תגובה לאמיר בן דוד – מאת: גדעון גנני
כתבתך מרתקת עד לאפילוג שבו כמו כל איש שמאל אתה נוזף בנו, על ה"סחבת" שאנו נוקטים ב" הבאת השלום". סליחה, אנחנו גורמים לסחבת? אנחנו שהאצנו בפלסטינים לבוא למפגש בקמ דיוויד ולאחר מכן בטאבה בשת 2000 לאחר שהפלסטינים גררו את רגליהם במשך שנתיים מעבר לתריך סיום המו"מ. שנקבע ל- 1998 ויצא לפועל רק בשנת 2000 והתרסק על דרישת הפלסטינים שנאפשר שיבת פלסטינים לישראל כדי להרסה מבפנים תו שת"פ עם פלסטין שקמה בצידה? ולהיכן נעלם אבו מאזן שכל שהיה עליו לעשות הוא לחתום על הצעות אולמרט ? ומי התיל באינתיפאדה האיומה שהפכה את פיגועי ההתאבדות שהומצאו על ידי הטאמילים לנשק התקני של מלחמת הפלסטינים בנו? ומי הפר את הסטטוס קוו ששומן על ידי הכסף הקטארי ביוזמתנו והוכיח שהחמאס רחוק מלהיות מורתע בבצעו את הפוגרום הנורא ביותר ביהודים מאז השואה ?אל תצטרף למקהלת " אדומי החזה" ( כך אני קורא לאנשי השמאל הנאיווילי" שחזותיהם אדומים מרוב הלקאה עצמית על חטאים שלא אנחנו יזמנו וביצענו) ובחן את המציאות כפי שהיא. או אז תגיע גם אתה למסקנה האחת שאין בלתה: בשלב זה של ההיסטוריה אין לנו בצד הפלסטיני עם מי ועל מה לדבר.
גדעון גנני