לראש ממשלת ישראל אין כמעט יועצים בתחומי מדיניות. מלבד בעלי תפקידים רשמיים, כמו המזכיר הצבאי, לא נראו – בוודאי לא בשנים האחרונות – בסביבתו אנשים שיסייעו לו לקבל החלטות מקצועיות. רוב הכוורת שלו, אם לא כולה, מורכבת מילדודס – מלחכי פנכה, חברים של הבן, מאכערים של סחר עם מדינות אויב, סוכנים עלובים של מבצעי תודעה שקריים וכיו"ב.
אף אחד מהם לא יודע דבר ולא מתעניין בדמותה של מדינת ישראל, בהווה או בעתיד. לאף אחד מהם אין גרם של ידע או יכולת לתרום לאיש שאוחז בתפקיד המורכב בעולם – ונניח לצורך הדיון הזה שהוא כשיר לתפקידו – כלים לשפר ולו במעט את מצבם של נתיניו. וזה עוד הרבה לפני שדיברנו על שחיתות פלילית.
היטיב להגדיר זאת יואב הורוביץ, ראש הסגל שלו וחברו לשעבר: הנאמנות היא לא הדבר הכי חשוב, היא הדבר היחיד.
מערכת בחירות בישראל תמיד הייתה מרוץ סוסים, אבל הפעם הסוסים מאכילים זה את זה בכל כך הרבה קוביות סוכר מורעלות, שעד אוקטובר כולנו נחטוף סוכרת
ואכן, אחד הדברים הבולטים ביומניו של בנימין נתניהו, שאותם סרקתי כמה פעמים בעבר, הוא היעדרה הכמעט מוחלט של מלאכת החיים עצמם: לא דיוני עומק, לא אסטרטגיה מקצועית, לא פנינו לאן ולא "איך מטפלים בבעיה".
אין מורים? אין חיילים? הרכבת קורסת? נתב"ג מתפרק? הסביבה הישראלית מטונפת? התיירות איבדה תקווה? היהודים מתרחקים מאיתנו? תיקים פשוטים נמשכים בבית המשפט למעלה מעשור? גורנישט.
להוציא ענייני ביטחון (המושחרים, כמובן), ראש הממשלה עוסק מבוקר עד ליל בפוליטיקה קרתנית, ברדיפה אחרי הקואליציה, בקידום אג'נדות מושחתות שמערבבות אינטרסים פרטיים עם מדיניות קיצונית, בראיונות עם שברירי פודקאסטים תמוהים ברחבי העולם וב"דיוני עומק" עם חבורת הילדודס על האופן שבו ישווקו, בשרשרת גלגולי צוקהרה, את הספין התורן והמעוות. למשל, שחייבים לפטר את ראש שב"כ, את שר הביטחון או את היועצת המשפטית לממשלה.
מאכילים את הסוסים סוכר מורעל
ישראל בקיץ 2026 התמכרה לאקסיומה הזאת. ערן הילדסהיים תיאר השבוע את תוצאותיה של "מדיניות הילדודס" ואת מה שקורה לאזרח הקטן כשגם בעמדות מקצועיות גרידא מוצבים שוב ושוב אותם ליצני חצר, שכישוריהם הבולטים הם נאמנות למולך. התוצאה היא, כמובן, נתב"ג 2026:
"עוד מינוי לא מקצועי כאן, עוד עיגול פינות שם, התעלמות מתפקודו הכושל של זה ומתפקודו הלקוי של ההוא – ויום אחד עם ישראל מופתע לגלות שאין לו שדה תעופה, אף שהכול היה מונח על השולחן שנים קודם לכן. או, נכון יותר, מתחתיו".
המראיינים שאלו שאלות אינפורמטיביות סבירות, אבל בשום שלב לא שאלו את השאלה המתבקשת: תגיד, מר אליהו, התחלקת על קליפת בננה וקיבלת מכה? במה אתה מתעסק, למען השם והשמיים?
האקסיומה הזאת מחלחלת, כמובן, גם לעיתונות, בעיקר המשודרת. מערכת בחירות בישראל תמיד הייתה מרוץ סוסים, אבל הפעם הסוסים מאכילים זה את זה בכל כך הרבה קוביות סוכר מורעלות, שעד אוקטובר כולנו נחטוף סוכרת (ועששת).
