קשת אחים על רחה פריאר שנלחמה לא לעקוד את הדור הבא - פרשת וירא

בס"ד

ברדיו המשיכו המומחים לנתח את מהלכי הבחירות ואת האפשרויות השונות והבטן שלי התהפכה. רק אני שומעת את זה? בטוח לא. הרי אלו אותם צלילים שהיו בחמש מערכות בחירות בין אפריל 2019 לנובמבר 2022. והנה שוב זה קורה ואנחנו בקושי שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר. שוב המהלומות בלי מחשבה לטווח ארוך מה טוב למדינת ישראל, אילו אינטרסים חיוניים למדינה ואיך בונים תוכנית לטווח ארוך ולא רק מטרילים את המערכת עד שהכול יקרוס לבחירות נוספות. סירנות האזעקה צריכות להחריש אוזניים. אז איך זה שוב קורה?

כשיודעים את הסוף, תמיד נראה מוזר איך בתחילת הדרך אנשים לא זיהו את הסימנים. כי מי שמזהה את הסכנה מוקדם נאלץ לא פעם להילחם לא רק בסכנה עצמה, אלא גם בספקנות של מי שעדיין לא רואה אותה.

רק להזכיר, אפריל 2019, סבב ראשון, ניצחון ללא יכולת להקים ממשלה, הליכוד זכה במספר מושבים דומה לזה של כחול לבן, אך בנימין נתניהו לא מצליח להרכיב קואליציה. חוק הגיוס לחרדים, יחד עם מאבקי הכוח בין השותפות הפוליטיות, הביא לפיזור הכנסת בתוך פחות מחודשיים.

אלו אותם צלילים שהיו בחמש מערכות בחירות בין אפריל 2019 לנובמבר 2022, והנה שוב זה קורה, בקושי שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר. סירנות האזעקה צריכות להחריש אוזניים. אז איך זה שוב קורה?

ספטמבר 2019, סבב שני. גם עכשיו נתניהו ובני גנץ לא מצליחים להרכיב ממשלה. בעיית הלגיטימיות של נתניהו על רקע ההליך הפלילי נגדו, ושוב מבוי סתום. מרץ 2020, סבב שלישי. ממשלת אחדות שנולדה מתוך משבר, נתניהו וגנץ, אבל נתניהו מביא לפירוקה תוך כמה חודשים.

מחלוקת על התקציב ועל המשך כהונת הממשלה מובילה למרץ 2021, סבב רביעי. אחרי משא ומתן ממושך מוקמת ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד, שכללה מפלגות ימין, מרכז ושמאל, ולראשונה גם מפלגה ערבית עצמאית בקואליציה – רע"ם. רוב זעום לממשלה של 60 מול 59, עם נמנע אחד.

דווקא הייתה תקווה, אבל אחרי פרישת חברי מפלגה שוב קריסה ובנובמבר 2022 סבב חמישי ותיקו כמעט מוחלט. שני הגושים מקבלים מספר קולות כמעט זהה, אך בגלל מבנה הרשימות ואי־מעבר של מרצ ובל"ד את אחוז החסימה, גוש נתניהו זכה ב־64 מושבים.

קשת אחים: רחה פריאר, הנגדת ו' של אז

ומה יקרה עכשיו? כשאני מרגישה מחנק בגרון אני הולכת לחפש בהיסטוריה. אולי משם נקבל תובנה. רחה פריאר, מייסדת עליית הנוער בשנות השלושים של המאה הקודמת, שממש עכשיו, 29.10, מלאו 134 שנה להולדתה. אישה חדה, נבונה ובעלת חזון, הייתה הנגדת ו' של אז. במרכז פרשת וירא סיפור העקדה, אבל רחה פריאר לא הייתה מוכנה לעקוד את הילדים. הסיפור שלה הוא סיפור קשת אחים השבוע.

*  *  *

"הזיות חסרות שחר של אישה אקסצנטרית". ככה כתבו עליי. היית מאמין? ילד לא יכול לשמוע דברים קשים על אמא שלו, אני יודעת, אבל אני דווקא רוצה שתשמעו. אני דווקא רוצה לספר לכם, שתדעו בדיוק כמה לעגו לאמא שלכם וזלזלו בה וברעיונות שלה. זאת כדי שבבוא העת, כשיהיו אצלכם בראש הרעיונות המיוחדים שלכם, שלא תוותרו עליהם. שלא תיתנו לקולות מבטלים לרפות את ידיכם, שתאמינו שמה שניצת בלב לא סתם ניצת.

