כטב"ם חזבאללה שנפל בגליל המערבי, 20 בפברואר 2024
אם במוצאי שבת נשמנו כולנו לרווחה לנוכח מערכי ההגנה המרשימים שמדינת ישראל העמידה (בסיוע קואליציה בינלאומית שבלעדיה זה לא היה אפשרי), הגיעה המתקפה האווירית אתמול, והזכירה שאנחנו הרבה יותר פגיעים ממה שנדמה לנו – עם כל הכבוד לכיפת ברזל, קלע דוד וכל יתר מערכות ההגנה המרשימות.
המתקפה האווירית אתמול הזכירה שאנחנו הרבה יותר פגיעים ממה שנדמה לנו – עם כל הכבוד למערכות ההגנה המרשימות
רון בן-ישי, הפרשן הצבאי הוותיק ומי שסיקר מלחמה או שתיים בקריירה הארוכה והמפוארת שלו, כותב ב-ynet על יכולות הלמידה המפחידות של חזבאללה, שמצליח לאתר "חורים" במערכת ההגנה הישראלית וכך להגדיל בהדרגה את היקף הנזק שהארגון גורם לנו.
"הכטב"מים והמל"טים מגיעים למטרותיהם על ידי שלוש מערכות בסיסיות של ניווט", מסביר בן-ישי במאמרו הבוקר ומפרט:
שיטה אחת היא ניהול הכטב"ם על ידי מפעיל על הקרקע, באמצעות מצלמה. השיטה השנייה היא על ידי הגדרת יעד להתרסקות, כשכלי הטייס הלא מאויש עושה את דרכו למטרה באמצעות תוכנות ניווט שמותקנות בו, ומקבלות אותות מלוויינים.
השיטה השלישית היא שהכטב"ם מנווט את דרכו למטרה באמצעות מערכת אוטונומית פנימית שלא נזקקת לשלוח אותות חיצוניים – לא למפעיל על הקרקע ולא ללוויינים שישגרו אליה אותות ניווט, ולכן קשה מאוד לשבש את פעולתה.
"חזבאללה למדו היטב, ככל הנראה, כיצד פועלת מערכת ההתרעה והיירוט של ישראל", מעריך בן-ישי, "והבינו שהיכולת שלנו ליירט את הכטב"מים שלהם מותנית בגילוי המוקדם, בפרק הזמן שמספיק לטילים המיירטים לצאת ולפגוע במטרה".
הפגיעות המדויקות האחרונות של חזבאללה מעידות שעקומת הלמידה המהירה שלהם מתחילה להוות סכנה של ממש.