יצא לי השבוע לשמוע באחת מתוכניות האקטואליה שיחה עם כבוד שר המורשת עמיחי אליהו, ממפלגתו של איתמר בן גביר, על הסוגיה הכאובה המעסיקה את עם ישראל ומכבידה עליו מדי יום, שעה־שעה. אתם מנחשים מהי? לא, לא מדובר בנטל המילואים; לא, לא, גם לא בעובדה שהמורה לחינוך גופני תצטרך ללמד בשנה הבאה ערבית ופיזיקה; שוב טעיתם – אלה גם לא הפקקים.
היום יום היסטורי. מצאנו את אלטלנה. אחרי כל כך הרבה שנות חיפושים, שר המורשת עמיחי אליהו ואני מאושרים לעדכן – אלטלנה נמצאה.
יש במציאת אלטלנה דווקא במועד הזה איזשהו מסר. מותר שיהיו מחלוקות, מותר שיהיו חילוקי דעות, אבל אסור שתהיה מלחמת אחים! pic.twitter.com/RdQ2wsigyn
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) August 24, 2026
השיחה עסקה בסיכויים למשות מהים את עצמותיה של ספינה שהוטבעה לפני שמונה עשורים. והיא הייתה שיחה רצינית לגמרי. אליהו הבהיר, בכנות ראויה, שזה "יעלה עשרות מיליונים" לשקם חתיכת ברזל. אבל הוא הביע תקווה שזה יקרה. למען המולדת.
המראיינים שאלו שאלות אינפורמטיביות סבירות, אבל בשום שלב, לפחות ממה שיצא לי לשמוע, לא שאלו את השאלה המתבקשת: תגיד, מר אליהו, התחלקת על קליפת בננה וקיבלת מכה בראש? במה אתה מתעסק, למען השם והשמיים?
אינני יודע אם שיח התודעה והספינים משרת את הקואליציה או את האופוזיציה, אבל מדהים בעיניי שכאשר עיתונאי (או לפחות פסאודו־עיתונאי) בכיר מפרסם טור שלם של התגוללות נגד השר לביטחון לאומי, קשה למצוא מי שמאמין שמדובר בביקורת אמיתית ואותנטית.
אבל בקצה המרוץ המטופש הזה, על השאלה מי ייקח אחריות על חתיכת ברזל מרקיבה ששכבה בים 78 שנה, מוצאים את עצמם מאבטחי שב"כ מפנים בבהלה, בנשק שלוף, בחורות שמשתזפות בביקיני על החוף
לו הייתי עמית סגל – ואני ממש לא – הייתי מודאג מכך שהדבר הראשון שכולם שואלים הוא "איפה האינטרס של נתניהו מאחורי המתקפה?"
אחרי הכול, רבים חושבים שסגל צודק ושבן גביר הוא סכנה ממשית ודחופה לשיירי שמה הטוב של ישראל בניכר.
ובכל זאת, אי אפשר שלא לתהות מה תפקידה של המתקפה הזאת בקמפיין "שתיית המנדטים" של ראש הממשלה, למה סגל התעורר באבחה דווקא עכשיו, והאם בצלאל סמוטריץ' – שסגל נזהר שלא לתקוף – או הפלנגות האלימות של המתנחלים תורמים לדמותה הבינלאומית של ישראל השפויה.
עם נשקים שלופים: מאבטחי רה"מ פינו מתרחצים מחוף הים בתל אביב לקראת הגעתו | @lee_ayash pic.twitter.com/0GAvdXWtEm
— i24NEWS (@i24NEWS_HE) August 24, 2026
יוסי ורטר שירטט השבוע את נתיב התעלולים ופעולות התגמול בין בן גביר לנתניהו סביב ספין אלטלנה השקרי והמזויף, במסגרת מאבקי "שתיית המנדטים".
אבל בקצה המרוץ המטופש הזה, על השאלה מי ייקח אחריות על חתיכת ברזל מרקיבה ששכבה בים 78 שנה, מוצאים את עצמם מאבטחי שב"כ מפנים בבהלה, בנשק שלוף, בחורות שמשתזפות בביקיני על החוף, כדי שראש הממשלה יוכל לצלם שם סרטון – במקום לאבטח מנהיג פוליטי שמתמודד לראשות הממשלה ומאוים באופן תדיר.
ולא מדובר בהחלטה של פקידון שמעביר דפים מצד לצד – זוהי החלטתו של ראש שב"כ בעצמו (שבדרך גם משקר כדי להרחיק מעצמו את האחריות).
