(הערת מערכת: את המהדורה היום הכינה בירנית גורן)

185 כטב"מים, 110 טילים בליסטיים, 36 טילי שיוט – זה היקף הכלים שאיראן שיגרה לעבר ישראל הלילה, המטח הגדול ביותר של מדינה נגד מדינה בהיסטוריה, והפעם הראשונה שאיראן תוקפת את ישראל ישירות.

185 כטב"מים ו-36 טילי שיוט יורטו על ידי ברית ההגנה האזורית – ובראשה ארצות הברית – עוד לפני שהגיעו לשטחי ישראל. מספר קטן של טילים בליסטיים חדר לישראל. ילדה בת שבע מהפזורה הבדואית נפצעה קשה מרסיסי יירוט, נזק קל נגרם לרכוש בקצרין ובאום אל-פחם, ונזק קל נגרם לתשתית בסיס חיל האוויר נבטים בדרום.

יירוט טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן מעל כיפת הסלע בהר הבית, 14 באפריל 2024 (צילום: AFP)

בכל קנה מידה, מדובר בהישג עצום של מערכת ההגנה האווירית שישראל פיתחה במהלך השנים – מכיפת ברזל (הפרחים לעמיר פרץ) ועד פרויקט החץ (תודה, בני גנץ), הכיפה האווירית שהגנה הלילה על מדינת ישראל הוכיחה את עצמה מעל ומעבר.

הימור בטוח: המרוויחה העיקרית הלילה תהיה התעשייה האווירית, שצפויה לראות עלייה חדה בפניות ממדינות זרות המעוניינות לרכוש מאיתנו את מערכות ההגנה הללו במיליארדי דולרים. חמישה מיליארד השקלים שהוצאנו הלילה על ההגנה מפני המתקפה האיראנית, עוד יחזרו אלינו בריבית דריבית.

מה אומרים לעצמם מנהיגי איראן, כשהם בוחנים את השלכות המתקפה חסרת התקדים? "איראן באופוריה הבוקר", כותב אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל. "בפעם השנייה מאז מלחמת איראן-עיראק, הרפובליקה האסלאמית הוכיחה שהיא מעצמה אזורית – אמנם מעורערת בשל מצבה החברתי, אבל בלתי מעורערת לנוכח כוחה הצבאי".

יחד עם זה, ספק אם שלטון האיתוללות מרוצה מהנזק המזערי שחולל. ואולי דווקא זה מה שרצה להשיג: תצוגת תכלית מבלי להסלים את העימות. בטווח הקצר, זה צריך לספק אותנו. אבל בטווח הארוך, זה צריך גם להדאיג.

לאיראן יש שני קלפים משמעותיים שהיא טרם שלפה נגד ישראל – האחד מוכן לביצוע בכל רגע, השני קרוב מתמיד: האיום הבליסטי של חזבאללה, והפריצה לפצצה גרעינית.

האיום המיידי על ישראל היה ונותר מאגר הטילים העצום של חזבאללה. הסמיכות הגאוגרפית בצירוף המאגר הענק שצבר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, הופכים את חזבאללה לאיום האיראני הממשי ביותר עלינו. אם איראן תהיה עם הגב לקיר, לנסראללה לא תהיה ברירה אלא לתקוף את ישראל בשם טהרן.

האיום ארוך הטווח היה ונותר הפריצה האיראנית לגרעין, ואנחנו יודעים כמה איראן קרובה לסף הנחוץ.

ולמי תודה, למי ברכה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, 14 באפריל 2024 (צילום: דוברות ראש הממשלה)

ראש הממשלה בנימין נתניהו בוודאי יתגאה בהגנה המוצלחת הלילה מול התקיפה האיראנית, אבל צריך להגיד ביושר: הוא האחראי לכך שבכלל הגענו למצב של התקפה כזו. והוא האחראי לכך שאיראן הפכה למעצמה אזורית והיא כפסע מהפיכתה למדינת גרעין מלא-מלא.

