פתיחת מושב החורף של הכנסת החזירה לתודעה את המראות המוכרים – ההפרעות החוזרות של חברי האופוזיציה לנאום ראש הממשלה, הקריאות "נוכל", וכדומה. הדברים אמורים בעיקר בחברי הכנסת של סיעת הליכוד מהשורות האחוריות. בחוגים התומכים בממשלה הנוכחית שוב מלינים על גסות הרוח, כביכול, מצד האופוזיציה, על הנראות המבישה, על השפלת כבודה של הכנסת. "אוי לאותה בושה", "אם כך נוהגים נבחרי הציבור שלנו, מה נאמר אנחנו", "מה יאמרו עלינו" – וכדומה.
אני חולק על כך. הבעיה אינה של נימוס או מנהל תקין.
בחוגים התומכים בממשלה שוב מלינים על גסות הרוח, כביכול, מצד האופוזיציה, על הנראות המבישה, על השפלת כבודה של הכנסת. אני חולק על כך. הבעיה אינה של נימוס או מנהל תקין
חייבים לומר: כשלעצמן, הבוטות ואף הצעקות לא אמורות להפריע לנו. זה פרלמנט דמוקרטי, לא מועצת לורדים. הקונפליקט הפוליטי בישראל אינו דיון מעונב במועדון של ג'נטלמנים – שממילא לא חסר להם כלום בחיים. פוליטיקה זה החיים שלנו: מלחמה ושלום, חברה וכלכלה, דת ומדינה.
האם ישראל תהיה מדינת רווחה או חברה של אדם לאדם זאב, עם חסרי בית מתגוללים ברחוב? עוד 70 שנות סכסוך, או הסדר מדיני? זמני או של קבע? שמא ניישם חזון סביבתי נועז, או נותיר את ההחלטות על המים, האוויר והתחבורה לידי כוחות השוק? האם המדינה שואפת לצמצם פערים ולמגר אפליות לפי קווים מגדריים, לאומיים, אתניים, מעמדיים? משטר חילוני, סטטוס קוו, או התקדמות למדינת הלכה?
כל אחת מהשאלות הללו היא שאלת חיים ומוות. ויכוח מנומס או תיאטרון פוליטי צבוע שמסתיר את המצב הקיים – אינם אפשריים. למדינת ישראל אין אפילו חוקה, ובודאי שלא קונצנזוס שהתייצב באף נושא.
הפרלמנט שלנו משקף זאת. אלה שסעים שאסור לכסות עליהם.
הבעיה שלי עם מופעי ה"גסות" של גלית דיסטל-אטבריאן, או מירי רגב עם מה שנשמע כלהג שיכורים בענייני ה"שאוויש", או עם "נאום המניאק" של דוד אמסלם, או עם ח"כ משה גפני שאומר על קורבנות הקורונה כי "נפתלי בנט הוא הרוצח שלהם" – היא מה שעומד מאחורי כל זה.
מירי רגב @regev_miri על אלקין: אלקין איך להיות השאוויש של הגועליציה???????? pic.twitter.com/6e4xH7T3Ze
— ????????Avi Noga???????? (@AviNoga3) July 28, 2021
דודי אמסלם מתפלפל על המונח "מניאק". מיועד למי שאוהב להשתכשך בבריכה של הקטנים. @aviadglickman ו- @baruchikra מאשרים שהמים חמימים ונעימים. pic.twitter.com/fcbZY6HLnY
— ???????? Soul Assassins אלמוג סארון ???????? (@Alm0gSAr0n) October 21, 2020
ה"גסות" הזאת אינה אידיאולוגית. היא לא "מחלוקת לשם שמיים". זה נשק שנועד לשתק ולשבש את פעולת הכנסת. זו מין הרחבה מאולתרת של עיקרון הפיליבסטר. כל דיון, כל הצבעה, כל נוהל פרלמנטרי משובש, מתארך, גורר את הממשלה והקואליציה לקרב בוץ מתוזמר מראש – בלי מטרה להציג אלטרנטיבה.