החרטוט השתלט על כל חלקה טובה במדיניות הציבורית של ישראל. וגם העיתונות מנהלת מלחמת מאסף בין השאיפה להציק לשליטים על הניהול הכושל לבין הנהייה הטבעית אחרי הפוטושופ התורן של שרה נתניהו
במקום מהות מוטב להתרכז בקונפטי
עיני צדה דיאלוג טוויטר משעשע בין שניים מעמיתיו של סגל ב"חדשות 12", לרגל הקמת מפלגתו החדשה של עופר וינטר. הדיאלוג מבטא צומת בין שתי דרכים בציבוריות ובעיתונות הישראלית. אני משאיר לכל אחד את הניחוש איזו דרך תצלח.
ירון אברהם: "עופר וינטר עשה הערב את אירוע הבחירות הכי צבעוני ומעניין שהיה עד כה, אין בכלל ספק. מפלגות האמצע שהשיקו עד כה נראות דהויות ועם פוטנציאל גוויעה. זו לא רק הרשימה המעניינת והחדשה אלא גם העטיפה. איך זה יתבטא בסקר הקרוב והאם יהיה לזה מומנטום? בחירות 2026 – עכשיו באמת התחלנו".
עופר וינטר הוא מפלגת אמצע?
— Barak Ravid (@BarakRavid) August 25, 2026
ברק רביד: "עופר וינטר הוא מפלגת אמצע?"
אברהם: "לא, ימין. זאת הסיבה שהוא מעניין".
רביד: "במה הוא מעניין? הוא מציע את עמדות הליכוד–בן גביר–סמוטריץ'. מה חדש במהות?"
אברהם: "בגלל הסיבות הפוליטיות, הפוטנציאל האלקטורלי והמאזן בין הגושים. בגלל הפרנויה שיש בסביבת ראש הממשלה כלפיו. רשימה חלקית למה זה מהותי מספיק עבורי".
רביד: "אבל מה חדש בעמדותיו? במדיניות שהוא מציע?"
אברהם: "מה שחדש במדיניות של איזנקוט לעומת של בנט, של ארדן לעומת הנדל, ושל יאיר גולן לעומת מיכאלי".
רביד: "ההשוואה אינה ביחס למפלגות אחרות, אלא ביחס למדיניות הממשלה הנוכחית. מה וינטר מציע שהממשלה הנוכחית לא ניסתה כבר? איזה רעיונות חדשים הוא מביא?"
עיתונאי אחד למד להסתפק במסיבה, בנצנצים, בקונפטי, בשקרים שמספרים לו ובחגיגות סביב המדורה. השני דורש להבין "מהי המהות"
זה נמשך עוד כמה סבבים, אבל המסר ברור: עיתונאי אחד למד להסתפק במסיבה, בנצנצים, בקונפטי, בשקרים שמספרים לו המועמדים ובחגיגות סביב המדורה. השני דורש להבין "מהי המהות".
אלא שלמהות אין משמעות כעת. לא חשוב אם התלמידים מקבלים מורה לאנגלית שיודעת אנגלית, כל עוד יש עמדה להנחת תפילין במסדרון; לא חשוב אם התוכנית להצלת נתב"ג קיבלה תקציב, כל עוד שרת התחבורה יחצנה אותה בסרטון.
לכן גם לא חשוב אם לוינטר יש עמדות, כל עוד הוא מאפשר לשבת באולפן וללהג על ה"טלטלה" שהוא מביא למערכת; או אם לבית החולים יש מספיק מכונות MRI – כל עוד בודקים חמץ בכניסה; וכן הלאה.
תגידו: זה תמיד היה כך, תמיד היה מקום לרכילות, לקרתנות, למלחמות סרק ולספינים מופרכים – וזה נכון. אלא שפעם אפשר היה להבחין בהבדלים בין השניים, אפשר היה להצביע ולהגיד: "זאת תוכנית אמיתית, וזה בלון ניסוי פוליטי".
כשבצלחת הכול מתערבב – הבשר עם הפירה, המלפפון עם הפירות והסוכר עם המרור – הכול הופך טפל. ודוחה לתפארת
היום לא נותרו לנו כלים. החרטוט השתלט על כל חלקה טובה במדיניות הציבורית של ישראל. וגם העיתונות מנהלת מלחמת מאסף בין השאיפה להציק לשליטים על הניהול הכושל לבין הנהייה הטבעית אחרי הפוטושופ התורן של שרה נתניהו. וכשבצלחת הכול מתערבב – הבשר עם הפירה, המלפפון עם הפירות והסוכר עם המרור – הכול הופך טפל. ודוחה לתפארת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו