התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לאלונה בראון. יש לי אליך יחס אישי למרות שאיננו מכירים. הכרתי את מודי בראון ועבדתי תחת מתי גולן . אינך יכולה ואינך רשאית להתכחש למורשת העיתונאית הזו. הן בתוכנה הן בסגנונה. מתי גולן וקומץ דומיו בעיתונאות החוקרת היו ראש החץ של העיתונאות החופשית המקצועית העצמאית החוקרת. ללא מורא ללא משוא פנים הייתה הכתובת שהתנוססה על קיר מערכת השבועון העולם הזה. גלובס חייב להחליט לאן מועדות פניו. האם לעצמאות עיתונאית שהביקורת בו תרעיד אמות סיפים ותדיר שינה מעיניהם של מי שהגניבה היא מעלתם או להיות שופרם של נתניהו והכיפות הסרוגות הניאו פשיסטים בן גביר ובריוניו וסמוטריץ שאימץ את חוקי נירנברג. בין אלה לבין המורשת אליה נולדת ובה גדלת אין ולא כלום. מי שעבד בעיתון בתקופתו של המו"ל האגדי גרשום שוקן מבין על מה אני כותב. כך גם בני דורו של העיתונאי והעורך שניצר האב במעריב של אז. נפתלי גור אריה עורך דין . מנוי דיגיטלי. מאוכזב . אצלך.