התאריך היום הוא אחד באפריל, יום המתיחות הבינלאומי. פעם, כשהיינו צעירים ותמימים יותר, נהגו מהדורות החדשות לשתול ביום הזה ידיעה פיקטיבית אבל בכל זאת מתקבלת על הדעת, כדי למתוח את האזרחים.
כך, לדוגמה, היום לפני 46 שנים שידרו בחדשות הבוקר של קול ישראל את הידיעה המרעישה על כך שהשיר "הללויה" של קובי אושרת ושמרית אור, שיום קודם זכה באירוויזיון שנערך בירושלים, נבחר להחליף את "התקווה" כהמנון המדינה.
עו"ד עמית חדד מעדכן את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר מעצרם של יועציו יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, בזמן שהוא מעיד בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 31 במרץ 2025 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
היו מי שהאמינו, והאמת היא שזה לא היה רעיון רע: "הללויה" יכול להיות המנון לאומי נהדר, שהיה משחרר אותנו מה"נפש יהודי הומייה" שמדיר מהמנון המדינה האמיתי את כל האזרחים שאינם יהודים – נושא מורכב ועדין, שלא זה המקום ולא זה הזמן להרחיב בו.
בעידן הרשתות החברתיות והפייק ניוז, כל מתיחת אחד באפריל היא בסך הכול עוד יום בפיד. ובישראל המצב אפילו קיצוני יותר.
בעידן הרשתות החברתיות והפייק ניוז, כל מתיחת אחד באפריל היא בסך הכול עוד יום בפיד. ובישראל המצב אפילו קיצוני יותר
לך תתכנן מתיחת אחד באפריל אמינה, כשיום קודם ישראלים שנחטפו לעזה ושוחררו מידי חמאס בוחרים להתראיין באנגלית לרשת האמריקאית סי-בי-אס כדי להתחנן לנשיא ארצות הברית שישחרר את חבריהם, ובסופו של אותו יום ראש ממשלת ישראל מפרסם סרטון שבו הוא זועק שיועציו הקרובים מוחזקים כ"בני ערובה" על ידי המשטרה.
לך תתכנן מתיחת אחד באפריל כשבבוקר ראש הממשלה מודיע על מינויו של אלוף (מיל.) אלי שרביט לראשות שב"כ בניגוד להמלצות המערכת המשפטית, ואז המינוי המפתיע דווקא זוכה לשבחים מראשי האופוזיציה שאמורים היו לתקוף אותו, אבל תוך שעות אחדות סביבת ראש הממשלה מתהפכת, אחרי שנודע ששרביט התנגד להפיכה המשטרית ואף הפגין בקפלן (דבר שהיה ידוע לראש הממשלה, כמו לכל מי שיש לו גישה לכלי המודיעיני המתקדם שנקרא "גוגל").
כעבור יממה בלבד נתניהו הודיע הבוקר לשרביט שהוא החליט "לבחון מועמדים נוספים", והסיבה שתומכיו משתמשים בה כדי להצדיק את הפליק-פלאק המטורלל היא שהממשל האמריקאי מתנגד למינוי שרביט, כי שרביט כתב פעם מאמר נגד מדיניות האקלים של דונלד טראמפ.
וכך תומכי ראש ממשלת ישראל, שלאורך כל הקריירה תקף מנהיגים ישראלים אחרים שהם נכנעים ללחצים אמריקאים, מעידים עליו שהוא נכנע ללחץ אמריקאי בסוגיה הרגישה של מינוי ראש שב"כ, למרות שברור לכולם שאם היה כאן לחץ אמריקאי הוא הגיע ממיאמי ולא מוושינגטון.
או אם להשתמש במילותיו האלמותיות של יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן שצייץ הבוקר:
"היכולת של נבחר ציבור לחזור בו מהחלטה שהציבור לא אוהב, או כשמסבים את תשומת ליבו, היא לב ליבה של הדמוקרטיה. המציאות של בית משפט או של גורמי אכיפת חוק המושפעים משיקולי תקשורת או מהלכי רוח בקרב מפגיני קפלן, היא לב ליבה של 'הדמוקרטיה המהותית', או במילים אחרות 'מפלגת בג"ץ'".
או במילים פשוטות יותר: גם כשראש הממשלה מקרטע, משנה את דעתו בתוך יום בעניין קריטי הנוגע לאחד המינויים החשובים במדינה ובאופן כללי מתנהג כמו רכיכה – הוא עדיין יותר טוב מכם, חבורת דיפ-סטייט קונספירטיבית שאנחנו עומדים לרסק בקרוב.
אחד באפריל, נו. מי יכול להאמין לשטויות כאלה?