את השינויים ביחס של היהודים בארצות הברית כלפי ישראל אפשר לחוש כבר עתה. במירוץ לנשיאות ב-2016, תמכו 71% מהם בהילרי קלינטון, שזה פחות או יותר שיעור התמיכה המסורתי של הקהילה היהודית במפלגה הדמוקרטית.
אבל בבחירות האמצע לקונגרס – לאחר הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות, תמיכת הקהילה היהודית במועמדים הדמוקרטים זינקה ל-80%, למרות שטראמפ היה זה שהעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים, וביטל את הסכם הגרעין עם איראן.
מסקר של מכון "פיו" (שהוא אחד הנחשבים ביותר בארה"ב), עולה בבירור כי היהודים הם אחרוני התומכים במהלכיו של טראמפ, גם בכל הקשור לישראל.
כך, שיעור התמיכה בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, היה 52% בקרב היהודים, לעומת 70% מהנוצרים הפרוטסטנטים. בביטול הסכם הגרעין תמכו 68% מהנוצרים הפרוטסטנטים, לעומת 38% בלבד מהיהודים.
ויש עוד: כמחצית מהמועמדים הדמוקרטיים לנשיאות לא טרחו להשתתף השנה בכינוס המסורתי של איפא"ק, הלובי למען ישראל בוושינגטון. לשם השוואה, לפני ארבע שנים נעדר מהכנס רק מועמד אחד, הסנאטור ברני סנדרס.
אחד מהמועמדים הדמוקרטיים הבולטים שנעדר מהכינוס הוא בטו או'רורק. אף שהוא מגדיר את עצמו כ"תומך גאה בישראל", או'רורק כבר הספיק לכנות את נתניהו "גזען" בהתייחס לדברים שאמר במערכת הבחירות 2015, על המצביעים הערבים שנעים לקלפי, והאשים אותו בחבירה לממשיכי דרכו של כהנא.
"הקשר בין ארה"ב לישראל הוא אחד החשובים שיש לנו על פני כדור הארץ", צייץ אז או'רורק בטוויטר. "כדי שהיחסים האלה יצליחו, הם חייבים להתעלות מעבר למפלגתיות בארצות הברית, ומעבר לראש ממשלה שהוא גזען".
אפשר רק להניח כי דיבורים ומהלכים פוליטיים לצרכים ישראלים פנימיים, גם אם הם קורים ערב הבחירות, לא נמחקים ולא נשכחים גם על ידי ידידים.
המאבק הפנימי במפלגה הדמוקרטית
גם ללא קשר לישראל, המפלגה הדמוקרטית האמריקאית מצויה בימים אלה במאבק על זהותה. בצד אחד ניצבים גורמים מתונים בהנהגה הוותיקה, בראשות יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, והמנהיג (היהודי) של הדמוקרטים בסנאט, צ'ארלס שומר, שהם תומכים מובהקים ביחסים המיוחדים עם ישראל.
בצד השני מתחילים להשמיע את קולם מתנגדי ישראל, שבעבר מיעטו להתבטא בנושא. בקרב הירושה על תפקיד יו"ר המפלגה הדמוקרטית במקום חברת בית הנבחרים היהודיה מפלורידה, דבי ווסרמן-שולץ, שפרשה ערב הבחירות לנשיאות ב-2016, התמודד קית אליסון המוסלמי. לאליסון יש היסטוריה של התבטאויות נגד ישראל, וזכורה הצבעה שלה נגד מתן סיוע ל"כיפת ברזל".
אליסון הפסיד במרוץ בקולות ספורים בלבד ליו"ר הנוכחי טום פרז, אבל ההערכות הן כי עצם התמיכה הגדולה שהייתה באליסון, מבטאת נסיגה מסוימת של המפלגה הדמוקרטית מהתמיכה המסורתית בישראל.
אם מוסיפים לכך את תוצאות הבחירות לקונגרס בנובמבר 2018, ניכר כי הבעיה רחוקה מפתרון. עם 435 הצירים שנכנסו לבית הנבחרים בינואר האחרון, נמנות שלוש נשים צעירות, המתבטאות בפומבי נגד ישראל והמשך הסיוע לה.
אלכסנדרה אוקאסיו-קורטז מניו-יורק, אמרה לתקשורת כי ההצהרה של נתניהו ערב הבחירות האחרונות על סיפוח בגדה, צריכה להשפיע על הסיוע הצבאי האמריקאי.
שתי נשים נוספות שמבקרות את המדיניות של ישראל בשטחים, ומאשימות אותה בפגיעה בזכויות אדם ובהפרת מנדט האו"ם והחוק הבינלאומי, הן ראשידה טאליב, פלסטינית ילידת ארה"ב, שנבחרה בדירבורן, פרבר של דטרויט שבה חיה קהילת הערבים הגדולה בארה"ב, והסומלית אליהאן עומאר, ממחוז במיניסוטה, שבו יש את הריכוז הגדול ביותר של מהגרים מסומלי לארה"ב.
לחץ להפסקת הכיבוש
ליהודים יש כוח רב במפלגה הדמוקרטית. השאלה היא כמה מהם, ולאורך איזה פרק זמן, הם יהיו מוכנים להגן על המדינה שבזה לאמונה של מרבית היהודים האמריקאים, שמתרחקת לדעתם מהחזון של ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן-גוריון, ומתקרבת לחזון של מאיר כהנא – וגם סוגדת לדונאלד טראמפ, האיש שיהודים בארה"ב ניצבים בראש המאבק נגדו.
רוב יהודי ארה"ב תומכים בהסכם שלום ובפתרון של שתי מדינות, אך הם גם מבינים ששום דבר לא עוצר את מכבש ההתנחלויות, ושישראל ממשיכה להציב עובדות בשטח ומרחיקה את פתרון שתי המדינות.
מספר הולך וגדל של יהודים שם סבורים שהדבר היחיד שיכול לעצור את הכיוון שאליו חותרת ממשלת הימין, הוא לחץ בינלאומי מסיבי להפסקת הכיבוש, דוגמת הלחץ הבינלאומי שהופעל על דרום אפריקה לביטול משטר האפרטהייד.
אורי ניר, עיתונאי לשעבר ב"הארץ", כיום ראש מערך ההסברה של "שלום עכשיו" בארה"ב, טוען כי "יש למהלכים מהסוג הזה הד בקרב המבוגרים. הם אלה שהיו הכוח המניע בקרב הציבור האמריקאי נגד שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, והם יודעים עד כמה הכלי הזה יעיל. אבל מרביתם, אינם רוצים להחרים את מדינת הלאום, את המולדת של העם היהודי.
״עם זאת, צריך לזכור שבקרב הצעירים יש כבר תפיסות חדשות ביחס לישראל". ניר מציין כי סטודנטים מושפעים ממה שהם שומעים ממרצים, אבל בעיקר מסטודנטים פעילים בקמפוסים, פלסטינים ויהודים.
"אין לצעירים היהודים פרספקטיבה היסטורית. הם חסרים את עניין השואה, שהיא חלק מהתחושה של גורל משותף בין ישראלים ליהודים בארה"ב״, אומר ניר. ״בקרב הצעירים יש כאלה המצטרפים לתנועות מחאה נגד ישראל, למשל, 'קול יהודי לשלום' התומכת ב-BDS, או לתנועות חדשות שנתפסות ככאלה שרלוונטיות לסכסוך הישראלי-פלסטיני".
"הם חושבים שזה אותו הדבר"
אחד מהארגונים האלה הוא "חיי שחורים נחשבים black lives matter, ארגון שקם לפני שש שנים, על רקע ריבוי המקרים של הריגת אזרחים שחורים בידי שוטרים לבנים. אבל, בכמה סרטונים שהפיץ הארגון הזה, ושבהם נראים שוטרים יורים במפגינים שחורים, כלולים גם קטעי וידאו אחרים מעזה, כמו הפגנות ליד הגדר.
"זה שטחי ומטופש, אבל לסטודנטים חסרי ידע, שקל להשפיע עליהם, זה נראה הגיוני, והם מיד מזדהים עם זה. הם חושבים שזה אותו הדבר", אומר אורי ניר.
"איזו אירוניה. היהודים צעדו יחד עם תנועת השחרור של השחורים, בהנהגת מרטין לותר קינג, שהיתה לו הערכה גדולה למדינת ישראל. אבל המצב הזה השתנה לחלוטין. כיום פלסטינים מצליחים ליצור זהות בין 'חיי שחורים נחשבים', לבין הריגת פלסטינים בידי ישראלים, ולגרוף תמיכה בקרב הצעירים יהודים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם