במלחמת איראן השנייה ירדנו למקלט השכונתי בכדי להגן על החיים. אבל בין קירות הבטון נולד גם משהו אחר לגמרי, קהילה.
בערב פורים האחרון, בחצות הליל, ירדתי למקלט הקרוב לביתי. לא עם תחפושת ולא עם רעשן, אלא עם טרנינג ישן, שיער פרוע ועיניים טרוטות משינה, שנקטעה באמצע הלילה.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
לאחרונה התלהט הוויכוח הציבורי סביב שילובן של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. שאלות על מסוגלות, שוויון וגבולות, מציפות את אולפני הטלוויזיה והרשתות החברתיות, במיוחד לנוכח העובדה ששלושים נשים מעורבות כטייסות או נווטות קרב בתקיפות באיראן במלחמה המתנהלת בימים אלה.
אלא שבזמן שהדיון מתמקד בשאלה אם נשים יכולות או מסוגלות לשרת בחזית, כמעט לא נשאלת השאלה מה קורה להן עשרות שנים אחר כך.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מעניין. עוד עמה נתונים:
נכון ל-2023, גבר יפרוש בגיל 67 ויחיה בממוצע עד 81.7. אישה תפרוש בגיל 65 ותחייה עד 85.7.
משמע, גבר ימשוך פנסיה 14.7 שנים לעומת 20.7 שנים לאשה. כך שגם אם הפנסיה החודשית שלה נמוכה ב-20% היא עדיין תמשוך מהקרן בערך 12% יותר מגבר. מישהו דרש להעלות את ההפרשה החודשית לפנסיה של נשים עובדות?
בנוסף, אישה נשואה תחייה בממוצע כ-4 שנים יותר מבעלה. במשך 4 שנים אלו היא תירש אותו, כך שכל ההון המשותף הכולל את ההכנסה הגבוהה יותר שקיבל במשך חייו עומד לרשותה בשנים לאחר לכתו.
לפני הרבה שנים, בתחילת שנות העשרים לחיי, עזבתי את בית הוריי ושכרתי דירה עם שותפה. בזמנים ההם או שהתחתנת מוקדם, או ששכרת דירה ויצאת לדרך עצמאית. להישאר בבית ההורים אל תוך סוף שנות העשרים פשוט לא היה חלק מהנורמה.
אני זוכרת את תחושת העצמאות שהציפה אותי, אבל גם את הרגע שבו הבנתי שמשהו משתנה לנצח. הבית נשאר מאחור, והקשר עם ההורים קיבל צורה חדשה.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תארו לעצמכן שהיינו היום צעירות בשנות העשרים לחיינו, מחפשות זוגיות.
לא כתרגיל נוסטלגי, אלא כשאלה רצינית. איך זה היה נראה באמת?
השאלה הזו עלתה בבית הקפה השכונתי. ינואר 2026. השמש בצבצה לפרקים מבעד לעננים. ליד השולחן ישבנו שתי חברות ילדות, בשנות השישים לחייהן, עם ניסיון חיים ופרספקטיבה ארוכת שנים.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה מעניינת שמעוררת שאלות:
1. האם אנחנו מתחילים להדמות לעולם המערבי, בו יש פחות חיים זוגיים, פחות ילודה ויותר בדידות כבר בגיל צעיר?
2. סקר אפליקציות ההיכרויות שכ־70%-75% מהמעוניינים בזוגיות, מצהירים שהם מחפשים דווקא קשר רציני ויציב. מה עם השאר?
3. התמונה לא נראית אופטימית. הלוואי ואתבדה ובהצלחה לכל הרווקים
זה התחיל בחיפוש פשוט אחרי חבילת קמח לעוגיות שלי. זה הסתיים בתובנה מרגיזה על האופן שבו רשתות השיווק בישראל מעצבות את המרחב שלהן ואת מי הן בוחרות להעדיף.
עמדתי שם, מול מדפים עמוסים לעייפה, מנסה למצוא קמח בסיסי. בגובה העיניים הוצבו אריזות "פרימיום", תוצרת הארץ או מיובאות, שמחירן כמעט כפול ממחיר הקמח הבסיסי. רק אחרי ששאלתי עובד אשר עבר במקום היכן הקמח הרגיל, הוא הצביע לכיוון, "שם, בפינה למטה".
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכתבה סופר מעניינת וממוקדת. המכעיס הוא, שכל הסיפור הזה של "סל המדינה", הוא לא כדי להקל על האוכלוסיה, אלא כדי לפזול לבייס הפוליטי, בו הם תלויים. מזור לצרותינו, לא נקבל מהממשלה הכושלת הזאת. אז פשוט נצביע ברגליים ולא נגיע לסופרים לא מתחשבים.
אני עושה הרבה מהקניות בבית ואף פעם לא הסתכלתי על האספקט הזה של חוויית הקניה, ועל זה תודה לך דפנה, על זה שהארת את עינינו. אתחיל לשים לב.
לאחרונה התראיין השחקן ההוליוודי ג'ורג' קלוני לעיתון ישראלי, וסיפר כי לאחר שראה עצמו בסרט שצילם לאחרונה, אמר לחברו: "וואו, אני זקן". התובנה שהשחקן המפורסם הגיע אליה, היא שאלה שמעסיקה רבים. מתי אנחנו בעצם הופכים לזקנים.
אם לפני 100 שנה היו שואלים שאלה זו את אבותינו, התשובה הייתה פשוטה -בגיל 50 היית "בא בימים". היום, בעידן שבו בני 70 רצים מרתון ובני 80 מנהלים מדינות, הגבולות היטשטשו.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
היום כבר ברור שגיל זה ציון דרך מאוד אישי. מה שכתוב בתעודת הזהות לא מעיד את מי ניפגוש פנים אל פנים
בעידן המודרני הרבה פרמטרים קובעים איך אנחנו נראים ואיך אנחנו מרגישים ולכן למי איכפת איך מישהו מקטלג אותנו. אנחנו צריכים להיות עסוקים תמיד עם חברים ולא לנוח לרגע… זה הסוד
מצוין דפנה מסכימה לכל מילה.
תודה על הפוסטר כתוב בצורה אמיתית כולנו נמצאים בשלב כזה או אחר ועצם העובדה שאנחנו עדיין מלאי תשוקה להמשיך ליזום לעשות ולחלום.
תמשיכי להוביל בהצלחה וכל פרויקט שתזמי לטובתנו, יענה בשותפות שלנו
ב ה צ ל ח ה
יופי של כתבה שמעלה את שאלת השאלות של אנשים מבוגרים.
מניסיון של בן 70, שעוד יש לו חלומות להגשים, תעשו הכל, גם מבחינה גופנית (כושר ותזונה) וגם מבחינה מנטלית (תמשיכו להיות סקרנים), כדי שתוכלו להגשים אותם.
תהיו שלמים עם עצמכם, אבל תזכרו שאתם כבר לא יכולים לעשות דברים שעשיתם כאנשים צעירים. זה לא אומר שצריך לוותר, אלא תעשו התאמות.
ומאד חשוב, שתקבלו את עצמכם, עם כל המגבלות שהגיל מכתיב.
לא רבים יודעים, אבל אני תוצר של מערכת החינוך הממלכתית דתית.
בשנות השישים גדלתי בדרום תל אביב, במשפחה דתית מסורתית. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי לבנות בלבד. בתיכון למדתי בצפון תל אביב, ב"צייטלין" המיתולוגי. תיכון דתי המזוהה עם מפלגת המפד"ל.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
את ההוכחה שאותה ציונות דתית של פעם נכשלה… אני בן הדור שלך דפנה . ראיתי איך שלוש רבעים מהמחזור שלי בהמלפרב כולל הרצי הלוי הורידו את הכיפה . דבר דומה קרה בשבט בבני עקיבא. חפשתי את הכותרת "תורה ועבודה" עבודה התנדבות הגשמה היו גם היו . שיעורי תורה בסניף . יוק! אז על מי עובדים..? את התוצר של הציונות הדתית הישנה של בעלי השפמים הסנדלים המכנסיים הקצרות הבלורית והכיפלה . החליף דור חדש של תלמידי חכמים . לבי מלא גאווה לראות את הילדים והנכדים שלי בגיל תיכון שראשם בתורה דבר שבדורי כמעט נעדר . כן דפנה לצערי את תוצר קלוקל של אידיאולוגיה פשרנית . לא סתם התפקרת . אם יש לך געגוע למה שהיה פעם . קומי הקימי מפלגה . פרסמי בעלוני שבת . נראה כמה קונים יהיו לסחורה שלך
יודעים חוטאים גמורים
שקידוש הכיבוש, אבנים וחול ונדל"ן,
ומלחמות נצח עוקדות במקום קדושת חיים,
ופוגרומים וטרנספר וכתישת המונים של שנאת הגר במקום רדיפת שלום,
ורדיפת שלמנים ועושק אביון בעבור כסא,
והדתה שלא בדרכי נועם
וחיבוק משתמטים שלא כדין ריבונות
וחיבוק סוגדי עגל כככ
והטיית משפט והכרת שופטים
ואיפשור מכונת שנאת חינם ודבר שקר
יסודם בהתנשאות בשם ריבונות אל ופרשניו
ופנטזיות משיחיות שהכל מותר בשם פנטזיות גאולה משיחית משחיתה כוחנית כתתית מפוררת.
מזל,
שישראל דמוקרטיה איתנה ולא תיאוקרטיה פשיסטית קלפטוקרטית קקיסטוקרטית,
וכאן אין דברים כאלו שדין שמים להם-
חורבן.
קשה שלא לחוש את געגועיה של דפנה לציונות הדתית של פעם… כן פעם המגזר החשוב הזה עסק בתורה ועבודה והיה הגשר בין דתיים לחילונים במדינה . המגזר הזה גם הוציא את אנשים ערכיים וטובים .. כמו דפנה . מלחמת ששת הימים והכיבוש גרמו למנהיגיה הצעירים של המפלגה הזו לשנות כיוונים ולעשות למען ארץ ישראל ולא למען עם ישראל. וזאת ההיסטוריה של המגזר הזה שהפך ממפלגה דתית עם השקפה ליברלית למגזר משיחי , מסוכן, ותומך בכיבוש. הרצון שלהם להיות לשון מאזניים תמידית לצד משיחיות אגרסיבית הפכו אותם למי ולמה שהם היום. האם אפשר לחזור למפד"ל של פעם? לא עם ההנהגה הזו ובאמת נשאר לכולנו רק להתגעגע
וואו. כתבה כל כך מדויקת, גם היסטורית וגם אקטואלית. כרגיל, עם המנהיגות הדתית-משיחית של עכשיו, שלא למדה מההיסטוריה של עם ישראל ושלא מקיימת את המצוות החשובות של היהדות של בין אדם לחברו, מובילות את עם ישראל אל פי התהום. מקווה שבקרוב מאד, הם ירדו מהמפה הפוליטית ושקיומם יעלם בתהום הנשייה.
לאחרונה מצאתי את עצמי חוזרת להרגל ישן מימים עברו. עצירת טרמפים.
רק שהפעם זה קורה בתחנות האוטובוס. אני עומדת שם, תחת שמש קופחת, ומנפנפת לנהג בתקווה שיעצור. נשמע אבסורדי. הרי מדובר בתחנה רשמית. אבל המציאות מוכיחה אחרת.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה מעניינת, ששוב נוגעת באחד מהחולאים של החברה הישראלית. כשיש מחסור של אלפי נהגים שלחלקם יש עשרות עבירות תנועה, ואכיפה אין, וכשנהגים מתוגמלים לפי המהירות בה הם מסיימים את הקווים שלהם, אז איזה ציפייה יש לנו שמשהו ישתפר? עצוב וחבל.
אני כנראה אולי נוצא דופן , גם זה לא בטוח , אבל יש בעיני שיפור ניכר בשירותי האוטובוסים בתוך תל אביב . האוטובוסים מדייקים, האפליקציה נותנת מידע אמין ונכון, וקל להתנייע בעיר עם האוטובוסים. אני מרוצה מהנוהג של הרמת יד לאוטובוס . למה? כי כשאין נוסעים לאוטובוס בו אני נוסע אני מרוצה שהוא ממשיך בנסיעה ולא מתעכב לשווא בתחנה . תנסי לדמיין איך זה היה כאן לפני 5-10 שנים. קשה אפילו לדמיין .אולי התלונה היחידה שיש לי זה שבאוטובוסים החשמליים התחלת הנסיעה והעצירה כרוכים בטלטול חזק מידי של הנוסע, אי שביעות רצון היא תנאי לחדשנות ושיפור וטוב שיש תלונות כי אחרת…,
נשים הן חצי מהעולם, אבל בתקשורת הן רק רבע. דו"ח בינלאומי חושף את עומק הפער בעולם, וגם בישראל התמונה אינה שונה.
* * *
הרבה זמן חשבתי שזו תחושה אישית שלי. אולי אפילו רגש סובייקטיבי, שנשים אינן זוכות לייצוג מספיק בתקשורת. אלא שבכנס האו"ם בו השתתפתי לאחרונה, הוצגו על ידי נציגי האו"ם ממצאי דו"ח התקשורת העולמי (GMMP), והתחושה הפכה לעובדה.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
מדי שנה, בחודש אוקטובר, משנה העיר בלם (בית לחם belem), שבצפון ברזיל את פניה. מיליוני אנשים מברזיל ומהעולם, מגיעים לכבד את אחת החגיגות הדתיות הגדולות בתבל. טקס בן יותר משלוש מאות שנה לכבודה של "גבירתנו מנצרת" (Nossa Senhora de Nazaré), הלוא היא "מרים הבתולה". מן הדמויות האהובות ביותר בנצרות הברזילאית.
במהלך ימי החג, שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית, מתקיימים בעיר אירועים וטקסים דתיים רבים. שיא החגיגות הוא בתהלוכה הנערכת ביום האחרון, Círio de Nazaré, שנמשכת לאורך שלושה קילומטרים. מן נהר האמזונס ועד הכנסייה המרכזית בעיר.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
דפנה נותנת לנו תיאור מעניין של מציאות חברתית שנכפתה עלינו ושיש בכוחה אולי לייצר קהילה .
קהילות זה הדבר שמדברים בו רבות ויש כאן התחלה אולי של קהילתיות. קהילות לא נוצרות מעצמן הן זקוקות לדבק ולמנהיגים .
אולי זה האתגר ליצר משהו מעניין עבור קהלי הלילה של המקלט
למשל" קהילת המקלט של דפנה"… מפגשים בשבת.. בשישי .. אולי ארוחות…? חגים…?
כרגיל דפנה, ממש תענוג לקרוא אותך. "זכינו" השבוע לבקר במקלט "שלך", בשעות היום, ולא זכינו להכיר את כל השכנים והדמויות שאת מספרת לנו עליהם.
עם התיאור שלך, אני כמעט מצטער שיש לנו ממ"ד :)…
נקודת אור קטנה בתוך חשכת המלחמה.