גברים רבים מרגישים בשנים האחרונות שהם תחת מתקפה תקשורתית, חברתית ומשפטית. מתקפה מאורגנת ומתוזמרת על יד ארגונים פמיניסטיים למיניהם, ארגונים שבעבר נלחמו עבור זכויות שוות לנשים, והיום נדמה שמאבקן השתנה והפך ל"מלחמה" נגד הגברים, ואפילו נגד מושג הגבריות עצמו.

מאד קשה לכתוב כתב הגנה על הגבריות מבלי להיות משויך אוטומטית לקבוצה פריבילגית שנמצאת בפאניקה מפני מה שנראה כמו איבוד זכויות היתר שלה.

אכן יש בין מבקרי ומתנגדי הפמיניזם לא מעט גברים מהסוג הזה, אבל חשוב להבחין בין ביקורת רציונלית שנשמעת (גם אם בקול רפה וחושש) מצד אנשים שתפיסתם היא ליברלית, ובין שמרנים ריאקציונרים, שמנצלים את הלהט והתוקפנות הפמיניסטית כדי להגן על תפיסת עולמם שמבוססת לא פעם על שנאת נשים וכרוכה בדרך כלל בשמרנות דקדנטית כלפי זרים, מהגרים, וכל מה שהם רואים כאיום על הסדר החברתי שהם הנהנים העיקריים ממנו.

שיטת "איש הקש" היא טקטיקה לעוסה עד זרא אבל אפקטיבית, בשילוב עם ad hominem fallacy בצורת התקפה אישית על הדובר במקום על עמדותיו, כל ניסיון שלי להבעת דעה ביקורתית כלפי הפמיניזם או מה שאני רואה כרדיפת גברים, הופכת אותי למטרה מיידית להכפשות מהסוג הזה, קל מאד להמנע מויכוח רציונלי אם הטוען מתויג כשונא נשים, שמרן, מתנגד הפלות ופטריארך פריבילגי.

ובכל זאת בתור מי שמחזיק בעמדות ליברליות אני מרגיש חובה לצאת נגד מה שנראה לי כמלחמה שגויה, מיותרת ומזיקה נגד הגבריות בכלל והגברים כפרטים.

לא, אני לא חושב כמו דונלד טראמפ ש"מסוכן להיות גבר" בימים אלה באשמת הפמיניזם, ברור לי שגברים, בעיקר לבנים והטרוסקסואלים הם עדיין במעמד של כח ולא בדיוק מיעוט נרדף. אבל אני מצטער, זה לא תירוץ ולא הצדקה למסע ההכפשה, הזלזול וההשתקה של גברים.

יהודים במדינות המערב גם הם מעמד פריבילגי, מבוסס, אשר מחזיק בעמדות כח לא פרופורציונלית למספרם באוכלוסיה. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים למחות כאשר אנחנו רואים מתקפות אנטישמיות, הכללות והכפשות. לא יעלה על הדעת שכל ניסיון מחאה נגד אנטישמיות יענה בזלזול ששמור למעמד פריבילגי ובכיין שמנסה לשמור על זכויות היתר שלו, אבל זה בדיוק מה שקורה לגבר שמוחה נגד ההכללות, ההאשמות והשנאה שמופנות כלפינו כל יום, שעה שעה.

70% ממקרי הרצח של ילדים עד גיל חמש מתבצע על ידי נשים, רובם אמהותיהם. כשמדובר על ילדים מתחת לגיל שנה השיעור עולה לכתשעים אחוז. מדובר כאן בנשיות רעילה? אימהות רעילה? מישהו מעיז להשמיע טענה מופרכת כזאת?

אין דבר כזה נשיות רעילה, כמו שאין גבריות רעילה.

התנהגויות נשיות רעילות אפשר למצוא למכביר.

נשים שדורשות או מתמרנות גברים לקיום יחסי מין, בידיעה שהם אינם מעונינים "כי גברים תמיד רוצים" זו לא אגדה אורבנית, כולנו מכירים ויודעים על התנהגות כזאת.

נשים שמאיימות בפגיעה עצמית בסיטואציה של פרידה שנכפית עליהן.

נשים שנוקטות באלימות כנגד גברים בידיעה שהסיכויים קלושים שיצטרכו לתת את הדין על כך.

נשים שמשקרות וטוענות שהן משתמשות באמצעי מניעה, או ממציאות הריון לא קיים כדי "לבדוק" את תגובת הגבר שאיתן.

נשים שמתלוננות על אלימות או ניצול במשפטי גירושין או אחזקת ילדים כמניפולאציה להשגת סימפאטיה מצד בית המשפט.

נשים שמתרצות התנהגות שלילית בסיבות "הורמונאליות"

נשים שמפגינות חוסר אונים מדומה כלפי סיטואציה מאיימת כדי לתמרן גבר לסייע להן.

נשים שסבורות שגברים "חייבים להן" משהו בגלל שקיימו יחסי מין איתן.

גם מקרים של הטרדה מינית מילולית ואפילו פיזית, מצד נשים אינם נלקחים ברצינות. ברור לגמרי שהסיטואציה איננה דומה בגלל הבדלי הכח בין המינים ותחושת הסכנה האמיתית שמרגישות מוטרדות מינית לעומת הסכנה הפחותה שאליה חשופים הגברים, אבל הטרדה זו התנהגות רעילה בכל מקרה, הלא כן?

אין לי שום כוונה לכתוב מניפסטו נגד נשיות רעילה, אני לא מאמין בקיום מושג כזה.