"הזיות חסרות שחר של אישה אקסצנטרית". ככה כתבו עליי. היית מאמין? ילד לא יכול לשמוע דברים קשים על אמא שלו, אני יודעת, אבל אני דווקא רוצה שתשמעו, שתדעו בדיוק כמה לעגו לאמא שלכם וזלזלו בה וברעיונותיה

בכל זאת נטעתי בכל אחד מארבעתכם שמות יוצאי דופן שיעניקו לכם את כוחות הטבע אשר הוליכו את שבי גלויות מצרים ובבל: שלהבת ועמוד, על שם השלהבת ועמוד האש ביציאת מצרים במדבר, וזרם ומעיין, כמו זרם המים והמעיינות שמבטיח הנביא ישעיה לשבי ציון שירוו את צמאונם בחוזרם לארץ מגלות בבל.

אתם גדלתם ארבעתכם עם הכוח הזה כי רציתי שלא תפחדו, כי כשאני הייתי בת שלוש, שלוש וחצי, טיילנו יום אחד סבא וסבתא ואני לגן העיר בנורדן שבגרמניה, ולא הרשו לי להיכנס לגינה.

אני רציתי לרוץ ולהתגלגל בדשא אבל אבא אחז ביד שלי חזק, וסימן לאמא בתנועת ראש מהירה לעבר שלט לבן שלא הבנתי, מה היה כתוב עליו אבל פניה שנעכרו הבהירו לי. "למה אי אפשר להיכנס?" בכיתי ואבא אמר שאנשים לא טובים כתבו בשלט שליהודים ולכלבים אין כניסה.

אז לא הבנתי, למה אבל השלט הלבן צלף בי גם בבית הספר בהערות המורים ובהצקות הילדים. כשארתור נהרג כבר לא יכולתי לשאת את זה. הם קוראים לנו אויבים כשאנחנו נלחמים למען גרמניה? זוכרים שסיפרתי לכם על ארתור אחי הצעיר? גם אנחנו היינו ארבעה, כמוכם, ואני ויתרתי על לימודיי כדי שארתור יוכל ללמוד באוניברסיטה כי לא היה די כסף לכולנו.

הוא רק התחיל ללמוד וכבר פרצה המלחמה הגדולה והוא התגייס להצלת גרמניה ונהרג. "אויבים" רשמו על קירות הבתים לצד מגן דוד. שמעתי את הלחישות שלהם כמו רעידת אדמה מתקרבת, כמו השיר שכתבתי על השלט הלבן, אבל אמרו שאני מגזימה. מפריזה בקולות בודדים קיצוניים כאילו הם סחף מסוכן.

ארתור אחי רק התחיל ללמוד וכבר פרצה המלחמה הגדולה והוא התגייס להצלת גרמניה ונהרג. "אויבים" רשמו על קירות הבתים לצד מגן דוד. שמעתי את הלחישות שלהם כמו רעידת אדמה מתקרבת

כשבאו אליי ששת הנערים היהודים שפוטרו מעבודתם כי היו יהודים כבר הייתי בת 40. אישה לא צעירה, שראתה משהו בחייה, הרי נדדתי בעקבות אבא שלכם לקהילות שהנהיג כרב, ובכולן שמעתי את הרחשים מתגברים.

אי אפשר להשאיר את הילדים בגרמניה, חשבתי. מסלקים אותם מהעבודה ועוד ינסו לסלק אותם מהחיים עצמם. עוד ועוד ילדים הגיעו אליי ואז, לילה אחד, האיר לי רעיון פשוט וברור כפתרון לבעיה: "על הנערים להגיע לארץ ישראל, למשקי ההתיישבות העובדת, שם יוכשרו לעבודה ולחיים", אמרתי לאנצו סירני, נציג תנועת ברית עולים שהגיע מהקיבוץ אלינו לברלין.

באתי אליו עם התוכנית בעיניים נוצצות. ואנצו, בנדיבותו, עודד אותי והבטיח לעזור. ובאמת עזר. חיבר ביני לבין הקבוצה בארץ. כי אני הבנתי, שאומנם מגבילים את הסרטיפיקטים, היתרי העלייה, לבוגרים, אבל לתלמידים קל יותר להוציא. הכנתי רשימות וכבר היו עשרות שרצו לבוא אבל הקולות המתנגדים לי גדלו איתם.

