לאלונה בראון. יש לי אליך יחס אישי למרות שאיננו מכירים. הכרתי את מודי בראון ועבדתי תחת מתי גולן . אינך יכולה ואינך רשאית להתכחש למורשת העיתונאית הזו. הן בתוכנה הן בסגנונה. מתי גולן וקומץ דומיו בעיתונאות החוקרת היו ראש החץ של העיתונאות החופשית המקצועית העצמאית החוקרת. ללא מורא ללא משוא פנים הייתה הכתובת שהתנוססה על קיר מערכת השבועון העולם הזה. גלובס חייב להחליט לאן מועדות פניו. האם לעצמאות עיתונאית שהביקורת בו תרעיד אמות סיפים ותדיר שינה מעיניהם של מי שהגניבה היא מעלתם או להיות שופרם של נתניהו והכיפות הסרוגות הניאו פשיסטים בן גביר ובריוניו וסמוטריץ שאימץ את חוקי נירנברג. בין אלה לבין המורשת אליה נולדת ובה גדלת אין ולא כלום. מי שעבד בעיתון בתקופתו של המו"ל האגדי גרשום שוקן מבין על מה אני כותב. כך גם בני דורו של העיתונאי והעורך שניצר האב במעריב של אז. נפתלי גור אריה עורך דין . מנוי דיגיטלי. מאוכזב . אצלך.