לפני שנה וחצי, עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל, נקטה הממשלה שורה של צעדי חירום במטרה להיאבק בהתפרצות הנגיף. חלק מהצעדים היו חיוניים, חלקם נראו כניצול מצב החירום על מנת לשנות את נקודת האיזון שבין סמכויות הממשלה לבין זכויות האדם בישראל, ולכרסם בחופש הפרט בשם האינטרס הרפואי הדוחק.

מתן סמכויות לשב"כ לעקוב אחר אזרחי ישראל באמצעות הטלפונים הסלולריים היה צעד כזה. בג"ץ נתן לממשלה חבל ארוך, אך לבסוף קבע שמדובר בחדירה גסה מדי לפרטיות האזרחים, שאין לו תרומה מובהקת להתחקות אחר שרשראות ההדבקה. הלקח שצריך לזכור מהפרשה ההיא: גם במצב חירום וכשהתכלית נראית מוצדקת, חובה לבחון בשבע עיניים את המוטיבציות של הממשלה.

ברוח זו, יש לבחון את הצעת החוק שפרסם משרד המשפטים בתחילת השבוע, המרחיבה את סמכויותיה של משטרת ישראל לערוך חיפוש אצל חשודים, ללא צו חיפוש שנחתם על ידי שופט. מי שיקרא את ההודעה לעיתונות שפרסם משרד המשפטים, או את דברי ההסבר להצעת החוק, עשוי להתרשם שמדובר בהצעת חוק המכוונת כלפי מגזר אחד ויחיד באוכלוסייה: החברה הערבית.

מי שיקרא את ההודעה לעיתונות שפרסם משרד המשפטים, או את דברי ההסבר להצעת החוק, עשוי להתרשם שמדובר בהצעת חוק המכוונת כלפי מגזר אחד ויחיד באוכלוסייה: החברה הערבית

"תזכיר החוק נועד להרחיב את סמכויות החיפוש המשטרתי, על מנת לקדם את המאבק בפשיעה בכלל, ובפרט את המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית", נכתב בהודעה לעיתונות, "משרד המשפטים מקדם באופן מואץ מהלכים בתחומים שונים שיסייעו במאבק בפשיעה בחברה הערבית".

בדברי ההסבר להצעת החוק מצוין בנוסף כי "הצורך בקידום הצעת החוק בעת הנוכחית הוא חריף במיוחד בנוגע ליכולות המשטרה לפענח עבירות בחברה הערבית".

הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021 (צילום: פלאש90)

המסגור הזה של הצעת החוק, ככזו המיועדת להתמודד עם פשיעה דווקא במגזר מסוים, הוא מסגור בעייתי ומזיק – ועלול להוות אבן-נגף לשימוש בחקיקה הזו בעתיד, אם אכן תצלח את שלבי החקיקה ותיכנס לספר החוקים. חקיקה "מגזרית" היא חקיקה אסורה ובמיוחד בהקשר הפלילי: טבוע בה ממד מפלה, היוצר סט נורמות שונה לחלקים שונים בחברה. זוהי פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון בפני החוק.

חקיקה "מגזרית" אסורה ובמיוחד בהקשר הפלילי: טבוע בה ממד מפלה, היוצר סט נורמות שונה לחלקים שונים בחברה. זוהי פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון

האם המשטרה נתקלת בקושי לבצע חיפושים דחופים דווקא כשמדובר בפשיעה בחברה הערבית? האם להצעת החוק האמורה לא תהיה כל השלכה בנוגע ליכולתה של המשטרה לאסוף ראיות בזמן אמת בנוגע לפשעים המבוצעים במגזרים אחרים?

המעטפת השיווקית שמתארת את הצעת החוק כמיועדת להתמודד דווקא עם הפשיעה בחברה הערבית, מריחה כנגועה בשיקולים פוליטיים, פופוליסטיים. הפשיעה בחברה הערבית היא כעת נושא חם. משרד המשפטים, ובפרט שר המשפטים גדעון סער, החליטו להראות עשייה, ורתמו את הצעת החוק הזו לעניין הפשיעה בחברה הערבית.

הגדרתה של הצעת החוק כממוקדת דווקא בפשיעה בחברה הערבית, עלולה להביא בעתיד לטענת הגנה מצד סנגוריהם של חשודים ונאשמים שהואשמו בביצוע עבירות שאינן קשורות לפשיעה בחברה הערבית – כי המשטרה עשתה כלפיהם שימוש בחוק שלא יועד כלפיהם.

העובדה שדברי ההסבר להצעת החוק מקבעים את הקשר שבין הסמכויות המשטרתיות מרחיקות הלכת הללו לבין הפשיעה בחברה הערבית, עלולה להקשות על הפרקליטות לסתור את הטענה הזו.

ראש הממשלה נפתלי בנט בהשקת התוכנית הלאומית להתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי, 11 באוגוסט 2021 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

התמיהה מתחדדת כשבוחנים את תוכן התיקון המוצע. לשון החוק בנוסח הצעת החוק אינה כוללת שום התייחסות מפורשת לחברה הערבית.

מדובר בהצעה, שהוכנה על ידי מחלקת ייעוץ וחקיקה, שנועדה לתת בידי המשטרה סמכות לבצע חיפוש ללא צו בית משפט כאשר יש חשד סביר כי במקום מצוי חפץ הקשור לעבירה מסוג פשע חמור, העשוי לשמש ראיה לביצוע העבירה, והחיפוש נדרש באופן מיידי לשם מניעת העלמת הראיה או פגיעה בה וכן במקרים בהם יש חשד סביר כי במקום נמצא חשוד בעבירת פשע חמור.

מדובר בהצעה שנועדה לתת בידי המשטרה סמכות לבצע חיפוש ללא צו בית משפט כאשר יש חשד סביר כי במקום מצוי חפץ הקשור לעבירה מסוג פשע חמור, העשוי לשמש ראיה לביצוע העבירה

ההצעה אינה בבחינת רעיון חדש, אלא מבוססת על המלצות ועדה ציבורית משנות ה-90 של המאה הקודמת, בראשות שופט בית המשפט העליון דב לוין, שאף הונחה כהצעת חוק ממשלתית ב-2014, אך נתקעה בכנסת לאחר הקריאה הראשונה. סער ומחלקת ייעוץ וחקיקה פשוט החליטו להוציא אותה כעת מהנפטלין.

נכון להיום, מאפשר החוק לשוטר לערוך חיפוש במקום פרטי ללא צו שיפוטי באחד מארבעה מקרים:

1. כאשר יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע זמן קצר לפני כן;
2. כאשר מי שמחזיק את הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה;
3. כאשר אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה;
4. וכאשר השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית.

כוח משטרתי בזירת רצח ביישוב ערבי. אילוסטרציה (צילום: פלאש90)

הצעת החוק מבקשת להוסיף לעילות הקיימות גם מצבים שבהם יש חשד סביר כי במקום ישנו חפץ הקשור לעבירה המסווגת כפשע חמור, וחפץ זה עשוי לשמש ראיה לביצוע העבירה והוא נדרש למשטרה באופן מיידי לשם מניעת העלמתה של הראיה או השמדתה.

זוהי הצעת חוק גרועה, מאחר שהיא תשנה את נקודת האיזון שבין מקרים שבהם המשטרה נדרשת להוצאת צו חיפוש חתום על ידי שופט, לבין מקרים שבהם לא נדרש צו כזה, באופן לא מידתי. אם חוק זה ייחקק, לא יישארו כמעט מקרים שבהם המשטרה תניח שהיא מחויבת בהוצאת צו חיפוש.

זוהי הצעת חוק גרועה, מאחר שהיא תשנה את נקודת האיזון שבין מקרים שבהם המשטרה נדרשת לצו חיפוש חתום על ידי שופט, לבין מקרים שבהם לא נדרש צו, באופן לא מידתי

כמעט בכל מקרה, המשטרה תוכל לטעון שהשוטר שהיה במקום שקל את הנושא והגיע למסקנה שיש "חשד סביר שיש במקום חפץ הקשור לעבירת פשע חמור". די יהיה בכך כדי להכשיר את החיפוש, גם אם החיפוש לא הניב דבר, או הניב ראיה אחרת הקשורה לעבירה פחותה, שהייתה מצריכה הוצאת צו שיפוטי מראש.

אם סער באמת מבקש לסייע בידי המשטרה להשיג ראיות לעבירות מסוג פשע שבוצעו ביישובים ערביים, מבלי לגרום לנזק היקפי בזכויות חשודים ונאשמים, הוא יכול היה למקד את הצעת החוק בסוג הראיה שאליה היא ככל הנראה מיועדת – סרטוני וידיאו של מצלמות אבטחה.

כדי שהמשטרה תוכל לשים את ידה על צילומים אלה, שעשויים לעשות את ההבדל בין פשע מפוענח לבין תיק שנשאר פתוח שנים ארוכות, ניתן היה לנסח הצעת חוק ממוקדת המתמקדת בתוצרים של מצלמות אבטחה, ואף זאת תוך הקפדה שהמצלמות יתעדו את הנעשה במרחב הציבורי ולא במרחב הפרטי של בתי המגורים.

מצלמות אבטחה. אילוסטרציה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הצעת חוק כזו הייתה משיגה את התכלית המבוקשת, לפחות ברובה, מבלי לגרום לפגיעה נרחבת בזכויות, ומבלי לפטור את המשטרה מהצורך המעיק לבקש משופטים לחתום על צווי חיפוש.

מלבד הרצון לקבל נקודות בדעת הקהל כמי שמפגין עשייה נוכח הפשיעה הגואה בחברה הערבית, קשה להבין את המהלך הזה מצד סער.

לפני כשלושה חודשים שר המשפטים יזם את הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות, במטרה לעגן בישראל וריאציה על עקרון "פרי העץ המורעל"; זמן קצר לאחר מכן יזם את הצעת חוק יסוד זכויות במשפט, שאף היא באה לחזק את זכויותיהם של חשודים ונאשמים על חשבון הכוח הדורסני של המשטרה והפרקליטות.

שתי הצעות החוק האמורות, שמסלול החקיקה המפרך עדיין לפניהן, לא יסייעו למשטרה לפענח עבירות, להשיג ראיות או למנוע פשיעה, לא בחברה הערבית ולא בשום מגזר אחר. למעשה, הן מתנגשות חזיתית עם הצעת החוק החדשה, המבקשת להקל על המשטרה בביצוע חיפושים בבתים פרטיים ללא צו שופט.

בכל הנוגע לכלים חוקיים למאבק בפשיעה מחד ושמירה על זכויות האדם בהליך הפלילי מאידך – נראה שמרוב שליפות, שר המשפטים איבד את הדרך.