הנרייטה סאלד, שלימים ניסתה לקחת לעצמה את יוזמת הקמת עליית הנוער, היא שהתנגדה יותר מכולם. "למה קדימות לנוער עולה על פני נערי הארץ העניים?" שאלה. ועוד שלחה נגדי מכתבים להסתדרות הציונית בגרמניה, להתריע בפניהם שהרעיון ייכשל. וגם לוויצו פנתה, והם כבר ביקשו ממני לפרוש. יודעים ממה הם חששו? שכישלון התוכנית שלי ירבוץ לפתחם. כן. סירבו לשתף פעולה.

אבל אני לא הרפיתי. ידעתי שחייבים להוציא את הנערים והנערות האלה מחוץ לגרמניה. הרגשתי את הכיליון מתקרב. באמת. חיפשתי למי לפנות, התדפקתי והדלתות ננעלו בפניי. לא הבנתי, איך הם לא מבינים שהמחיר יהיה דם הנערים. רק כשהגיע לברלין ד"ר זיגפריד להמן, מנהל כפר הנוער בן שמן, מצאתי שותף. התחלנו לשלוח קבוצות אבל בכל פעם נולד מאבק מחודש, בכל פעם נאבקתי לשכנע שאני לא רואה מחרדות ליבי בלבד.

אי אפשר להשאיר את הילדים בגרמניה, חשבתי. מסלקים אותם מהעבודה ועוד ינסו לסלקם מהחיים עצמם. עוד ועוד ילדים הגיעו אליי ואז, לילה אחד, האיר לי פתרון פשוט וברור לבעיה: "על הנערים להגיע לארץ ישראל"

רק אחרי אירועי "ליל הבדולח" ביקש אותי דוד רמז להצטרף לישיבה חשובה בלונדון עם חיים ויצמן, דוד בן גוריון וגולדה מאירסון. היא הייתה אישה מרשימה והם כולם תמכו בהבאת הילדים.

רציתי עוד ועוד ילדים שיבואו, לא רק מגרמניה, גם מפולין, שם גם הרגשתי שהקרקע רועדת, אבל היו מבינינו, כואב לי אפילו להודות בכך באוזני עצמי, היו מבינינו, משלנו, שהלשינו עליי לגסטפו. כן, כן. לאדולף אייכמן עצמו, שהיה אז הממונה בפועל על "הלשכה המרכזית להגירת יהודים מגרמניה". אייכמן לקח ממני את הדרכון ואסר עליי לצאת מברלין.

זוכרים איך הברחנו אתכם אז תוך כמה חודשים מחוץ לגרמניה? דאגנו כל כך, ובסוף גם מעיין ואני הצלחנו להסתנן בעזרת מבריחים לזאגרב שביוגוסלביה, ואחרי כמעט שנה, במרץ 1940, הגענו דרך טורקיה לארץ ישראל.

גם פה בארץ המשכתי. תוך כדי השואה, שאז לא הבינו עוד את ממדיה, אבל אני,  אני הרי הרגשתי שזה יקרה. וחשבתי הרבה אחר כך, הרי כולנו רוצים להלך על אדמה בטוחה, אז למה דווקא רואי האסון מושתקים? לא היה כדאי להקשיב דווקא להם מכולם?

ואז הבנתי, הבנתי, יינגעלעס שלי. הבנתי, למה לא רצו להקשיב לי. יודעים למה? כי אנשים לא רוצים להאמין שהרע קרוב כל כך. אנחנו מעדיפים לנהל את המלחמות הקטנות שלנו, שעליהן יש לנו שליטה, במקום להביט נכוחה ולהבין מה באמת עומד בפנינו. אבל אם לרגע ניטל מעל מי מאיתנו המסך המעוור, כי אז אסור לאטום חזרה את המבט. אסור. כי התהום עוד שם.

רציתי עוד ועוד ילדים שיבואו, לא רק מגרמניה, גם מפולין, שם גם הרגשתי שהקרקע רועדת, אבל היו מבינינו, כואב לי אפילו להודות בכך באוזני עצמי, היו מבינינו, משלנו, שהלשינו עליי לגסטפו. כן, כן. לאייכמן עצמו

*  *  *

בזכות פועלה העצום של רחה פרייאר, מייסדת עליית הנוער, ניצלו טרם המלחמה 30,000 בני נוער יהודים בגרמניה ועלו לארץ, עוד אלפים ניצלו בזמן השואה וכ־180 אלף ילדים ובני נוער הגיעו לאורך השנים למוסדות הארגון. אחד מבניה, שלהבת פריאר, היה לימים מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל.

עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)