לפני כשבוע דיווחו הכותרות ברשת ב' על פסק הלכה של הרבנים הקונסרבטיבים שניתן בארה"ב. בערב יום שישי האחרון אתר חדשות מוביל בישראל פירסם ביצוע של 'ירושלים של זהב' על ידי שש עשרה חזניות, רובן מתפקדות בתפילות בהם יושבים יחד ועומדים יחד גברים ונשים.

התקשורת בישראל כבר מכירה בצבעוניות היהודית ומאמץ אותה אל חיקה.

גם משה ליאון, ראש עירית ירושלים, מכיר בגיוון של ירושלים. הוא נפגש עם ארגונים ופורומים המייצגים את המגוון היהודי המיוחד של ירושלים ואף תומך בפעילותם. ועדיין בראיון לרדיו חרדי אמר שהוא מתנגד לתפילה מעורבת בכותל, ומתנגד לרחבה חלופית. 

אין לי ביקורת על כך שזו עמדתו האישית, אני מבין וקשוב לכך שיש אנשים שלא נח להם שליד הכותל תתקיים תפילה מעורבת, אבל הם צריכים להבין שפשרה היא הכרחית, והעמדה שלהם היא רק אחת מן העמדות בדיון, וקרוב לוודאי שמדובר בעמדת מיעוט.

אני קשוב לכך שיש אנשים שקיום תפילה מעורבת ליד הכותל לא נוח להם, אבל הם צריכים להבין שפשרה היא הכרחית, ועמדתם היא אחת מעמדות רבות בדיון, וקרוב לוודאי שזו עמדת מיעוט

בכל יום שעובר אנו רואים יותר ישראלים בוחרים איך תראה היהדות שלהם, ושמחים להתפלל בעזרת המשפחות – הרחבה המעורבת שפועלת בקשת רובינסון ומכונה גם עזרת ישראל. חלק מן המתפללים האלו הם רפורמים, חלק אחר קונסרבטיבים, אבל רבים מהם לא יגדירו עצמם על פי זהויות אלו, אלא יפשוט יבחרו להתפלל בכותל עם כל המשפחה שלהם או עם כל מי שבא איתם באוטובוס.

פשרת הכותל קיבלה הסכמה רחבה, כולל כזו של חברי הכנסת החרדים ואחרים, הסבורים שלא ראוי להתפלל יחד גברים ונשים, וחושבים שאין מקום לתפילה בהובלת חזניות בפרט ונשים בכלל.

אבל הם קיבלו את הפשרה, כי הם הבינו שיש הכרח בפשרה, כדי שהכותל יוכל להיות מקום התפילה והעלייה לרגל של כל ישראלי שרוצה בכך ולכל יהודי שרוצה בכך. מקום שיאפשר לו לקיים את הדרך שלו להיות יהודי.

מה שהפיל את פשרת הכותל הוא לחץ ציבורי של מיעוט. מיעוט משולב של קבוצות דתיות לאומיות וקבוצות חרדיות. המיעוט הזה הוא זה שמשתתף באירועים האלימים למדי שמתרחשים בכותל מידי ראש חודש, בתפילתן של נשות הכותל. המיעוט הזה אכן כואב כאשר הוא רואה נשים מתפללות בקול רם ליד הכותל ויש להניח שהוא גם לא שמח בכך שיש תפילות מעורבות בקשת רובינסון.

מה שהפיל את פשרת הכותל הוא לחץ ציבורי של מיעוט. שילוב קבוצות דתיות לאומיות וחרדיות, המשתתף באירועים האלימים שמתרחשים בכותל מידי ראש חודש, בתפילת נשות הכותל

אבל חשוב לזכור: עד לראשית תהליכי הפשרה, לא היו תפילות בקשת רובינסון, לא נפרדות ולא מעורבות. במובן זה – כל המתפללים במעורב מוותרים ויתור גדול על הרצון שלהם להתפלל באופן מעורב מול "הכותל הרגיל". זה שבו בכו הצנחנים בשחרור ירושלים, וזה שאליו מגיעים בדרך כלל התיירים ועולי הרגל הישראלים בטיולים השנתיים וכיו"ב.

פשרות אינן גורמות נחת. הן מכירות בצרכים שונים ובגיוון אנושי. הן מקבלות את ההבנה שלכל אחד יש תפיסה ערכית אחרת ועולם ערכי אחר. עצמתה של ירושלים היא במגוון האנושי שבה ובמגוון היהודי שבה. אני מאמין שמשה ליאון מסוגל להיות ראש העיר של ירושלים, שמברך על גיוונה של ירושלים. ומאפשר בה ובעזרת המשפחות תפילות שאינן גורמות לו נחת רוח באופן אישי.

הרב אבי נוביס־דויטש שימש במשך שמונה שנים דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוא פעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.