אני הולך למות.
גם אתם.
כולי תקווה שזה לא יהיה בקרוב לא עבורי ולא עבורכם. אני כבר כמעט בן 49, ולפי תוחלת החיים הממוצעת של הגבר הישראלי נותרו לי עוד כ-31 שנים. אני מתעמל באורח תדיר ומנסה לצמצם במזון שאני אוכל, בניסיון להגדיל טיפה את תוחלת החיים שלי. כולי תקווה שאזכה לעוד 40 שנה, ובאיכות חיים טובה. אבל אולי הכל הבל הבלים, וגורלי נחרץ לעוד שעה, שבוע, שנה או עשור.
כל מה שכתוב כאן נכון גם עבורכם, אגב, אולי רק עם סטייה קלה של 10-20 שנה פלוס מינוס.
אני הולך למות. גם אתם. כולי תקווה שזה לא יהיה בקרוב לא עבורי ולא עבורכם. אני כבר כמעט בן 49, ולפי תוחלת החיים הממוצעת של הגבר הישראלי נותרו לי עוד כ-31 שנים
לפי הנתונים הרלבנטיים האחרונים שהלמ"ס פרסם, ב-2017 מתו כ-45 אלף אנשים, רובם המכריע ממחלות וזיקנה. כל שאר סיבות המוות גבו את חייהם של כ-2,000 אנשים: מתאונות דרכים מתו כ-350 אנשים, מהתאבדויות כ-500, מתאונות שונות מתו כמה מאות אנשים, וממלחמות, טרור ואלימות מתו כ-300 אנשים ב-2017.
סטטיסטית, מדי יום מתים בישראל ממחלות שונות כ-120 איש. עכשיו אני פשוט אניח ליד מספר המתים היומי במדינת ישראל, את מספר המתים העדכני מהקורונה – 110 אנשים בחודש. האם באמת נשמע לכם הגיוני ופרופורציונלי לנעול את כל המשק מאחורי סוגר ובריח, עבור סטיה "קלה" השקולה לתמותה של יום אחד בלבד של אנשים מבוגרים (ברובם המכריע?)
"כל המאבד נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", נאמר במשנה, אבל האם זאת גם האמת?
אם יאפשרו לכל אחד מאיתנו להחליט אם להשקיע מיליון שקל בשנה בתרופה שתציל את חייהם של מאה אנשים, סביר להניח שכולנו נחליט שכן – שיש צורך להשקיע בתרופה הזו. אבל אם ישאלו אותנו אם כדאי להשקיע מיליארד שקל, כדי להאריך חיים לאדם אחד, נניח בן 90, אני מאמין שרובנו נאמר שאין מה לעשות, ושאי אפשר לשעבד את כולנו להארכת תוחלת חייו אדם אחד.
הרי אי אפשר להיות קיצוני ולומר שכל הכסף בעולם שווה חיים של אדם אחד. רק תחשבו בכמה יכולנו לשפר את חיי כולם בענף הרפואה, הן בתשתיות והן באיכות חיים, בתמורה לאותו סכום של מיליארד שקל. לחיי אדם יש ערך מספרי מסוים. השאלה היחידה היא מתי השיקול הכלכלי מתחיל להתעורר לחיים, ואם יש מקום לשקול הארכת חיים של כמה אנשים אל מול איכות חייהם של אנשים רבים הרבה יותר.
לחיי אדם יש ערך מספרי מסוים. השאלה היחידה היא מתי השיקול הכלכלי מתחיל להתעורר לחיים, ואם יש מקום לשקול הארכת חיים של כמה אנשים אל מול איכות חייהם של אנשים רבים הרבה יותר
סביר להניח שלסגר הממושך שאנחנו נתונים בו בימים אלה, יהיו יותר נזקים בנפש, מאלו שאיתרע מזלם ולא ישרדו את משבר הקורונה. אני גם צופה שבשנה הקרובה ימותו הרבה מאוד אנשים מבדידות, מיתר לחץ דם שלא אותר בזמן, מגושים לא טובים שמתפתחים עקב חרדות ולחץ שהעולם כולו חווה, ומהזנחה כללית של טיפולים רפואיים בכל שאר המחלות.
