77.7%. זה המספר החשוב ביותר מהבחירות האלה, חשוב לפחות כמו חלוקת המנדטים. אחוז ההצבעה הגבוה ביותר מאז 1999. אחרי שלוש שנים של מלחמה, שכול ופילוג, הציבור הישראלי לא התייאש. הוא יצא להצביע. הנשיא יצחק הרצוג קרא לזה "תעודת כבוד לחברה הישראלית".
ובכל זאת, יומיים אחרי, כבר מדברים על הסבב הבא. בליכוד, לפי הדיווחים, לא חוששים מבחירות נוספות, ויש מי שכבר מדבר על אפריל.
כדי להבין איך מגיעים מ-77.7% לרעיון לחזור לקלפי, צריך להסתכל על הסיפור שהליכוד מספר. כי בחירות חוזרות לא מתחילות בהחלטה. הן מתחילות בנרטיב.
הנשיא קרא לאחוזי ההצבעה "תעודת כבוד לחברה הישראלית". ובכל זאת, יומיים אחרי, כבר מדברים על הסבב הבא. כדי להבין איך מגיעים מ-77.7% לרעיון לחזור לקלפי, צריך להסתכל על הסיפור שהליכוד מספר
הנרטיב נבנה בשלבים, וראינו את כולם השבוע. ערב הבחירות, בנימין נתניהו הזהיר ש"השמאל מטיס את האלפים שלו אלפי קילומטרים כדי שיבואו לקלפי". ביום שאחרי, עוד לפני שהספירה הסתיימה, הליכוד הודיע ש"הבחירות במדינת ישראל נגנבו בידי המפלגות הערביות", ולפי הדיווחים נתניהו אמר שהעביר ראיות לוועדת הבחירות ולשב"כ.
קודם מסמנים את הבוחרים כסכנה. אחר כך את הקולות שלהם כגנבה. וכשהתוצאה כבר מוצגת כלא לגיטימית – ההצעה "לחזור לקלפי" נשמעת כמו תיקון ולא כמו מה שהיא באמת: ניסיון לבטל את מה שהציבור אמר.
והסיפור הזה לא נכתב אחרי הבחירות. לפי דיווחים, כבר שלושה ימים לפני שנפתחו הקלפיות, הליכוד נערך לגל תלונות על זיופים בקלפיות במגזר הערבי. כלומר, הגניבה תוארה לפני שהיה מה לגנוב.
נכון לכתיבת שורות אלה, המשטרה אומרת שאין תשתית חקירתית או מודיעינית לטענות ואין ראיות עד כה. מספר התלונות על התחזות וזיוף עומד על כ-50, לעומת 75 בבחירות הקודמות. ייתכן שוועדת הבחירות תמצא אי-סדרים בקלפיות כאלה ואחרות, כמו כמעט בכל מערכת בחירות. לשם כך יש ועדה, ויש מנגנון לפסילת קלפיות. אבל מי שהכין את טענת ה"גנבה" לפני שנפתחו הקלפיות, לא חיכה לראיות.
קודם מסמנים את הבוחרים כסכנה. אחר כך את הקולות שלהם כגניבה. וכשהתוצאה כבר מוצגת כלא לגיטימית – ההצעה "לחזור לקלפי" נשמעת כמו תיקון ולא כמו מה שהיא באמת: ניסיון לבטל את מה שהציבור אמר
את התבנית הזאת אנחנו מכירים. ב-2015 זה היה "השלטון הימני בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפיות". אז זו הייתה אזהרה. השנה, כשהאזרחים הערבים באמת הגיעו, ושלחו לכנסת 19 המנדטים לפי הספירה עד כה, זה כבר לא איום. זו גניבה.
זה סיפור ההשתתפות האזרחית הגדול של הבחירות האלה: אזרחים שנאמר להם שנים שהקול שלהם לא רצוי, יצאו בכל זאת להצביע. והתגובה היא האשמה בפשע. מה עוד הם צריכים לעשות כדי שהקול שלהם ייחשב?
ויש קבוצה נוספת שבחירות חוזרות יפגעו בה במיוחד. לפי ההערכות, יותר מ-60 אלף ישראלים חזרו מחו"ל כדי להצביע. הם קנו כרטיסים על חשבונם, לקחו חופש מהעבודה, השאירו משפחות. רובם לא יוכלו לעשות את זה שוב בעוד חצי שנה.
כך שבחירות חוזרות הן לא סתם "עוד סבב". בפועל, הן מוחקות את הקולות שלהם, בדיוק הקולות שנתניהו הציג ערב הבחירות כ"סכנה". לא צריך לייחס לאף אחד כוונה כדי לראות את התוצאה: מי שישלם את המחיר על הסבב הבא הם בדיוק מי שסומנו כבעיה בסבב הזה.
הציבור לא אמר דבר אחד. הוא לא הומוגני, ויש בו מגוון רחב של עמדות. אף גוש לא הגיע ל-61. אבל זה לא כישלון של הבוחרים, זו התשובה שלהם. כשמיליוני אנשים מצביעים ואף צד לא מנצח לבד, המסר ברור. בכל תרבות פוליטית אחרת, זה היה הרגע שבו מנהיגים מתאחדים.
זה סיפור ההשתתפות האזרחית הגדול של הבחירות האלה: אזרחים שנאמר להם שנים שהקול שלהם לא רצוי, יצאו בכל זאת להצביע. והתגובה היא האשמה בפשע. מה עוד הם צריכים לעשות כדי שהקול שלהם ייחשב?
אבל יש קושי מובן לשבת יחד עם מי שקורא לחלק מהציבור גנבים. מי שקובע שקולות של אזרחים ישראלים הם "גנבה" הוציא את עצמו מכל ממשלה של יחד. בתרבות הפוליטית שנתניהו בנה, של הפיכת יריבים לאויבים, האפשרות השפויה היא ממשלה בלי הליכוד, ממשלה של מי שמכיר בכך שכל הקולות שווים. זה לא אומר שבוחרי הליכוד פחות ראויים. זה אומר שהמנהיגות שלהם החליטה שיש בוחרים שלא נחשבים.
תומכי הליכוד יגידו שהם המפלגה הגדולה ביותר, ושממשלה בלעדיהם מתעלמת ממאות אלפי בוחרים. יש בזה משהו. אבל מי שרוצה שהקולות של בוחריו ייספרו, צריך להסכים שגם הקולות של אחרים ייספרו. אי אפשר לדרוש כבוד לבוחרים שלך ולקרוא לבוחרים של אחרים גנבים.
גם בגוש השינוי פסלו עד היום שותפות עם המפלגות הערביות. אבל אם באמת רוצים לשבור את התרבות שנתניהו בנה, לא יכולים לאמץ את הכלל המרכזי שלה: שיש קולות שלא נחשבים.
הציבור הישראלי עשה את שלו, בשיעור שלא ראינו כאן עשרות שנים. 77.7% הם לא טיוטה שאפשר להחזיר לשולחן עד שהתוצאה תמצא חן בעיני מישהו. מי שמשיב לציבור בבחירות חוזרות לא מכבד את הדמוקרטיה. הוא מעניש אותה.
שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו