ראש שב"כ רונן בר הודיע אמש שהוא מממש את התחייבותו ופורש מפיקוד על הארגון ב-15 ביוני. כשעל שולחן שופטי בג"ץ וההיסטוריה של ישראל מונחים התצהיר המפורט שלו והתצהיר הנגדי של ראש הממשלה, בר החליט שבשלה השעה לממש את לקיחת האחריות.
"כמי שעומד בראש הארגון לקחתי אחריות", הוא אמר בנאום שנשא אתמול באירוע לזכר חללי שב"כ, "ועתה, בערב המסמל זיכרון, גבורה והקרבה, בחרתי להודיע על מימושה והחלטתי לסיים את תפקידי כראש שב"כ".
ראש שב"כ רונן בר מודיע על פרישתו בנאום לקראת יום הזיכרון, 28 באפריל 2025 (צילום: צילום מסך, דוברות שב"כ)
בר חזר על עמדתו המוכרת:
"את האמת ואת אשר צריך לתקן, נדרש לעשות רק במסגרת וועדת חקירה ממלכתית. האמת מגיעה לכם. מגיעה לנופלים. מימוש האחריות הלכה למעשה הוא חלק מהדוגמה האישית וממורשת מנהיגינו, ואין לנו לגיטימציה להובלה בלעדיו".
ברור למי מצלצלים הפעמונים בנאום הזה. ברור גם שזה לא ממש אכפת לו.
מה יעלה בגורל העתירות לבג"ץ נגד פיטוריו של רונן בר? לכאורה הודעתו אתמול מייתרת את המשך הדיון בעתירות. זו בדרך כלל נטייתם המיידית של שופטי בג"ץ, שאמורים לקבוע פתרון במצבי קונפליקט אמיתיים, לא מדומים. אבל ייתכן שזה מקרה יוצא מן הכלל.
"אסור בשום אופן שהודעתו של ראש שב"כ מאמש תגרום לשופטי בג"ץ לפטור את עצמם ממתן פסק דין בשמונה העתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה לפטרו", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, "זה בדיוק המקרה שמצדיק שימוש מצד השופטים בחריג לעיקרון העתירה התיאורטית.
"משמעותו של החריג הזה הוא כי על אף שהעתירה הפכה תיאורטית, יש טעם ויש הצדקה לתת פסק דין, על מנת לשרטט את הנורמות המשפטיות הראויות להבא".
"אסור בשום אופן שהודעתו של ראש שב"כ תגרום לשופטי בג"ץ לפטור את עצמם ממתן פסק דין בעתירות שהוגשו נגד פיטוריו"
זו דילמה מורכבת המונחת לפתחם של שופטי בג"ץ. הם נתונים כבר זמן רב למתקפות שהולכות והופכות ארסיות וצריכים לבחור בזהירות את המאבקים שהם נכנסים אליהם. הפתרון הקל מבחינתם יהיה לכתוב פסק דין קצרצר ולסכם אותו בכך שעם הודעתו של בר על פרישתו, אין עוד צורך לדון בהליך הפיטורים.
"אך למתן פסק דין מהותי, לגופן של העתירות, יש במקרה הזה חשיבות קריטית, היסטורית ממש", כותב יועז. השופטים יכולים וצריכים להכריע בשאלת אי החוקיות של פיטורי בר, וצריכים לקבוע את עמדתם בנוגע לניגוד העניינים של ראש הממשלה בשעה שמתנהלות נגדו חקירות שב"כ. ובעיקר: חייבים להתייחס לסוגיית "הנאמנות האישית" שעלתה מחילופי התצהירים.
כל אלה יהיו קריטיים לקביעת זהותו, אישיותו ובעיקר עצמאותו של ראש שב"כ הבא, ולא רק שלו – אלא של כל מערכות השלטון בישראל, שאמורות לפעול אך ורק למען הממלכה ולא למען המלך.
"לשופטי בג"ץ לא תהיה הזדמנות נוספת לקבע את הנורמות הנדרשות", מסכם יועז. "עכשיו הרגע".