אפשר לתהות מדוע היה דחוף כל כך לחסל את אחד האנשים הבכירים ביותר במשמרות המהפכה של איראן דווקא בתקופה שבה ישראל עושה הכול למנוע אירוע רב-זירתי; אפשר לפקפק במניעים של נתניהו להוביל לעימות ישיר עם איראן.

ואפשר לשאול שאלה פשוטה: איך יכול להיות שמר ביטחון מלהג על האיום האיראני מזה למעלה מעשור, מעמיד בסכנה את יחסי ישראל עם בעלות בריתה הקרובות ביותר, ובסוף מגיע למצב שאיראן הפכה לאיום הממשי שהיא היום? מה הוא עשה בכל השנים האלה?

החשש הגדול ביותר כרגע חייב להיות התגובה הישראלית. רבים מדי בציבור, בתקשורת ובהנהגה קוראים להתקפה חריפה של איראן, והרוח הזו מסוכנת מאוד.

הלילה שוחח נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן עם נתניהו והאיץ בו לא להגיב על המתקפה. "תסתפק בניצחון שהשגת", ביידן אמר לראש הממשלה לפי הדיווחים.

נתניהו לא אדם שיודע להסתפק בכלום. לו היה יודע להסתפק, לא היה עומד לדין על שלושה תיקים שכל עניינם הם יצר בלתי נשלט, נהנתנות מופרזת ותאוות כוח ובצע.

אם היה יודע להסתפק, נתניהו לא היה נכנס לפוליטיקה עם ההבטחה להגביל את כהונת ראשי הממשלה בישראל לשמונה שנים – ואז נתקע בכיסא למשך 15 שנים במצטבר, יותר מכל ראש ממשלה אחר.

נתניהו לא יודע להסתפק, לא במועט ולא בעושר. הוא רואה כיצד האיום האיראני החזיר לישראל את התמיכה ממדינות העולם, איך הדיון בחטופים ירד למקום השני והדיון על רפיח למקום השלישי, איך כל מחשבה של בני גנץ וגדי איזנקוט לפרוש מהממשלה נמוגה ברגע שאיראן נכנסה לתמונה – ובעיקר הוא רואה איך המתיחות הזו מול איראן מעלה את מספר המנדטים שלו בסקרים, והוא רוצה עוד מכל הטוב הזה.

ומזה אנחנו צריכים לפחד אפילו יותר מהאיום האיראני.

מטוס קרב, אחרי שלקח חלק ביירוט המתקפה האווירית של איראן על ישראל, 14 באפריל 2024 (צילום: דובר צה"ל)

מעבר להישג הצבאי הלילה, ההישג המשמעותי ביותר שנרשם הוא ההתגייסות הנרחבת של מדינות אזוריות ובעלות ברית מערביות שהצליחו ליירט 99% מהשיגורים האיראנים עוד בטרם הגיעו לישראל.

"בפרשת בלק צוין 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב' (במדבר, כ"ג, ט'), אך המסר לישראלים בבוקר ההיסטורי הזה חייב להיות הפוך – ישראל לא יכולה להסתדר לבדה ועליה להתחשב במדינות אחרות בבואה לקבל החלטות צבאיות, מדיניות ואזוריות", כותבת הבוקר טל שניידר, הכתבת המדינית של זמן ישראל.

"הקואליציה האזורית שעדיין לא קמה רשמית פעלה לראשונה יחד", כותב אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, והוא מפרט:

ההשתתפות של ירדן בהגנה על ישראל (תודה, יצחק רבין) יחד עם התגייסות שקטה של מצרים (תודה, מנחם בגין) ביירוט כטב"מים מתימן – והשתיקה הרועמת של ערב הסעודית, שנתנה הסכמה בשתיקה לפעילות הקואליציה הישראלית–אמריקאית–בריטית–צרפתית – כל אלה מעידים כי הנכס המשמעותי ביותר של ישראל אינו (רק) מערך הגנה משוכלל, אלא בעיקר יחסים בינלאומיים וברית אזורית חזקה.

"מי שכרת את הברית הזו בפועל", כותב הבוקר בן כספית, "היה שר הביטחון בממשלת השינוי בני גנץ. הוא זיהה את הפוטנציאל, יצא למסע בין כל מדינות הסכמי אברהם וחתם איתן על 'הסכמי הגנה'. אחר כך חתם הסכמים כאלה עם מדינות נוספות, איתן אין לנו יחסים עדיין. זו המטרייה האווירית שקיבלנו אתמול: ארכיטקטורה אזורית שגנץ הוביל, הציג אותה בפני ביידן, שחיבר אליה את הפיקוד האמריקאי".

אין תחליף למדינאות. במקום לתקוף באיראן, ישראל צריכה להמשיך את הכיוון שגנץ התחיל ולהתקדם לעבר הסכם מדיני עם ערב הסעודית, הכולל הסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעזרת הממלכה העשירה. ישראל צריכה לחזק את הקשר עם ירדן ולא להתעלל בה ולהתעלם ממנה כפי שממשלות נתניהו עושות שוב ושוב. ישראל צריכה לאפשר לאמריקאים להסדיר את העימות בצפון מול לבנון/חזבאללה בדרכים מדיניות.

ונתניהו צריך להגיד תודה – שוב – על כך שביידן יושב בבית הלבן ולא אף נשיא אחר. כל מה שקרה הלילה הוא בזכות האמריקאים: מערך ההגנה האווירית לא היה קיים בלי ההשקעות והסיוע המאסיבי של ממשל אובמה-ביידן בעשור הקודם; ברית ההגנה האזורית לא הייתה מתאפשרת בלי הניסיון והמשקל של ביידן בקרב ההנהגה העולמית.

אז כשביידן אומר גם לנו don't, צריך לזכור את כל זה. ואולי גם להקשיב לו.

אנשים חולפים על פני תמונות הישראלים המוחזקים בידי מחבלי חמאס בעזה, כיכר החטופים בתל אביב, 14 במרץ 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ההתעסקות באיום האיראני והמתקפה הלילה גרמו לנושא החטופים לרדת מהכותרות הראשיות, למרות החשיפה המטלטלת של אילנה דיין ב"עובדה" ביום חמישי שעבר, עם עדויות של גורמים ישראלים מתוך צוות המו"מ הטוענים כי "בלי נתניהו הסבירות לעסקה הייתה גבוהה יותר".

הבוקר פרסמה לשכת ראש הממשלה בשם המוסד הודעה לפיה חמאס דחה את כל ההצעות המונחות על השולחן. ובמילים אחרות: אין עסקה, גם אין משא ומתן. 133 החטופים – מי מבינם שבכלל בחיים עדיין – לא ישוחררו לחופשי בזמן הקרוב.

"בחלוף למעלה משבוע ממפגש קהיר – חמאס השיב בשלילה למתווה שהונח בפניו על ידי המתווכות", נאמר בהודעת לשכת רה"מ. "דחיית הצעת שלוש המתווכות, שכללה מרחב משמעותי ביותר של גמישות מצד ישראל, מוכיחה כי סנוואר אינו רוצה בעסקה הומניטרית ובהשבת החטופים".

"זו, בכל הכבוד, בקושי חצי אמת", כותב עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ". "סנוואר, ואין זו הפתעה, מתעלל בחטופים ובאמצעותם בציבור הישראלי. אין זה סוד שהרוצח מחאן יונס אינו ממהר לעסקה. אבל לפי כמה ממעורבים במו"מ, מן הצד הישראלי, גם נתניהו מרח במתכוון את הזמן במגעים במשך קרוב לחודשיים, ולא עשה מאמץ אמיתי לסגור עסקה.

"עכשיו, הקלפים הישראליים חלשים יותר, משום שצה"ל הוציא את כוחותיו מחאן יונס וביידן כפה על נתניהו לשלש את היקף הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועה. סנוואר כבר אינו מרגיש לחץ להתקדם – הוא יאמין כנראה באפשרות של מבצע צבאי ברפיח רק כשיראה אותה מתממשת למול עיניו.

"בינתיים, הסיכויים להשגת עסקה מתרחקים והולכים. נראה שהחטופים ימשיכו למות במנהרות בעזה, בזמן שתשומת הלב של הציבור הישראלי נודדת אל הסכנה האיראנית המתגברת".