בימי חול המועד הללו מתבקש איזה טקסט שבכוחו לרומם את הנפש למרות צוק העתים. ספרה החדש הקטן והיפה של חוה אלברשטיין "סמטת כנען", נראה לי כמעיין מים חיים.

סגולותיה המוכרות של חוה כזמרת וכמרואיינת ניכרות גם בכתיבתה: החוכמה, הצלילות, בהירות הביטוי, ההומור הדק, המעודן, כישרון הניסוח וכן גם הצירוף הנהדר של עומק ופשטות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

אומברטו אקו הוא היסטוריון ופילוסוף איטלקי שנפטר לפני פחות מעשור. חלק יזכרו אותו בזכות הסרט המרתק "שם הוורד" המתאר בחדות כואבת את האלימות שרווחה במנזרים בימי הביניים החשוכים.

אקו ניסה להוכיח, באמצעות רומן היסטורי, שאלימות בחברה היא בחירה של אנשים ולא עניין שמיימי שנכפה מלמעלה. הדיון הפילוסופי הזה לא נתחם לימי הביניים והיה כמובן רלוונטי ביותר לאלימות שהפעילו מדינות במאה העשרים, המאה של מלחמות העולם הנוראות.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

בחג הפסח הזה, כשישבנו סביב השולחן וסיפרנו שוב את סיפור יציאת מצרים, שאלתי את עצמי: מהו הסיפור שאנחנו באמת מספרים – ומהו הסיפור שאנחנו שוכחים לספר?

ההגדה של פסח, על פי המסורת, מספרת את סיפורו של עם שהשתחרר משעבוד לחירות, בסיוע אלוהי. יש המאמינים בכך באמונה שלמה, אחרים רואים בטקסט תיעוד היסטורי מיתי, שמחבר את העם היהודי למכנה משותף של זיכרון ומסורת. אך מאחורי הסיפור המוכר עולה שאלה טורדת מנוחה: אם אכן יצאנו מעבדות, כיצד זה שבכל דור אנחנו ממשיכים להקריב את בכורינו?

ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.