האמת היא שלכולנו, גברים ונשים מותר להיות זבלים מניפולאטיביים והרסניים, כל עוד אין בכך עבירה על החוק, לא ברור לי ידו של מי מין המינים על העליונה בתחרות המניפולאציה הרגשית והאלימות המילולית, וזה גם לא כל כך משנה.

לגברים ולנשים דפוס התנהגות שונה, ולא מדובר רק בקונסטרוקציה חברתית ופטריארכיה, מדובר באבולוציה. המשפט הידוע של הביולוג תאודוסיוס דובזאנסקי, מזכיר לנו שלביולוגיה אין משמעות מבלי שמפרשים אותה לאור האבולוציה.

האבולוציה סידרה לנו חלוקת תפקידים בין נשים לגברים, חלוקה שאין לנו שום סיבה לקבל או לקדש בחברה המודרנית, אבל חלוקה שהשפיעה על דפוסי התנהגות באופן שאסור להתעלם ממנו.

האבולוציה נתנה לנו את הגבריות ואת הנשיות שסייעו למין האנושי לשרוד ולהתקדם.

הגבריות היא חיובית, בדיוק כפי שהנשיות היא כזו. שתיהן תוצאה של מיליוני שנות אבולוציה, שהביאו אותנו הלום, לטוב ולרע.

גבריות פירושה רמות אנרגיה גבוהות, בטחון עצמי, התמדה, סקרנות, אומץ, אלטרואיזם ונטיה מולדת להגנה על החלש. לפני שסוקלים אותי באבנים, לא אמרתי וגם לא אומר שנשים אינן ניחנות בתכונות האלה, בוודאי שכן. אבל האבולוציה שדאגה לכך שגברים ייצרו פי עשרים יותר טסטוסטרון מנשים, הורמון שאחראי על חלק גדול מהתכונות האלה ועל היכולת הפיזית לנצל אותן.

ברור שנשים ניחנות בתכונות דומות, כמו שגברים יכולים להיות אמפאטים ורגישים, אבל מי שמתעלם מההבדלים הביולוגיים משפיעים על "הגבר הממוצע" מול האישה הממוצעת" חוטא לאמת, ומנסה לכפות את תפיסותיו האידיאולוגיות על המציאות.

התכונות הגבריות סייעו למין האנושי לכל אורך הדרך. גברים חזקים והחלטיים הבריחו את הנמרים מהמערות, והביסו את הנאצים. גברים הגנו על משפחתם מאיומים פיזיים וכלכליים והורישו תכונות אלה לצאצאיהם.
אנחנו חייבים לגבריות (ולנשיות) את עובדת קיומנו כמין.

תכונות כמו אלימות, ניצול, חוסר רגישות ותוקפנות אינן תכונות גבריות, הן תכונות אנושיות שקיימות אצל נשים וגברים, ומהוות סיכון ואיום בעיקר אצל גברים בגלל כוחם הפיזי. 90% מהתינוקות בני פחות משנה נרצחים על ידי אימותיהן, האלימות אצל נשים, בשונה מאשר אצל גברים מתבטאת בדרך כלל כלפי בני משפחה קרובים ופגיעים. גברים אלימים הם אלימים כלפי הסביבה באופן כללי, וגם לא פעם כמובן כלפי נשים וילדים.

הגבריות, כמו הנשיות זכאים לכבוד והערכה. התנהגויות רעילות על כל סוגיהן, אלימות, ניצול ופגיעה בחפים מפשע צריכות להיות מוקעות ונרדפות ע"י חברה שוחרת חוק וצדק.

אנחנו כחברה מודרנית לא מחוייבים ל"חלוקת העבודה" שסידרה לנו האבולוציה. כולנו רוצים חברה שמושתתת על חופש זכויות והזדמנויות, לא צריך לציית לאבולוציה, אבל אי אפשר שלא לקחת אותה בחשבון.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

שיח החירשים החילוני-חרדי הוא מהמרתקים במדינה הזו. את תירוץ ה"שירות באמצעות לימוד התורה" של החרדים אף אחד כבר לא קונה, כי גם מתווה פשרה שיגייס את אלו שלא לומדים – נדחה על-ידי הרבנים על הסף. את האמת הזו לאחרונה הם גם לא דואגים להסתיר.

החילוני התמים שנחשף לַתַּרְמִית מסיק את המסקנה – מבחינתו – המתבקשת: זה הכל סיפור על כוח ושליטה של העסקונה והאליטה הרבנית בהמון החרדי.
ובכן, טעות. זה קל מדי, שלא לומר בורות. מי שקצת מכיר, יודע שמאחורי תירוץ "לימוד התורה" לאורך השנים, הקו החרדי האמיתי ביחס למדינת ישראל – ובכלל ביחס לעולם המודרני – מושתת על עיקרון ברור ועקבי: היבדלות. זהו האתוס המכונן של האידיאולוגיה החרדית. לא להתערבב עם העולם החיצון, ובגדול כמה שאפשר להגביה את חומות הגטו – מה טוב.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

זה לא כבש כותרות בינלאומיות, אך לאחרונה עיר הבירה של אומה שבניה נרדפו ונרצחו ברצח עם נוראי במלחמת העולם השנייה הנציחה את זכר קורבנות עם אחר שסבל גורל דומה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים את שמו של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שמו של אליה קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת בשנת 1999, ואיבד את כל משפחתו במהלך רצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915.

לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.