אמנם חלפה רק יממה מאז הגיש ראש שב"כ רונן בר את תצהירו לבג"ץ, אבל כבר בשלב המוקדם הזה ברור שמדובר באירוע מכונן בתולדות מדינת ישראל, שאת השלכותיו על המשך דרכנו קשה להעריך כרגע.

שמונה העמודים של התצהיר, שלא היה דומה לו בתולדות ישראל, הם מסמך היסטורי, שהדיו ישמעו גם בעוד דורות.

תצהיר ראש שב"כ רונן בר. אילוסטרציה (צילום: קובי גדעון/לע"מ, עיבוד מחשב)

בכנס שהתקיים אתמול באוניברסיטת רייכמן, השתתפו ארבעה יועצים משפטיים לממשלה לשעבר: אליקים רובינשטיין, מני מזוז, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט. המנחה, תמר אלמוג, פתחה את הדיון בשאלה המתבקשת על תצהירו של ראש שב"כ וביקשה מהמשתתפים תשובות קצרות. תגובותיהם מסכמות היטב את חומרת המצב ואת חומרת הימים האלה.

"שומו שמיים", אמר רובינשטיין. "מסמר שיער", אמר מזוז. "מזעזע", אמר ויינשטיין. "תם הטקס", אמר מנדלבליט. ואלה לא אנשים שנוהגים להשתמש בקלות בשמות תואר בומבסטיים כאלה.

כששאלו את ראש הממשלה בנימין נתניהו כיצד הוא מקווה שההיסטוריה תזכור אותו, הוא נהג לענות: "שומר ביטחון ישראל". המסמך של בר מלמד שזה התואר האחרון שנתניהו יכול לצפות לו ממשפט ההיסטוריה.

צריך לומר בהקשר הזה מילה טובה למפגינים המתמידים נגד נתניהו, שסובלים כבר שנים מהצקות, ביזוי ושיסוי ממוסדים ומאורגנים.

עוד לפני ההפגנות ברחוב קפלן ובכיכר החטופים, בתקופה של "הפגנות בלפור" בירושלים ב-2019-2020, המפגינים חזרו והתריעו שאם נתניהו יוכל להיאחז בקרנות המזבח ולהישאר בשלטון למרות כתבי האישום הפליליים שהוגשו נגדו, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לרסק את מערכת המשפט ולרתום את המשטרה ואת שב"כ לתועלתו האישית, כדי להחליש את שופטיו ולדכא את מבקריו.

ראשי המחאה הואשמו שוב ושוב שהם זורעים פאניקה ומבהילים את הציבור מפני תרחישי אימים פאשיסטיים וטוטליטריים שלא יכולים להתקיים בישראל הדמוקרטית והליברלית.

התצהיר של בר מלמד שכל מה שהמפגינים נגד נתניהו התריעו מפניו כבר לפני חמש שנים התממש. ראש ממשלת ישראל אכן ניסה להפוך את שב"כ למשטרה חשאית בשירות השליט, ואכן אמר לראש שב"כ שבמקרה של משבר חוקתי הוא מצפה ממנו לציית לראש הממשלה ולא לשופטי בג"ץ. אלה כבר לא שמועות ולא שלטים של מפגינים. זה תצהיר בשבועה שהוגש לבג"ץ.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בוועדת החוקה בכנסת, 18 בנובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אי אפשר להשאיר את התצהיר המטלטל של רונן בר רק לפסק דינם של כותבי ספרי ההיסטוריה. אין לנו את הפריבילגיה לעשות את זה. העניינים חייבים להתברר עכשיו. השאלה היא מי יכול לברר אותם?

זה לא מקרי שראש הממשלה בנימין נתניהו מתאמץ כבר שנים לפרק את הלגיטימיות של התקשורת החופשית, בתי המשפט, הפרקליטות, היועצת המשפטית לממשלה ומאז השבעה באוקטובר גם את מוסד ועדת החקירה הממלכתית.

אלה בדיוק הגופים שבמדינה מתפקדת ומתוקנת אמונים על בירור מקצועי, הגון וחסר פניות של העובדות. ראש הממשלה יודע שאם יצליח לשכנע מספיק אנשים שאי אפשר לסמוך על פסק דינם של הגופים האלה (כי הם "דיפ סטייט פוליטי הפועל בשירותו של השמאל הקיצוני") – לא יהיה למעשה מי שיכול להכריע מהי האמת.

והאמת כרגע היא פשוטה ונדרשת בה הכרעה אמיצה וחד משמעית: או שרונן בר משקר, או שראש הממשלה משקר. אין שום אופציה אחרת.

ומה שרונן בר מתאר, בין היתר – בתצהיר חתום לבג"ץ, לא בהדלפה של מקורבים – זה שראש ממשלת ישראל דרש ממנו לנפק חוות דעת שקרית שתמנע את המשך משפטו של נתניהו. "העובדה שבר דחה את הדרישות שהוצגו לו אינה גורעת מכך שבעצם הצבת הדרישה בפניו העבירה הפלילית הושלמה", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל.