אני רוצה לחזור שוב על העובדה המדהימה והפשוטה, שבכל יום מתים בישראל 120 אנשים ממחלות שונות. יכול להיות שאותו בן 98 שמת מקורונה, היה מת בכל מקרה, אבל לא היינו שומעים מזה כי הוא לא היה נכנס לסטטיסטיקות היומיות של המוות מקורונה.
אני גם מעז להתנבא שבאותו יום ממש מתו לפחות עוד שני אנשים בני 98, ארבעה בני 93, ועשרה בני 90. למה? כי זו דרכו של עולם. אנשים מתים כל הזמן רק שאנחנו לא שומעים עליהם. הדיווחים עליהם לא פותחים את מהדורות החדשות, הם לא נכנסים לשום סטטיסטיקה עולמית, ואף מתמטיקאי מומחה לא מנתח את המספרים האלה ולא מוציא מהם התפלגויות בינאריות או מעריכיות. הם פשוט מתים, בדיוק כפי שכולנו נמות בסופו של דבר.
שיטוח העקומה
הסגר, החנק והעוצר הכללי בישראל, נועדו "לשטח את העקומה", כפי שהוסבר ונומק לנו כבר כמה פעמים. רק בואו נבין לרגע מה זה אומר: הנגיף כבר נמצא בקהילה כמעט בכל מקום. אי אפשר לפקוק את הבקבוק בחזרה. אין שום מצב או תיאוריה שבה לא נהיה חשופים מתישהו לנגיף הקורונה בטווח הקרוב. כולנו או רובנו ניחשף לנגיף, אבל רוב מוחלט מאיתנו יתמודד איתו בצורה קלה למדי, מיעוט יתמודד איתו בצורה קשה מאוד, ומיעוט של המיעוט יזדקק למכונות הנשמה.
הסגר, החנק והעוצר הכללי בישראל, נועדו "לשטח את העקומה", כפי שהוסבר ונומק לנו כבר כמה פעמים. רק בואו נבין לרגע מה זה אומר: הנגיף כבר נמצא בקהילה כמעט בכל מקום. אי אפשר לפקוק את הבקבוק בחזרה
הרופאים, ובצדק גמור מבחינתם, לא היו מעוניינים להגיע למצב של איטליה או סין, שבהן מספר החולים במדינה זינק באופן מהיר וחד לפני שמערכת הבריאות הייתה ערוכה לכך עם מכונות הנשמה ומתקנים רפואיים ראויים. שיטוח העקומה אומר שאלו שמאיתנו שיצטרכו את מכונות ההנשמה, לא יגיעו בבת אחת לבית החולים, אלא לאט, כדי שלא ייווצר מחסור במכונות הנשמה. כלומר, מי שנגזר גורלו להגיע למכונת הנשמה – יגיע לשם ממילא, רק התקווה היא שזה יקרה על פני כמה חודשים, ולא על פני שבועיים.
לפי הסטטיסטיקות של המוות במדינות מודרניות שדיווחיהן אמינים, ושמערכות הבריאות שלהן טובות למדי, בקוריאה הדרומית מתו 220 איש מקורונה מתוך 52 מיליון, באוסטריה מתו 350 מתוך 9 מיליון, בדנמרק מתו 270 איש מתוך 6 מיליון, ואצלנו מתו 110 אנשים מקורונה מתוך 9 מיליון. אז באמת כל הכבוד למערכת הבריאות שלנו, שעשתה נפלאות והכינה עצמה לתסריטים קטסטרופליים, אבל עכשיו כל יום של אי-עבודה עולה יותר ממיליארד שקל (תמ"ג ישראל ליום). ועם ההיחשפות של רובנו לנגיף, הקיץ שמגיע, והצורך להמשיך ולשמור על אוכלוסיות סיכון בבידוד, אני מאמין שמספר המתים לא צפוי לעלות עוד בהרבה.
אז שוב אני שואל אם בגין מותם של 1-5 אנשים מבוגרים מדי יום, שמתווספים ל-120 אנשים שממילא מתים בישראל מדי יום, שווה להפסיד מיליארד שקל מדי יום? האם בגין אותן אוכלוסיות סיכון צריך להרוס את המשק? מישהו הרי יישאר כאן אחרי הקורונה. כלומר, לפחות 99% מאיתנו. ואותם 99% צריכים גם אוכל וגם עבודה, כדי לממן את מערכת הבריאות הזו.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית –
מיילים – yehudam7@gmail.com
יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו