התאריך שניבט עלינו הבוקר מכל מסך מחשב וסלולר – שבעה באפריל 2024 – מזכיר לנו שחלפה כבר חצי שנה מאז אותו בוקר נורא, ששינה את חיינו, את ישראל, ואת המזרח התיכון. לתמיד.
133 מתוך 253 בני האדם שנחטפו לעזה באותו יום, עדיין מוחזקים בידי חמאס. רבים מביניהם כבר אינם בחיים. רק אתמול נודע כי אלעד קציר, שנחשב עד כה לחטוף (ואף צולם בשני סרטונים שונים שהופצו בידי הג'יהאד האסלאמי) נרצח בשבי, לפי ההערכה בחודש ינואר. גופתו חולצה ממקום קבורתה בחאן יונס בשישי בלילה על ידי יחידה מיוחדת של צה"ל והוא הוחזר לישראל.
מיצב בכיכר הבימה בתל אביב של משפחות החטופים המוחזקים בעזה לרגל חצי שנה לשבעה באוקטובר, 7 באפריל 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
"הוא אולי יוכר כנפגע פעולות איבה, אבל המונח המדויק הוא 'נפגע פעולות הפקרה'. הוא הופקר בשבעה באוקטובר והופקר 183 ימים בשבי, בהם ניתן היה להחזירו בחיים", כתבה אתמול אחותו כרמית פלטי קציר, ותמצתה בכך את מה שרבים בישראל מרגישים כבר חצי שנה: הופקרנו.
הופקרנו בידי ממשלה מופקרת, שניהלה את ענייני המדינה בהפקרות מוחלטת, ועטפה את חדלות מעשיה בנאומים יפים וריקים מתוכן.
הופקרנו בידי ממשלה מופקרת, שניהלה את ענייני המדינה בהפקרות מוחלטת, ועטפה את חדלות מעשיה בנאומים יפים וריקים מתוכן
יש מדרג ברור של נפגעים לאסון מרובה הנפגעים שהוא ישראל בחצי השנה האחרונה: נרצחים, נאנסות, משפחות שכולות, חטופים, משפחות חטופים, פצועים, נפגעי טראומה, עקורים. נהרות של כאב, צער, אבל, כעס, תסכול והשפלה שוטפים את הארץ. מאות אלפי ישראלים הם נפגעי פעולות הפקרה. ולמרבה הזוועה יש עדיין מי שלועג להם, מאשים אותם, תוקף אותם. כי למרבה הזוועה – ההפקרות נמשכת.
והמפקירים המופקרים הם כל מי שמנהלים את ענייני המדינה בשנים האחרונות והצעידו אותנו אל התהום הזו וממשיכים להנהיג אותנו גם עכשיו, להוביל אותנו מדחי אל דחי ומאיום בטחוני אל משבר מדיני.
"חצי שנה עברה מהיום הנורא בחיי המדינה ומצבה של ישראל רק הולך ומחמיר מאז", נכתב הבוקר במאמר המערכת של "הארץ", "מוכרחים להחזיר את החטופים. מוכרחים לסיים את המלחמה. ונתניהו מוכרח ללכת. זה עניין של חיים מוות".
זה עניין של חיים ומוות.
וכל הזמן הזה נמשכת המלחמה בעזה שתכליתה אינה ברורה. "מלחמה היא אמצעי ולא מטרה – והיא צריכה לשרת תכלית מדינית", מזכיר הבוקר אמיר בר שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, את האמרה הידועה של הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזוביץ.
"בישראל של 2024, יש מי שלא מבינים את הסדר הזה ומתייחסים למלחמה כמטרה. חלקם מאיישים את הקבינט המדיני. זה מצטייר כמבוי סתום שישראל מתקשה לצאת ממנו".