כבר יותר משנה שאני מסתובב עם המחשבה של איך זה יהיה לספר על התקופה הזו בעתיד: איך בעוד חמישים-שישים שנים אמצא את עצמי מוקף בנכדים, ואספר להם על איך שלוש מערכות בחירות בפחות משנה הטרילו מדינה שלמה, איך חשוד בפלילים הנהיג את המדינה תוך שהוא מרסק את מוסדותיה וערכיה ועל איך האיש הכי-פחות-מתאים לתפקיד "מנהיג העולם החופשי" התמודד עם האסון הגלובלי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

אבל אירועי יום חמישי לגמרי שברו את כל השיאים – הכניעה של בני גנץ לווטו של הליכוד על מועמדותו של מאיר כהן ליו"ר הכנסת, שבירת הכלים מצדו של יאיר לפיד והתפרקות המיזם הפוליטי שנקרא "כחול לבן", בפחות משתיים-עשרה שעות. כל זה על רקע כאוס חוקתי חסר תקדים נוכח ההתנגשות בין בג"ץ ליו"ר הכנסת אדלשטיין, כשבחוץ משתוללת מגפת הקורונה וענני משבר כלכלי מיתמרים באופק.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.