אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.
עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.







































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותודה על מאמר שכולו חשיבה וראיה מפוקחת, המאמר מעורר חשיבה והשראה
להלן התייחסותי:
בעשורים האחרונים מתעצמת התחושה כי הדמוקרטיה המודרנית, אשר נועדה לגלם את עקרון שלטון העם, הולכת ומתנתקת מהציבור אותו היא מבקשת לייצג. מנגנוני השלטון, במקום לשמש אפיקים למימוש ערכים אוניברסליים כגון חירות, שוויון ואחריות אזרחית, הפכו פעמים רבות לזירות המונעות על-ידי שיקולים צרים, אינטרסים פוליטיים ואג'נדות מגזריות. כך, הדמוקרטיה מאבדת בהדרגה את אמון הציבור, הרואה בה לא עוד מערכת של ייצוג אלא מסכת של ניכור והפקרת ערכים.
בתגובה לשחיקה זו, הולכת ומתחזקת מגמה עולמית המבקשת הנהגה מסוג חדש — הנהגה הכריזמטית, הפרגמטית, זו שאינה כפופה למורכבות האיטית של מוסדות השלטון אלא יודעת להוביל, להכריע ולבצע. מנהלי תאגידים, אשר הצליחו להוכיח את עצמם בשוק החופשי כמעצבי חזון ומבצעי מדיניות תכליתית, הפכו לדמויות מופת של "המנהיג היעיל" – כזה שמסוגל לפעול ללא מגבלות ביורוקרטיות ולממש יעדים בקצב מהיר ואפקטיבי.
יש בכך ממד פרדוקסלי: דווקא אנשי עסקים, אשר הצלחתם נמדדת על פי רווחיות וחזון תאגידי, הופכים בזירה הפוליטית למייצרי סמכות וסמלים של הצלחה ציבורית. בהקשר זה, נוכחותם המרכזית בזירות התקשורת והרשתות החברתיות – שאותן הם עצמם יצרו ומתחזקים – מעניקה להם כוח השפעה עצום על התודעה הציבורית. באמצעות מנגנונים אלו, הם אינם רק משתתפים בשיח – אלא לעיתים מכתיבים אותו, טווים נרטיבים המקדמים את תדמיתם כמובילים טבעיים, ואף מכשירים את דרכם לעמדות השפעה ציבוריות.
שאלות עולות בנקודה זו: האם הצלחה כלכלית שקולה לאתיקה ציבורית? האם היכולת להניע מערכות פיננסיות מעידה גם על כשירות מוסרית להנהגה חברתית? ומהו המחיר הערכי של הסטת כובד המשקל ממנהיגות ציבורית שורשית למודל מנהיגות תאגידית? שאלות אלה ראויות לבחינה רצינית בראי הפילוסופיה הפוליטית והחברתית, דווקא בעת הזו, שבה הגבולות בין שוק, שלטון ותודעה מיטשטשים במהירות.