יסוד הלאום, היה מי שטען כי מדובר בחוק יסוד הצהרתי בלבד, שלא יחולל שום שינוי במציאות. ההנחה הזו הופרכה כעבור שנתיים, בהחלטה של רשם בית משפט השלום בקריות, יניב לוזון, שדחה תביעה של תלמידים ערבים שטענו כי הם זכאים להסעה ממקום מגוריהם לבית הספר שבו למדו.

לוזון נימק את החלטתו בהוראת סעיף 7 לחוק הלאום, המדבר על התיישבות יהודית כערך לאומי. ההחלטה בוטלה, ופסק דינו של בג"ץ בעניין חוק הלאום, שקבע כי יש לפרש אותו "פרשנות מאפשרת", איין ככל הנראה כל אפשרות לפסיקה עתידית מעוותת כזו.

ובכל זאת, חוק יסוד איננו הצהרת כוונות ריקה. לסיעות החרדיות בכנסת יש סיבה טובה לתמוך בהצעת החוק, גם במתכונתה הרזה, ולהתנגד לכל ניסיון לעגן במסגרתו ערכים מקבילים, כגון תמיכה בציבור המשרתים.

"איננו מסכימים לשנות את מהותו של החוק", הודיעו אמש סיעות ש"ס ודגל התורה. "אם יש רצון לקדם סעיפים נוספים ניתן לעשות זאת במסגרת חקיקה אחרת, ולא במסגרת חוק יסוד לימוד תורה".

"איננו מסכימים לשנות את מהותו של החוק", הודיעו אמש סיעות ש"ס ודגל התורה. "אם יש רצון לקדם סעיפים נוספים ניתן לעשות זאת במסגרת חקיקה אחרת, ולא במסגרת חוק יסוד לימוד תורה"

העמדה הזו, מפי בעלי העניין עצמם, שהיא רציונלית להפליא, מחדדת עוד יותר את הסכנה הגלומה בחוק היסוד הזה.