ה"גסות" אינה אידיאולוגית. זה נשק שנועד לשתק ולשבש את פעולת הכנסת. כל דיון, הצבעה, נוהל פרלמנטרי – משובש, מתארך, גורר את הממשלה והקואליציה לקרב בוץ מתוזמר מראש – בלי מטרה להציג אלטרנטיבה
האידיאל הוא ה-gridlock, השיתוק האסטרטגי שהסיעה הרפובליקאית שקונגרס האמריקאי יישמה לאורך שנות ממשלה אובמה, בעיקר מאז הישגיהם בבחירות אמצע הקדנציה של 2010. המאמץ לשתק את פעולת הממשל האמריקאי התחדש, כמובן, עם השבעתו של ג'ו ביידן.
השימוש של הימין הפופוליסטי והניאו-שמרני בפיליבסטר ובכלים דומים של שיתוק הוא קלאסיקה ידועה מראש: לוקחים נשק של החלש (האופוזיציה הקלאסית, המייצגת את החלשים והמודרים), חלק מכללי המשחק הישנים, וחוטפים אותו (במובן hijack).
לטובת מה? לטובת הפוליטיקה של החזק: העשיר, התאגיד, הממסד הדתי וכדומה. אל תטעו, הגוש הזה עדיין חזק להדהים. הוא מחובר לבעלי הון, הוא שולט ברבנות הראשית, הוא שתל אלפי מינויים בשירות הממשלתי, ונאמנותם של הפקידים הללו לא השתנתה.
קחו למשל את מיטש מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס. הישגו הגדול: שיתוק ממשלים של נשיאים דמוקרטיים עם הרבה טריקים ושטיקים, מינוי מקסימום שופטים שמרנים ומניעת מינויים של שופטים ליברליים.
הגוש שכולל את הליכוד, הסיעות החרדיות וסיעת הציונות הדתית והפלגים הכהניסטיים והחרד"ליים שנספחו אליה – הופך יותר ויותר טראמפיסטי. התוכן שלו הוא דחייה מוחלטת של "הערכים הפרוגרסיביים" וסירוב מוחלט להידבר איתם, והאמצעי הוא כל האמצעים. קווים אדומים נחצו ועוד ייחצו בעתיד. אין טעם להזדעזע.
השימוש של הימין הפופוליסטי והניאו-שמרני בכלי שיתוק הוא קלאסיקה: לוקחים נשק של החלש (האופוזיציה הקלאסית, המייצגת חלשים ומודרים) וחוטפים אותו לטובת הפוליטיקה של החזק
שווה להתעכב על "הגסות", ומי מביע אותה. מי הצועק ומי "הממלכתי". התפקוד במשבצת "האופוזיציונר הצעקן" של רגב, דיסטל-אטבריאן, מאי גולן, אמסלם, ביטון (בעבר הלא-רחוק גם מיקי זוהר) הוא בחירה גזענית מניפולטיבית של הנהגת הליכוד.
ל"שדה הקרב" נשלחים שוב ושוב הח"כים ממוצא יהודי-מזרחי; לרוב ח"כים מהשורות האחוריות (ובמקרה של דיסטל אטבריאן, ממש מהשורות האחוריות, מפני שהיא שיריון של יו"ר המפלגה, ולא דמות שזכתה לתמיכה מסיבית מהמתפקדים).
ההתגרות שבסופה מוציאים אנשי הביטחון ח"כים מהמליאה או מדיון הוועדה הרי תוזמרה מראש. כפי שכתבתי בעבר, הגסות והאגרסיביות הן חלק מהמסר הפופוליסטי: "אנחנו עממיים, אנחנו נגד האליטות. עיניכם הרואות: יו"ר הכנסת או יו"ר הוועדה מסלקים אותנו, מדירים אותנו, הדעה שלנו מושתקת".
