בשבועות האחרונים של רמדאן להטו הרוחות במסגד אל-אקצא. המשטרה הישראלית בהנחית איתמר בן גביר פרצה (בתוקפנות) למסגד אל אקצא, עצרה למעלה מ-400 צעירים ופצעה למעלה מ- 200 איש מבין אלה שנשארו להתפלל במסגד במשך הלילה. כמו כן התנכלה המשטרה לנשים פלסטיניות ששהו אף הן במסגד.

המשטרה כמעט הובילה במדיניות זו את האזור למלחמה במספר חזיתות, בלבנון בעזה, בסוריה, ובחזית הפנימית עם אזרחיה הפלסטינים. 30 הטילים ששוגרו מדרום לבנון לעבר הגליל המערבי, הכמות הגדולה ביותר מאז המלחמה עם חזבאללה ב-2006, הרקטות ששיגר חמאס ליישובי עוטף עזה בעקבות התגובה הישראלית, מלמדים על חשיבות מסגד אל-אקצא כגורם מאחד בין פלסטינים ומוסלמים בחזיתות נוספות. לכן יש לראות בכל התערבות ישראלית בנעשה במסגד אל-אקצא קו אדום שממשלת בנימין נתניהו, בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לא יכולים לחצות.

30 הטילים ששוגרו מדרום לבנון לגליל המערבי והרקטות ששיגר חמאס ליישובי עוטף עזה בעקבות התגובה הישראלית, מלמדים על חשיבות מסגד אל-אקצא כגורם מאחד בין פלסטינים ומוסלמים בחזיתות נוספות

השאלה לאן כל זה מוביל? לאן מובילות החדירות של הקבוצות היהודיות הקיצוניות במהלך הרמדאן למסגד ומהן ההשלכות של התנכלויות המשטרה הישראלית למתפללים הפלסטינים במסגד אל-אקצא המבורך?

האם שאלת הריבונות על המסגד היא המניע העיקרי לכניסות התכופות למסגד או שהמדיניות שמוביל בן גביר היא זו השואפת לשלוט על המסגד וליצור חלוקה בזמן ובמקום של מתפללים יהודים ומוסלמים ולהעניק למקום אופי יהודי?

מה שקרה באל-אקצא הוא מסר המלמד על מרכזיות המסגד בסכסוך הישראלי פלסטיני. המדיניות של סמוטריץ' ובן גביר היא זו שהובילה לסבב האלימות האחרון ולהגברת ההסלמה. התלות של נתניהו בהם היא זו שהעניקה להם את הכוח הפוליטי שיש להם היום.

בעיני הפלסטינים מסגד אל-אקצא איננו רק מקום קדוש, הוא הפך זה מכבר לסמל של הזהות הלאומית הפלסטינית. גם חשיבותו בעיני המוסלמים רבה בקוראן "ישתבח אשר הוליך את עבדו לילה מן המסגד הקדוש במכה אל מסגד אל-אקצא אשר ברכנו את סביבתו" (סורת אל-אסראא 17:1, תרגום סובחי עדוי). הוא כיוון התפילה הראשון באסלאם, המסגד השלישי בחשיבותו אחרי מכה ומדינה ואחד משלושת היעדים של עלייה לרגל לכל מאמין מוסלמי. גם בספרות שבחי ירושלים – כל תפילה במסגד אל-אקצא שוות ערך לחמש מאות תפילות בכל מסגד אחר.

מה שקרה באל-אקצא הוא מסר המלמד על מרכזיות המסגד בסכסוך הישראלי פלסטיני. המדיניות של סמוטריץ' ובן גביר היא זו שהובילה לסבב האלימות האחרון  ולהגברת ההסלמה

מסורות אלו (ואחרות) ממחישות את הקדושה ואת הקשר הרוחני והדתי של המוסלמים לאל-אקצא. מהבחינה ההיסטורית חשוב לציין שהמסגד, המשתרע על פני 144 דונם, קיים כנכס של מוסלמים מאז המאה השביעית.

עם כיבוש ירושלים ב-1967, הכריז מוטה גור, שהיה מפקד החטיבה שכבשה את העיר, את ההכרזה המונומנטלית "הר הבית בידינו". הוא התכוון למסגד אל-אקצא. משה דיין, שחשש מההשלכות של הכרזות מעין אלה על העולם המוסלמי, הודיע ש"לא באנו לכבוש קודשי אחרים" וקבע את הסטטוס קוו לפיו מותר ליהודים לבקר במסגד אך לא להתפלל.

משמעותו של מסגד אל-אקצא אם כן היום היא לא פחות ואולי יותר לאומית מדתית. הוא הגורם המצליח לאחד את כל חלקי העם הפלסטיני.

מעל הכל, יש חשיבות עליונה להחייאת המגעים המדיניים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית בראשות הנשיא אבו מאזן. 14 שנות שלטון הימין בישראל הורידו למעשה את הסוגייה הזו מסדר היום והוכיחו שאין למעשה דרך ריאלית להסכם. גם תחושת הביטחון של הישראלים והפלסטינים במרחב המשותף, התדרדרה מאוד בשנים האחרונות.

על ממשלת ישראל לשים גבול למדיניות התמיכה בארגוני המקדש הקיצוניים היהודים במזרח העיר ובמרחב של מסגד אל-אקצא על מנת לא לגרור את הסכסוך לכוון הדתי, באופן אשר יקשה על השגת פתרון פוליטי. יש להימנע גם מלתקוף במוראבטין ובמוראביטאת (נשים) השוהות במסגד, משום הפגיעה שיש בזה ברגשות המוסלמים.

על ממשלת ישראל לשים גבול למדיניות התמיכה בארגוני המקדש הקיצוניים היהודים במזרח העיר ובמרחב של מסגד אל-אקצא על מנת לא לגרור את הסכסוך לכוון הדתי, באופן שיקשה על השגת פתרון פוליטי

לסיכום, מסגד אל-אקצא שייך למוסלמים ולפלסטינים מזה כ-1400 שנה. כל שינוי במצב חוקי זה יביא להגברת האיבה והאלימות בין העמים הפלסטיני והישראלי. יש להמשיך את התיאום עם הווקף הירדני בהסדרת כניסת היהודים לאל-אקצא, כפי שהיה לפני שנת 2000, ולהקפיד שאלה יהיו ביקורי יהודים ולא מתפללים.

ד"ר עלי אל-אעור הוא המנהל הכללי של מכון אל קודס ללימודי ישראל. מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.