מדובר לפחות בחשד – שכאמור מגובה בתצהיר חתום של ראש שב"כ, לא פחות – שנאשם בהליך פלילי הפעיל לחץ חריג על ראש שב"כ על מנת שזה יגיש תצהיר שקרי וישבש מהלכי משפט. עבירה פלילית כשלעצמה.

"לא רק הדרישה הנוגעת לעדות נתניהו במשפט האלפים עשויה לגבש עבירת מרמה והפרת אמונים", מוסיף יועז, "גם הדרישות ששב"כ יפעיל את אמצעיו נגד ראשי המחאה הנאבקים בהפיכה המשטרית ושיפקח על 'מממני המחאות', ובעיקר דרישה מבר כי במקרה של משבר חוקתי הוא יציית לראש הממשלה ולא להחלטות בית המשפט – כל אלה מהוות עבירות עצמאיות של מרמה והפרת אמונים".

טקס לזכרם של הרוגי אסון נחל צפית שנערך בכיכר רבין בתל אביב יומיים לאחר האסון, 28 באפריל 2018 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

עשרה בני נוער נהרגו בשיטפון בנחל צפית לפני שבע שנים בדיוק, ב-26 באפריל 2018, במסגרת טיול אליו יצאו מטעם המכינה הקדם צבאית "בני ציון". הבוקר גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע את דינם של האחראים לאסון.

על ראש המכינה יובל כהאן, ועל אביב ברדיצ'ב, מנהל התוכנית החינוכית לשעבר של המכינה, נגזרו שבע שנות מאסר, אחרי שהורשעו בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות (לצד שתי עבירות נוספות של גרימת חבלה ברשלנות, עקב אחריותם לפציעתם של שני חניכים נוספים).

בהקראת גזר הדין אמר השופט דברים שצריכים להדהד הבוקר בכל מוסדות החינוך בישראל:

הדברים הנוקבים הללו מתאימים גם לתחומים אחרים בחיינו.

כרישים וישראלים בחוף בית ינאי, אפריל 2025 (צילום: רן גולן)

ואם כבר עוסקים בערך קדושת החיים ובסיכונים מיותרים שאנשים לוקחים על הכפופים להם – מי אתם, הורים ישראלים שנראים ונשמעים נורמטיביים לחלוטין, שלוקחים את ילדיהם להשתעשע בחוף הים עם כרישים?

לא היינו נחשפים לקיומכם אלמלא האסון אתמול שבו תועד כריש כשהוא תוקף צוללן מול עיניהם הנדהמות של המבלים על החוף, שתיעדו את האירוע המזוויע משלל זוויות. החיפושים אחרי הצוללן שנעלם נמשכים, ומשרד הפנים הורה לסגור לחלוטין את חופי הים בין חדרה לנתניה.

האזור הימי שסמוך לתחנת הכוח "אורות רבין" מהווה בשנים האחרונות מוקד משיכה לכרישים, שרובם מסוג כריש עפרורי, שלא נחשב תוקפני כלפי בני אדם.

אבל מהסרטונים שהציפו את הרשת אתמול בעקבות האסון, מתברר שישראלים רבים נהגו להגיע לחוף, לפעמים עם ילדיהם הקטנים, להציק לכרישים המתקרבים ולתעד את זה בצהלות, לטובת הרשתות החברתיות.

גם הם כנראה החמיצו את השיעור על ערך קדושת החיים, ועל החובה לא לקחת סיכונים מיותרים.

ירדנה ארזי בטקס לזכרו של יורם טהרלב בהבימה בתל אביב, 7 בינואר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אתמול הוכרזה קבוצה נוספת של מדליקי משואות ביום העצמאות. ביניהם יהיו שורד השבי אלי שרעבי, גיבורת השבעה באוקטובר רחל אדרי מאופקים, הזמרים זהבה בן ומיכה שטרית, הכדורסלן הישראלי דני אבדיה שמככב בעונה אישית מופלאה ממש באן-בי-איי, פעיל ההסברה הצעיר בן קרסו ואחרים.

כל אלה – בניגוד לבחירה בפובליציסט האמריקאי השמרני בן שפירו – הם בחירות ראויות, שמעטים אם בכלל יתנגדו להן.

אבל כדאי לשים לב גם למי שקיבלו הזמנה להדליק משואה ובחרו לסרב. שני זמרים מלב ליבו של הקונצנזוס הישראלי, אנשי אמצע מובהקים, שמצטרפים לשלמה ארצי שסירב בשנה שעברה לקבל את פרס ישראל.

בועז שרעבי השיב למארגני הטקס בנימוס שהוא אינו פנוי באותו ערב, וירדנה ארזי פרסמה את ההודעה הבאה:

בנימין נתניהו, מאי 2008