בפועל, כאמור, מדובר בנציגים שמשרתים אליטות חזקות לאין שיעור, בעיקר כלכליות. התוכן האידיאולוגי האמיתי בתעמולה הזאת הוא אנטי-אינטלקטואליזם, אלמנט פשיסטי ותיק מאוד.
* * *
לא פעם אומרים לנו "אבל למה לתת להם במה? אל תאכילו את הטרול, אם נתעלם מהם הם ייעלמו". כלומר, הם ניזונים מתשומת לב.
הרכבת הזאת עזבה את התחנה. מזמן. אנחנו כבר לא בשלב שאפשר להחליט לא לתת במה לדוברים האלה (היינו, של הפופוליזם החדש). הם דיברו ישירות לקהל שלהם 10-15 שנים, בערוצים ייעודיים. מקבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק סגורות, ועד אתרי חדשות נישתיים (חלקם אינם אלא צהובונים בפרוטה, יותר מעיתונים בעלי צבע אידיאולוגי ימני). הדוברים והערוצים הללו גיבשו את הקהל שלהם היטב, יצרו סטנדרטים חדשים.
שווה להתעכב על "הגסות", ומי מביע אותה. מי הצועק ומי "הממלכתי". התפקוד במשבצת "האופוזיציונר הצעקן" של רגב, דיסטל-אטבריאן, אמסלם, ביטון, הוא בחירה גזענית מניפולטיבית של הנהגת הליכוד
חרף הקמת ממשלה חדשה – החוגים האלה צוברים תאוצה גם בישראל. ערוץ 20 אמנם מדשדש, אבל מאמץ גדול מושקע בימים אלה בהגדלת התפוצה של הוצאת "שיבולת", שמתמחה באינדוקטרינציה פופוליסטית אנטי-אינטלקטואלית. כבר שנה וחצי שברשת צצים עוד "אתרי חדשות" עלומים שמציפים את הרשת בזבל פסוודו-עיתונאי שמסתיר בקושי הזדהות מפלגתית ומחנאית. אפילו "אפוק טיימס" משקיע לא מעט בהתרחבות; מדובר בפרוייקט מוזר מאוד, שמערבב רוחניות ניו-אייג'ית בפרוטה (לצד האג'נדה האנטי-סינית של מייסד מגזין האם האמריקאי) והרבה פסוודו-מדע.
בסופו של דבר יש מסר אחד ויחיד: נגד מדינת רווחה, נגד הסתכלות קולקטיבית מכל סוג שהוא: תדאג לעצמך, הרוח מנצחת את הכל, כל הומלס יכול להיות מיליונר (ולכן לא צריך שום מנגנונים מדינתיים). מעניין, מי מרוויח מהפצת הרעיון הזה?
העוינות לתקשורת המסחרית המסורתית – בעיקר ערוצי הטלוויזיה 12 ו-13, קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת "הארץ" – היא תנאי קבלה ממש. מרכז הכובד האידיאולוגי בכל גופי התקשורת הללו נמצא ימינה מהמרכז – לפי כל סטנדרט מקובל; אבל זה לא הסטנדרט הפופוליסטי. בחוגים האלה נחשבת המדיה הוותיקה לשמאלנית ללא ערעור.
כיוון שהגענו לנקודה הזאת, "לא לתת להם במה" זאת פריווילגיה שלא קיימת יותר. צריך לדבר על השרלטנים, על המסיתים, על מאחזי העיניים. להתנגש איתם ולחשוף את השקרים והשיטות – למעשה, לחשוף את הנדסת התודעה, של דוברים שמאשימים את המיינסטרים הישן ב"הנדסת תודעה".
נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואמסלם: "סקס זה הכל בחיים"
אמת: "בוקר טוב קולומבוס. אבל, אי אפשר לתעתע לאורך זמן"
מאי גולן: "אמסלם סקסי, הוא מביט לי עמוק בעיניים ואני מתחרמנת"
צדק: "טפו על נוכלים, סופם קרב!"
…אין ספק ש"זמן ישראל" זה הפלמ"ח החדש