אני עדיין סבור שהפתיחה במלחמת ישראל-איראן היא טעות חמורה. אני עדיין (ולעולם) מודע לכך שייתכן שאני טועה עמוקות. אני אפילו מתפלל שאני טועה עמוקות.

אני עדיין לא קולט כיצד אפשר לשים את מבטחנו במסגרת מלחמה שמוגדרת כמלחמה קיומית – בעבריין לכאורה ורב נוכלים פתולוגי, שחולל הפיכה משטרית והתעלם מכל האזהרות הביטחוניות החמורות.

אני עדיין לא קולט כיצד אפשר לשים את מבטחנו במסגרת מלחמה שמוגדרת כמלחמה קיומית – בעבריין לכאורה ורב נוכלים פתולוגי, שחולל הפיכה משטרית והתעלם מכל האזהרות הביטחוניות החמורות

איך אפשר לשים את מבטחנו באיש שהמיט עלינו את הקטסטרופה הגדולה בתולדותינו, אך נותר בתפקידו כאילו כלום. באיש שמגלגל אשמה על כל העולם, אך סיכל ומסכל כינון ועדת חקירה ממלכתית עצמאית כי הוא יודע מהי עוצמת אשמתו הנפשעת.

איך אפשר לשים את מבטחנו באיש שהפך את התגובה הצבאית ברצועה למלחמת שמד ונקם, אשר מחקה ערים והחריבה תשתיות קיומיות ועקרה 1.9 מיליון נפשות והמיתה עשרות אלפי נפשות לרבות מספר עצום של ילדים ותינוקות.

איך אפשר לשים את מבטחנו באיש שהוכתר כחשוד בפשעים נגד האנושות בידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. באיש שאינו מורשה לנחות במרבית הדמוקרטיות בעטיו של צו מעצר בינלאומי.

איך אפשר לשים מבטחנו באיש שהחריב כל נורמה ומוסד וערך, שפירק את מוסדות המדינה, שהאיץ את ההפיכה המשטרית, שהעניק את משטרת ישראל לידי תומך ארגון הטרור כ"ך. באיש שהסית ושיסה ללא הפסקה, שפורר כל תשתית לסולידריות בסיסית, שהחריב את מושג האמת ואת האמון הכי בסיסי של האזרחים במדינתם, שהתעלל בנו כלכלית לאורך שנים, ושהפקיר את החטופים רק מטעמיו הפוליטיים-קרימינליים-פרסונליים.

אני עדיין סבור – וביתר שאת – שממשלת הימין הקיצוני פועלת לבצע טיהור אתני ברצועה, מעגנת משטר אפרטהייד אכזרי בגדה, מבצעת פשעי מלחמה חמורים, מפקירה את האזרחים הערבים לחסדי ארגוני הפשע, ויוצרת משטר סמכותני-פשיסטי בארומה לאומנית ותיאולוגית, תוך חיסול כל רכיב של איזונים ובלמים והגנה על זכויות אדם ושלטון חוק. כלומר: תוך חיסול שאריות הדמוקרטיה.

איך אפשר לשים מבטחנו באיש שהמיט עלינו את הקטסטרופה הגדולה בתולדותינו, אך נותר בתפקידו כאילו כלום. מי שמגלגל אשמה על כולם, אך מסכל כינון ועדת חקירה ממלכתית עצמאית כי הוא ער לעוצמת אשמתו

אני עדיין משתאה מהפער בין התכנון המודיעיני והצבאי העצום והמדוקדק בהקשר לתקיפה באיראן וגם בהקשר לקריסת חזבאללה – לבין המחדל הבלתי נתפס שהתחולל הרבה לפני 7 באוקטובר ובמהלכו.

ואני נדהם וזועם בעטיו של הפער בין התכנון הצבאי והדיוק הצבאי (מודיעיני ואווירי) של מערך התקיפה באיראן (מכת הפתיחה הישראלית נראית כמעט בלתי נתפסת) לבין הפשע ארוך השנים של מערך ההגנה האזרחית: הפקרת אזרחינו ללא מקלטים וללא ממ"דים במוקדים כה רבים. כמה מוות ניתן היה למנוע.

ואני עדיין סבור שיש למנוע גרעין צבאי בידי איראן באמצעות הסכם פיקוח מחמיר ונוקשה ולא באמצעות מהלך צבאי שאינו יכול לחסל את הגרעין הצבאי האיראני, ושיכולתו לעכב את הגרעין הצבאי האיראני מוגבלת מאוד. כל זאת תוך שהסיכון למלחמת התשה הרסנית וארוכה מול איראן גדול מדי. ושוב: ייתכן שאני טועה.

וכאן אני שב לדבר שבלעדיו לא ניתן לקיים מדינה. לדבר הנורא מכל – ההכרה ששום שיקול ענייני-קיומי אינו עומד כשלעצמו אצל הנאשם, ששוקל כל הזמן שיקולים זרים מובהקים: שיקולים פרסונליים-פוליטיים-קרימינליים של הימלטות מהרשעה ומהכלא.

ברור לי ששיקול דחיית המשפט הפלילי ואולי ביטולו הוא שיקול מרכזי אם לא ה-שיקול המרכזי. איך אני יודע זאת? כי התקיפה בוצעה לאחר תחילת חקירתו הנגדית של הנאשם.

אני עדיין משתאה מהפער בין התכנון המודיעיני והצבאי העצום והמדוקדק בהקשר לתקיפה באיראן ולקריסת חזבאללה – לבין המחדל הבלתי נתפס שהתחולל הרבה לפני 7 באוקטובר ובמהלכו

מסבירים לנו שלא היה מנוס מתקיפת איראן בפרק הזמן הנוכחי. זהו שקר מובהק. אלך לשיטתם של תומכי התקיפה ואטען את הדברים הבאים לאור התפיסה שאני חולק עליה, שלפיה התקיפה היא קיומית ובלתי נמנעת ולא קיימת שום אלטרנטיבה למניעת גרעין צבאי בידי איראן מלבד התקיפה (הפוך כאמור: הסכם פיקוח יעיל ימנע פריצה איראנית מיידית לגרעין צבאי. המהלך הצבאי אינו יכול למנוע זאת אלא לעכב בלבד. אבל נניח שאין מנוס מתקיפה צבאית).

חגורת האש האיראנית – ובראשה חזבאללה – קרסה לשמחתנו כבר באוקטובר 2024. בסוף אוקטובר גם פגענו במערך ההגנה האווירית האיראני, ולפי יואב גלנט פגענו גם ביכולת ייצור טילי הקרקע-קרקע האיראניים באותה תקיפה.

לצד שלוש הנקודות האלה, דונלד טראמפ נבחר לכהונתו השנייה בנובמבר 2024 והחל את הכהונה בינואר 2025. אלו 4 התנאים שנדרשו לתקיפת איראן, לשיטת מי שסברו שיש לעשות כן.

מכאן שמתחם הזמן האידיאלי לתקיפת איראן החל בנובמבר 2024 (בחירת טראמפ) ולכל המאוחר בינואר 2025 (תחילת כהונת טראמפ).

העובדה שהתקיפה בוצעה לאחר פתיחת חקירתו הנגדית של בנימין נתניהו – ביוני 2025 – מעוררת חשד מוכר וקבוע שלפיו שיקוליו של נתניהו אינם רק שיקולים ענייניים אלא שיקולים זרים. כלומר שיקולים פרסונליים-קרימינליים.

לטעמי, כאמור, הוא איבד מזמן כל לגיטימיות. לא ניתן לסמוך עליו בדבר. כפי שאי השבת החטופים נגזרת רק מחששו מפני פירוק הממשלה.

אני חושש שבחסות המלחמה החדשה הוא יאיץ עוד יותר את ההפיכה המשטרית. זוהי סכנה קיומית של ממש. להערכתי, דיקטטורה פונדמנטליסטית במדינת ישראל היא הסכנה הקיומית. ישראל לא תתקיים אם לא תהיה בעלת משטר דמוקרטי. מכאן גם החשיבות הקיומית של פירוק משטר האפרטהייד בגדה.

אני חושש שבחסות המלחמה החדשה הוא יאיץ עוד יותר את ההפיכה המשטרית. זוהי סכנה קיומית של ממש. להערכתי, דיקטטורה פונדמנטליסטית במדינת ישראל היא הסכנה הקיומית

בחזרה לאיראן: אני מסכים שיש למנוע ממנה חימוש גרעיני. לא בטוח בכלל שפצצה גרעינית בידי המשטר האיראני פירושו סופה של מדינת ישראל אבל הסיכון באמת יכול להיות רב.

אך מתקפה מטעמנו לא תמנע התחמשות זו לפי כל המומחים המקצועיים. היא תוליד עיכוב בן מספר שבועות (לפי אהוד ברק) עד שנה-שנתיים לכל היותר (לפי יואב גלנט).

אני חוזר ואומר: אני חושב שהסכם הפיקוח הגרעיני הבינלאומי על איראן היה אפקטיבי מאוד, במובן זה שאיראן אכן הפחיתה את ההעשרה משמעותית. לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הדברים היו אפקטיביים. דווקא ברגע שבו הוסר הפיקוח עם פרישת טראמפ בהשפעת נתניהו – איראן האיצה את העשרת האורניום בצורה ניכרת.

אני לא יודע מהיכן שאובה הטענה שלפיה טראמפ הכניס את איראן בכהונתו הראשונה למצוקה כלכלית קשה שאף איימה על עצם קיומו של המשטר. אני כן יודע שהסרת הפיקוח הגרעיני על איראן, עם נטישת הסכם הפיקוח הגרעיני בידי טראמפ – הביאה למצב דברים שבו איראן היא מדינת סף גרעינית.

ההסכם הבטיח שמרחק הפריצה שלה לנשק גרעיני עמד על שנה עד שנה וחצי. בהיעדר ההסכם, הגיעה איראן למצב משוער שלפיו היא במרחק פריצה של שבוע-שבועיים לנשק גרעיני.

אני מדגיש: הסכם הפיקוח על איראן, שגיבשו ברק אובמה והקהילה הבינלאומית, אינו איזו פשרה שטוחה עמה. זהו הסכם פיקוח נוקשה ומוצדק על משטר נורא. הנתונים – ככל שאני מכיר אותם – מלמדים שדווקא משטר הפיקוח הרחיק את איראן מהפצצה, בעוד שנטישת ההסכם קירבה אותה מאוד.

הסכם הפיקוח על איראן הבטיח שמרחק הפריצה שלה לנשק גרעיני עמד על שנה עד שנה וחצי. בהיעדר ההסכם, הגיעה איראן למצב משוער שלפיו היא במרחק פריצה של שבוע-שבועיים לנשק גרעיני

החשש שלי – ומי ייתן שאני טועה – הוא שהתקיפה דווקא תאיץ את ההתקרבות לנשק גרעיני. ושוב: הלוואי שאני טועה. הלוואי שנמנע מאיראן נשק גרעיני. מאחל לאיראנים ולנו שמשטרם יקרוס ושתעלה שם דמוקרטיה. גם לנו, אגב, אני מאחל את הפלת ממשלת ההפיכה והחלפתה בממשלה אחרת. אחרת נתקשה לשרוד.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.