לפני קרוב לשנתיים הזדמן לי לצאת לסיבוב הרצאות קצר שעסק בשופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות ביידר גינזבורג. זה היה בצמוד ליציאתו להקרנות של הסרט "המין החזק", שהתבסס על סיפור חייה של השופטת ועל הקריירה יוצאת הדופן שלה, בשנים שקדמו למינויה לשיפוט בבית המשפט הפדרלי לערעורים, ובהמשך בבית המשפט העליון. בסוף הסרט היא אפילו נתנה הופעת אורח קצרצרה על המסך למשך כמה שניות, עומדת על מדרגות בית המשפט.

הלילה התאספו אלפי אמריקאים על המדרגות הללו, במעין ריטואל אבל ספונטני לאחר שנודע כי גינזבורג הלכה לעולמה, בגיל 87. הם אמרו עליה קדיש, הדליקו נרות ושרו שירים שנראו להם הולמים בנסיבות הללו, כמו Imagine של ג'ון לנון.

A recitation of the Kaddish, the Jewish mourners prayer, outside the Supreme Court building. pic.twitter.com/OcNWQCQaHj

— Gabe Fleisher (@WakeUp2Politics) September 19, 2020

בהרצאה תואר סיפור הפיכתה של ביידר גינזבורג לאייקון אמריקאי, מעמד בלתי נתפס כשמדובר בדמות שיפוטית ולא בסלבריטי מעולמות הזוהר. אך בעיקר הקשר בין מצב בריאותה, נוכח הגידולים הסרטניים שהתגלו בגופה, לבין הפוליטיקה והזירה המשפטית האמריקאית.

גינזבורג הפכה לדמות כמעט גדולה מהחיים בזכות שילוב של הביוגרפיה שלה ושל הקווים הדומיננטיים באופייה, שהשפיעו על מסלול החיים והקריירה שלה: קסם אישי ואלגנטיות לצד עקשנות בלתי מתפשרת.

היא הייתה אחת מקומץ קטן של סטודנטיות למשפטים באוניברסיטת הרווארד של שנות ה-50, שם נאלצה להתמודד עם גישה שוביניסטית ממוסדת. היא לא הצליחה למצוא עבודה במשרד עורכי דין ראוי שיסכים להעסיק אישה כפרקליטה מהשורה ולפיכך פנתה למסלול של הוראת משפטים בקולג'ים מהשורה השנייה.

מצעד הנשים בניו יורק, ב-19 בינואר 2019 (צילום: AP Photo/Mary Altaffer)

היא הגתה אסטרטגיה מבריקה במסגרת פעילותה באגודה האמריקאית לזכויות האזרח כדי להביא לביטול חקיקה מדינתית ופדרלית המקפחת נשים: היא מצאה את אותם מקרים חריגים שבהם החוקים הללו הביאו לאפליה לרעה דווקא של גברים – ועל גבם היא פנתה לבתי המשפט, המדינתיים והפדרליים, כולל בית המשפט העליון, כדי לדרוש את ביטולם.

השופטים היו הרבה יותר אמפתיים לרעיון שחקיקה הפוגעת בגברים איננה יכולה לעמוד, שכן היא סותרת את החוקה האמריקאית הקובעת במפורש שכל בני האדם שווים בפני החוק. לאחר פסקי הדין הללו, היה קל הרבה יותר לאתגר את אותם בתי משפט לפסול חקיקה הפוגעת בנשים, תוך שהיא מצטטת לשופטים הנכבדים את פסקי הדין של עצמם.

את כל זה היא השיגה עוד לפני שמונתה לשיפוט. ג'ימי קרטר מינה אותה לשופטת בבית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון ב-1980, וב-1993 היא הייתה המינוי הראשון של ביל קלינטון לבית המשפט העליון.

נשיא בית המשפט העליון בארהב" ויליאם רנקוויסט משביע את השופטת הטריה רות ביידר גינזבורג בבית הלבן, בנוכחות בעלה מרטין והנשיא ביל קלינטון. 10 באוגוסט 1993 (צילום: AP Photo/Marcy Nighswander)

ביידר גינזבורג כבר הייתה אז בת 60; קלינטון הוזהר שלא לבזבז מינוי לעליון על מועמד בגיל כה מתקדם, שתוחלת חייו אינה כה ארוכה. גינזבורג האריכה ימים, כיהנה בעליון 27 שנים והפכה לשופטת הוותיקה ביותר בו. היא המשיכה לעבוד ולכתוב פסקי דין גם מבית החולים וממיטתה בביתה, מוקפת בעוזריה ומתמחיה, עד ימיה האחרונים.

גם בקריירה השיפוטית שלה היא המשיכה לבצר את מעמדה כאייקון פמיניסטי, לוחמת בלתי מתפשרת למען זכויות נשים. משופטת ליברלית מתונה הפכה בשנים האחרונות לסמן הליברלי הבוהק ביותר בערכאה השיפוטית העליונה בארה"ב.

במקביל גדלה והתעצמה הפרסונה הציבורית שלה: היא נודעה כחובבת אופרה ואף הופיעה על הבמה (ללא השמעת קול) בכמה הפקות; היא הרבתה להתראיין בכנסים ובתוכניות טלוויזיה – עד שזכתה גם לדמות משלה בתוכנית Saturday Night Live. היא חיבבה את הכינוי שהודבק לה – Notorious RBG – ואת העובדה שדמותה הצנומה הוטבעה על ספלי קפה וחולצות טי-שירט. היא הפכה לתופעה.

רות ביידר גינזבורג בסצינה מהסרט RBG (צילום: Magnolia Pictures via AP)

הקרב על זהותה של אמריקה

באותו סיבוב הרצאות, תיארתי איך הסנאט האמריקאי סירב למנות שופט עליון חדש לאחר שהשופט אנטונין סקאליה מת במפתיע בתחילת שנת 2016, והודיע כי יש להמתין לבחירתו של נשיא חדש. תיארתי כיצד הנשיא שנבחר, דונלד טראמפ, הספיק למנות שני שופטים לעליון – את ניל גורסיץ' ואת ברט קוואנו – ולשנות את מרכז הכובד של הערכאה השיפוטית הבכירה לכיוון השמרני. וכיצד, בכפוף למצב בריאותה של ביידר גינזבורג, הוא עשוי להיות נשיא שייזכר לדורות כמי שמינה בקדנציה הראשונה (או היחידה) שלו שלושה שופטים לעליון.

זה בדיוק מה שמתרחש כעת במציאות הפוליטית האמריקאית, חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות. טראמפ, על אף הכנות שניבטה ממנו כשהביע צער על מותה, מתכוון להציע מועמד מטעמו לעליון – כך על פי כל ההערכות הפרשניות. מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיטש מקונל, כבר הודיע כי יעשה כל שביכולתו כדי לאשר את המינוי עוד לפני הבחירות, ואולי בתקופת הדמדומים שבין הבחירות לבין מועד ההשבעה ב-20 בינואר – היה וטראמפ יפסיד לג'ו ביידן במירוץ לנשיאות.

President Trump on death of Justice Ginsburg: "She just died? Wow. I didn't know that…She led an amazing life. What else can you say? She was an amazing woman, whether you agree or not. She was an amazing woman who led an amazing life. I'm actually sad to hear that." pic.twitter.com/6oKuL671qO

— CSPAN (@cspan) September 19, 2020

מותה של גינזבורג והשלכותיו עשויים להפוך לסוגיה המרכזית שתעמוד על סדר היום הציבורי בששת השבועות שנותרו עד לבחירות. בכך, תיווצר דינמיקה דו-כיוונית של עיצוב השיח: מצד אחד, העלמה והסתרה של החוויה הפוליטית האמריקאית לאורך ארבע שנים, מכישלונו המהדהד של טראמפ בהתמודדות עם מגפת הקורונה, ועד הדיון בהיבטים המזעזעים של אופיו ואישיותו.

מצד שני, יהיה בכך כדי לחדד ולהבהיר את הקונפליקט שבו לכודה היום אמריקה, הסובב כל כולו סביב מושג היושרה. אינטגריטי. היכולת להצהיר על עיקרון ולדבוק בו, בין אם הוא משרת אותך ובין אם הוא פועל נגדך בנסיבות מסוימות.

אותו מיטש מקונל היה זה שהודיע ב-2016 לנשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, שאין לו סיבה לטרוח ולהציע מועמד מטעמו לעליון לאחר מותו של סקאליה, מאחר שהסנאט כלל איננו מתכוון לקיים דיון בנושא. אובמה התעלם והציע את השופט הפדרלי מריק גארלנד. הרפובליקאים בסנאט פעלו כפי שהבטיחו ונמנעו מלקיים הליכים לאשר או לדחות את מועמדותו עד לאחר השבעתו של טראמפ.

רות ביידר גינזבורג מחבקת את ברק אובמה אחרי הנאום לאומה שנשא בגבעת הקפיטול ב-28 בינואר 2014 (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

הסיבה לכך, כך טענו אז, הייתה שיש לאפשר לציבור האמריקאי להכריע מי יהיה הנשיא שיפעל למלא את הכיסא שהתפנה בבית המשפט העליון.

גם ב-2020 מתפנה כיסא בבית המשפט העליון. לא שמונה חודשים לפני הבחירות, אלא חודש וחצי. אם לעצם קיומן של בחירות יש משקל בסיטואציה, המשקל כעת גדול בהרבה. ובכל זאת, מקונל וחבריו הסנאטורים הרפובליקאים אינם מתכוונים ליישם את העיקרון שעליו הם עצמם הצהירו.

מינוי שופט שלישי על-ידי טראמפ יקבע באופן כה מוחלט את הרוב השמרני בעליון, לעשרות שנים קדימה. פניה של אמריקה ישתנו באופן שלא קדנציה אחת ולא שתיים של נשיא דמוקרט יוכלו לתקן.

איזו אירוניה, שהמאבק המשפטי שליבתו שאלת היושרה, מתנהל על גבה של השופטת שגילמה במובהק את העיקרון הזה בעבודת חייה.

רות ביידר גינזבורג (צילום: AP Photo/Alex Brandon)