מיליוני ישראלים הולכים היום לקלפיות לבחירות הראשונות אחרי השבעה באוקטובר.
מאחורי הפרגוד עומדות היום למשפט הבוחרים כל הסוגיות הגורליות, שנובעות ישירות מהאסון הגדול בתולדות האומה.
האחריות: האם היא נעצרת בדרג הצבאי – אצל ראש אמ"ן, ראש שב"כ והרמטכ"ל שכבר הכו על חטא, הכירו באחריותם ועזבו את תפקידם; או שהאחריות במדינה חפצת חיים חייבת לחול תמיד ובכל תנאי גם על המנהיגות הנבחרת?
האשמה: האם לגיטימי להטיל אותה על אזרחים שיצאו להפגין ולמחות נגד מהלכים מרחיקי לכת של הממשלה; או על מנהיגי המדינה – בעלי הסמכות והכוח לקבל החלטות – שבצעדים פזיזים ויהירים ובניהול חובבני ורשלני, הובילו את ישראל למשבר חוקתי, פוליטי וחברתי, שאותו אויבי המדינה זיהו כחולשה שמזמינה התקפה?
ההיסטוריה: האם טבח השבעה באוקטובר והמלחמות בעקבותיו נולדו ב-1993 בהסכמי אוסלו או ב-2005 בהתנתקות; או אולי בכלל בשני העשורים האחרונים, שבהם "מנהיג מליגה אחרת" הנהיג כאן מדיניות "חמאס הוא נכס", "רק ממשלת ימין תחזק את ההרתעה והמשילות" ו"אין עם פלסטיני".
הבגידה: האם הייתה כזו בצמרת צה"ל ובשב"כ, כפי שמאמינים רבים מתומכי הממשלה, בלי שהוצגה לכך כל ראיה; או שהבגידה התרחשה בכלל בלשכת ראש הממשלה, ובקשרים שכבר נחשפו עם קטאר, כפי שמשוכנעים מתנגדי הממשלה.
החקירה: האם היא תנוהל כמו בכל תולדות המדינה על ידי ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה; או שהיא תמוסמס, תיקבר תחת פרוטוקולים משופצים, הקלטות מבושלות ונאומים מניפולטיביים – כך שהאמת על מה שקרה לא תתברר לנו במלואה, ולכן לא נוכל לתקן את כל מה שדרוש תיקון.
שותפות הגורל: האם אנחנו מעוניינים להמשיך לחיות במדינה שבה הערבים לא רשאים להשתתף בשלטון, החרדים לא נדרשים לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי, המתנחלים לא כפופים לחוק והממשלה מצהירה בגלוי שהיא משרתת אך ורק את נאמניה – או שאנחנו מייחלים להנהגה שפועלת להקטין את המתחים, להקים גשרים במקום ללבות שנאה, ולפעול לצמצום הפערים בין האוכלוסיות, הקהילות, העדות והמגזרים.
האם אנחנו מעוניינים להמשיך לחיות במדינה שבה הערבים לא רשאים להשתתף בשלטון, החרדים לא נדרשים לשאת בנטל, המתנחלים לא כפופים לחוק והממשלה מצהירה בגלוי שהיא משרתת אך ורק את נאמניה?
העולם: האם אנחנו שואפים להיות מדינה לגיטימית בין אומות העולם, בני בית מקובלים במוסדות הבינלאומיים המרכזיים – עם כל הצביעות שתמיד כרוכה בכך – או שאנחנו בוחרים להפנות עורף לעולם, להתבצר בגטו יהודי ספרטני, מוקפים מיליארדי מוסלמים עוינים, מוחרמים על ידי מוסדות התרבות, נרדפים על ידי מוסדות המשפט הבינלאומי, ומנהלים כלכלת עבריינים בקריפטו, כפי שהבטיח לנו השבוע ראש הממשלה, שמבקש שוב את אמון הציבור.
כשאלה העניינים שעומדים להכרעה היום, מה הפלא שאנחנו ממלמלים כל הזמן בחרדה הולכת וגוברת "אלה הבחירות הגורליות בתולדות ישראל"?
אחרי השבעה באוקטובר, ממשלת ישראל סירבה בתוקף לנהל דיון על "היום שאחרי" ברצועת עזה, בלבנון ובאיראן. כך הגענו למצב שבו "היום שאחרי" במזרח התיכון דומה דמיון מבהיל ליום שלפני, כש"הניצחון המוחלט" שהובטח הפך לאיום במלחמת נצח ובחרדות מפני השמדה.
למרות כל ההישגים הצבאיים, המבצעים המתוחכמים, עריפת ראשי המנהיגים וגילויי הגבורה האישית – חמאס עדיין שולט בעזה, חזבאללה עדיין מאיים מלבנון, איראן עדיין מדינת סף גרעינית שנשלטת על ידי משטר האייתוללות.
למרות כל ההישגים הצבאיים, המבצעים המתוחכמים, עריפת ראשי המנהיגים וגילויי הגבורה – חמאס עדיין שולט בעזה, חזבאללה עדיין מאיים מלבנון, איראן עדיין מדינת סף גרעינית שנשלטת על ידי האייתוללות
וישראל עדיין שסועה ומפולגת, מנודה מתמיד בעולם, עם מערכת חינוך שמתדרדרת במהירות, מערכת בריאות שרופאיה נוטשים אותה ומערכת ביטחון שקורסת תחת הנטל.
וברצועת עזה חורבן בסדר גודל בלתי נתפס. חורבן שבכל העולם עוקבים אחריו בזעזוע אבל רוב הישראלים – החדורים רגשות נקם מובנים על הטבח – מדחיקים אותו (במקרה הטוב שבו לא חוגגים אותו ממש), ומסרבים לקיים עליו דיון ביקורתי פתוח, שמחייב הכרה במשמעויות המוסריות, האנושיות, הלאומיות והבינלאומיות שילוו אותנו עוד שנים רבות.
הבחירות היום הן לפיכך בחירות גם על "היום שלפני" וגם על "היום שאחרי" בישראל. הן מזמינות אותנו לערוך חשבון נפש ולחשב מסלול מחדש.
לעצור את הנסיגה ההרסנית של העשורים האחרונים מעצמאות לגלותיות, מצבא ומשטרה למיליציות, מממלכתיות לקהילתיות, מעיר עברית לעיירה יהודית, מביקורתיות לנאמנות, מיזמות לקצבאות, ממדינת לאום לארץ מאחזים, ממדע למסורת.
להפסיק לחכות לניסים שלא יבואו ולחזור אל התחזוקה האפורה, העניינית אך המתגמלת של כל מה שחולל את המהפכה הציונית, את תחיית התרבות העברית ואת הפלא ששמו מדינת ישראל.
זה הזמן להתעורר ולהיזכר שכוחה של אומה אינו נמדד בהצהרות בומבסטיות של מנהיג חזק, במחוות גרנדיוזיות של שופרות שלטון או בחזונות אפוקליפטיים של מי שמשוכנעים שיש להם קו פתוח לבורא עולם
זה הזמן להתעורר ולהיזכר שכוחה של אומה אינו נמדד בהצהרות בומבסטיות של מנהיג חזק, במחוות גרנדיוזיות של שופרות שלטון או בחזונות אפוקליפטיים של מי שמשוכנעים שיש להם קו פתוח לבורא עולם.
כוחה של אומה נמדד בחיפוש מתמיד אחרי פתרונות יצירתיים לבעיות, במקום להתעלם מהן ולקוות שיתפוגגו או שייעלמו בדרך נס.
כוחה של אומה נמדד בחיזוק החינוך ובהקניית כלים שיאפשרו לדור הבא להתמודד בהצלחה עם השינויים המסחררים של המאה ה-21.
כוחה של אומה נמדד בהרחבת התרבות ובטיפוח סובלנות לביקורת, בדאגה לבריאותם של כל האזרחים גם אם אינם בעלי אמצעים, ביצירת חיבור בין קהילות במקום לשסות אותן זו בזו, בכריתת בריתות בינלאומיות, בשמירה על החוק והסדר, בהגנה על כבוד האדם וחירותו.
זו הבחירה שכל אחד מאיתנו נדרש לבחור היום, כדי שהימים שאחרי הבחירות לא ייראו בדיוק כמו הימים שלפניהן – ואולי גרועים בהרבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו