התחלתי לנסח מאמר תגובה לאמנון לוי, שהשווה בין הפעילות שלי למען חזרה בתבונה לבין כנופיות אלימות הפוקדות את רחובות ארצנו ושתקפו גם את בן זוגי ואותי בקריאות הומופוביות.

קשה לי להסביר את תחושת הניתוק שחשתי בגופי כאשר קראתי את מאמרו של אמנון לוי שפורסם ב-ynet בעודי נמצא ברחוב הראשון בהפרדה מגדרית בבני ברק.

אבל בעודי כותב, הבנתי שהסיפור הוא הרבה יותר גדול מאמנון לוי. והסיפור הוא גם לא עליי. הוא קשור לפריימריז שיתקיימו ב-20 ביולי במפלגת הדמוקרטים ולצומת הדרכים שבו נמצא המחנה הליברלי במדינת ישראל – איפה אנחנו נמצאים במערכת היחסים שלנו עם פרדוקס הסובלנות של קרל פופר.

קשה לי להסביר את תחושת הניתוק שחשתי בגופי כשקראתי את מאמרו של אמנון לוי, בעודי נמצא ברחוב הראשון בהפרדה מגדרית בבני ברק. אבל בעודי כותב, הבנתי שהסיפור גדול בהרבה מאמנון לוי או ממני

אמנון לוי מציג את הגישה המכילה, לפיה להיות חרדי או דתי זה להיות חלק מקבוצה שהיא כמו סוס פרא אצילי. כזה שיש לשמור על תנאי המחיה שלו, ואשר יש להכיל תמיד את רגשותיו הדתיים.

במילים אחרות, זה אומר לתת לקבוצה הזו פטורים, תקציבים והקלות מיוחדות – רק כדי שהם יוכלו לשמר את התרבות הדתית והחרדית שבה הם חיים ומאמינים. וזאת – גם אם הם מקדמים עמדות אנטי-ליברליות מובהקות כמו הומופוביה, שנאת האחר, אנטי-ציונות ותיעוב תהומי למדינת ישראל ולמוסדותיה.

בזכות הגישה של אמנון ששלטה בכיפה בישראל במשך שנים ארוכות, יש מערכת חינוך ייחודית למפלגת ש"ס שמחנכת לבורות. בזכות הגישה הזו יש פטור לבנות דתיות משירות צבאי, כאשר חילוניות חייבות להתגייס. וזו הסיבה שיש גם את קומבינת ישיבות ההסדר.

אבל הגישה שלי היא אחרת לחלוטין. אני אומר בבירור: הפרדת כת ממדינה, הפרדת דת ממזומן. אין יותר סיבה להיות סובלניים כלפי מי שרוצה למחוק את הזהות החילונית, המערבית והחופשית של מדינת ישראל.

אני לא מעוניין לממן בית ספר לש"ס, גם לא בא לי לממן מקווה, ואני לא חושב שהעובדה שלמישהי יש חצאית נותנת לה פטור משירות צבאי בזמן שהבת שלי תחויב להתגייס. ואם השר בצלאל סמוטריץ' ממליץ לבת שלו לא להתגייס, היא צריכה להיעצר, כמו שהיו עוצרים חילונית שלא בא לה לשרת בצבא.

בזכות הגישה של אמנון, ששלטה בכיפה שנים ארוכות, יש מערכת חינוך ייחודית למפלגת ש"ס שמחנכת לבורות, פטור לבנות דתיות משירות צבאי כאשר חילוניות חייבות להתגייס, וזו הסיבה לקיומה של קומבינת ישיבות ההסדר

העזתי גם לערער על הרבה "מיתוסים" של החברה הישראלית – כמו קומבינת ישיבות ההסדר או העובדה שתפילות לא עוזרות לביטחון – עניין שזוכה לצרחות באולפנים. באופן כללי, העמדה החילונית הבלתי מתנצלת שלי מייצרת זעזוע בציבוריות הישראלית ובמדיה.

הקרב הוא לא רק קרב פוליטי שיתחולל בזירת הפריימריז. הוא גם קרב תקשורתי. בתגובה לאותו מאמר דעה של אמנון לוי, ניסו מספר אנשים, כולל ד"ר יובל קרניאל מאוניברסיטת רייכמן ויפתח שילוני, שייסד את ארגון הוויה החילוני, לשלוח מאמרי תגובה – אך נתקלו בחומה בצורה.

אם לשפוט מניסיונם או מהתרשמותם של הכותבים הללו, נראה שלא היו מעוניינים שם בהכנסת דעה אחרת. לא בטוח שהבעיה נעוצה באיכות הכתיבה, כי כששילוני, למשל, פרסם את מאמר התגובה שלו ברשתות – הוא זכה לתפוצה גדולה.

זהה הדבר ליחס שאני מקבל מאחד העיתונים, שמסרב באופן עקבי לפרסם מאמרי תגובה שלי לדברים שהם כותבים ומעלים לגביי. גם בכלי תקשורת נוספים יש הדרה וכעס על העמדה החילונית. זאת בעוד שהחרדים זוכים ל"פרשנים לענייני חרדים". ובואו נזכור שגם מר לוי התחיל כפרשן לענייני חרדים. אבל נראה שעם פרשן לענייני חילונים קשה להם מאוד.

אבל אני רוצה להגיד גם לאמנון לוי וגם למבקרים אחרים שלי – אין דרך אחרת. אם לא נפריד בין דת למזומן, בין דת למדינה, ישראל פשוט גמורה. לא נוכל לשרוד כשעוד ועוד ערים יייראו כמו בני ברק ובית שמש. לא כלכלית ולא ביטחונית.

הקריאה שלי לחילוניות, להפרדת דת ממדינה, לפירוק הממסד החרדי והדתי ולמניעת הפריווילגיות שלהם – היא אולי מעצבנת ושוברת מיתוסים, אבל היא גם הכרחית, ואת כל זה אני אומר בשפה מנומסת ובשיח מכבד מאוד.

אני רוצה להגיד גם לאמנון וגם למבקריי האחרים – אין דרך אחרת. אם לא נפריד בין דת למזומן, בין דת למדינה, ישראל גמורה. לא נוכל לשרוד כשעוד ועוד ערים יראו כמו בני ברק ובית שמש. לא כלכלית ולא ביטחונית

אז במקום להשתיק אותי – תתמודדו עם הטיעונים שלי. במשך המון שנים בישראל לא הושמעה עמדה מובהקת כל כך להפרדת דת ממדינה על ידי פוליטיקאי. תנו לקול הזה להישמע.

נאור נרקיס, מייסד ״חוזרים בתבונה״ לחילון החברה החרדית ברוח תנועת ההשכלה. מתמודד ברשימת הדמוקרטים לכנסת.