בשבועות האחרונים של רמדאן להטו הרוחות במסגד אל-אקצא. המשטרה הישראלית בהנחית איתמר בן גביר פרצה (בתוקפנות) למסגד אל אקצא, עצרה למעלה מ-400 צעירים ופצעה למעלה מ- 200 איש מבין אלה שנשארו להתפלל במסגד במשך הלילה. כמו כן התנכלה המשטרה לנשים פלסטיניות ששהו אף הן במסגד.
המשטרה כמעט הובילה במדיניות זו את האזור למלחמה במספר חזיתות, בלבנון בעזה, בסוריה, ובחזית הפנימית עם אזרחיה הפלסטינים. 30 הטילים ששוגרו מדרום לבנון לעבר הגליל המערבי, הכמות הגדולה ביותר מאז המלחמה עם חזבאללה ב-2006, הרקטות ששיגר חמאס ליישובי עוטף עזה בעקבות התגובה הישראלית, מלמדים על חשיבות מסגד אל-אקצא כגורם מאחד בין פלסטינים ומוסלמים בחזיתות נוספות. לכן יש לראות בכל התערבות ישראלית בנעשה במסגד אל-אקצא קו אדום שממשלת בנימין נתניהו, בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לא יכולים לחצות.
ד"ר עלי אל-אעור הוא המנהל הכללי של מכון אל קודס ללימודי ישראל. מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא קראתי כל כל הרבה הבל ורעות רוח מזה זמן רב.
אל אקצה – המוזכר בקוראן הוא כנראה בכלל בסוריה ולא בירושלים (המסגד הקיצון, בתרגום לעברית .. לא הגיוני שהוא ירושלים).
היו גם תקופות בהן שלטו בירושלים צלבנים ואז המקום לא היה בחזקת מוסלמים (פשוט לצורך הדיוק ההיסטורי).
את מוטה גור לא עניין כהוא זה המסגד, את מוטה גור עניין מתחם הר הבית, בית המקדש היהודי (שקדם בהרבה לאגדה המוסלמית שאין לה בסיס מדעי שמוחמד ביקר בירושלים, לא יום, לא לילהף לא שעה ולא דקה) .
אז עם כל הכבוד לכותב המלומד. כדאי להצמד לעובדות.