הסתכלות מפוכחת וכוללת על ההתפתחויות האזוריות בימים האחרונים מובילה למסקנה כי אין חדש תחת השמש. עימותים סביב הר הבית התרחשו גם לפני 100 שנה. בכל תקופה יש את הגורמים שמלהיטים את הרוחות (או מתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכם, בבחינת "צודק אבל לא חכם", או תוך מילוי תפקיד של Spoilers – שמטרתם "לחמם" ולדרדר את האזור לכדי התלקחות).

הסתכלות כוללת על ההתפתחויות האזוריות האחרונות מובילה למסקנה כי אין חדש. עימותים סביב הר הבית התרחשו גם לפני 100 שנה. בכל תקופה יש את הגורמים שמלהיטים את הרוחות

בפעם המי יודע כמה, ניצבת ממלכת ירדן ההאשמית בין הפטיש לסדן. המלך עבדאללה השני, שמתאושש בימים אלה מניתוח שעבר בגרמניה בגבו, היה מעדיף לוותר על הרוחות המתלהטות.

"פסגת הנגב", שהתקיימה בסוף חודש מרץ שעבר, הותירה את הירדנים (בלית ברירה, כביכול, מצדם) מחוץ למגרש האזורי. אם זה היה תלוי בשיקולים ירדניים גרידא, סביר שבארמון לא היו מהססים לרגע ושולחים נציגות יפה לפסגה. הדבר האחרון שירדן רוצה לעשות הוא לבודד את עצמה מן ההתפתחויות החיוביות באזור.

אולם המלך נדרש להתחשב בשיקולי יחסיו עם הפלסטינים, ורצה להמנע מתפיסה של "בגידה במטרה הפלסטינית". זאת בין היתר בשל אתגרים הולכים וגדלים מבית. גם כאן, אין חדש תחת השמש. פעמים רבות בעבר נאלצה ירדן להתייצב לצד הפלסטינים, גם אם הדבר עלה לה בהישגים פוטנציאליים אחרים.

אך נשאלת השאלה – עוד כמה זמן תוכל ירדן "לעמוד בפרץ" עבור הפלסטינים? ירדן מיהרה לגנות את התנהלות ישראל בהר הבית, אך סביר שהדבר נעשה כדי להעלות את קרני הארמון בעיני קהלי היעד – הן פנימה והן כלפי מזרח ירושלים, ולאו דווקא כדי לפגוע ביחסים המתחממים עם ישראל, במיוחד על רקע תקופת השפל של היחסים בתקופת רה"מ נתניהו.

רק לאחרונה פורסמה הצעתו של המלך עבדאללה לנשיא הרצוג במהלך פגישתם בארמון בעמאן להקים מאגר מזון משותף על מנת לחזק את הביטחון התזונתי האזורי על רקע המלחמה באוקראינה.

פרסום ראשון | ברקע המלחמה באוקראינה: מלך ירדן הציע להרצוג – הקמת מאגר מזון משותףhttps://t.co/8OvrkDIAn3@kaisos1987 #הבוקרהזה pic.twitter.com/1oWAjTYuMX

— כאן חדשות (@kann_news) April 12, 2022

נכון לרגע זה, סעודיה היא המדינה הערבית הבכירה ביותר, המתנה את הנורמליזציה שלה עם ישראל בהשגת הסדר לסוגיה הפלסטינית. כל יתר הקלפים האזוריים מסתדרים לצד ישראל, לאור האיום האיראני.

בפעם המי יודע כמה, ניצבת ממלכת ירדן ההאשמית בין הפטיש לסדן. המלך עבדאללה השני, שמתאושש בימים אלה מניתוח שעבר בגרמניה בגבו, היה מעדיף לוותר על הרוחות המתלהטות

"פורום הנגב", הכולל את ישראל, ארה"ב, איחוד האמירויות הערביות, מצרים, בחריין ומרוקו (נכון לרגע זה), אמור להפוך לדבר שבשגרה. סביר שהמשך האיום האיראני על סעודיה (ישירות ו/או דרך החות'ים) יעמיד גם את סעודיה בפני דילמה לא פשוטה – האם לקדם את יחסיה עם ישראל גם ללא הסדר עם הפלסטינים? שינוי בעמדה הסעודית עשוי להקל גם על הירדנים לנקוט גישה אוהדת יותר כלפי ישראל באופן יציב יותר.

שרי החוץ צפויים להכריז: פסגת הנגב תהפוך לוועידה קבועה | הצטרפו למשדרhttps://t.co/39AbHrT8ua pic.twitter.com/YxZ9fY0K7m

— ynet עדכוני (@ynetalerts) March 28, 2022

הפלסטינים, מצדם, ממשיכים לפספס הזדמנויות אזוריות שעשויות לשנות את גורלם וסובלים מפיצול פוליטי עמוק וחריף, כשתום עידן שלטונו של מחמוד עבאס באוויר, וכך גם מאבקי הירושה הפנימיים. אם ימשיכו עם תפיסת ה"הכל או כלום", הם עלולים להשאר שוב בלי כלום. ההתלכדות סביב סוגיית הר הבית ברורה מאליה, תוך שכל צד מנסה למצב עצמו כ"מגן אל-אקצא", במיוחד בחודש רמדאן.

לפי שעה, המלך הירדני ניצב שוב בפני הדילמה הקלאסית הרודפת את ירדן מאז הקמתה, עוד מימי המלך עבדאללה הראשון (מלחמת 1948 ויחסיו עם ישראל) והמלך חוסיין (מלחמות 1967, 1973 ועוד): כיצד להלך בין הטיפות? כיצד להמשיך להתנהל ולהתקדם בסביבה האזורית המשתנה מבלי למוטט את הבית? כיצד לא לאבד את האחיזה הסמלית בהר הבית, ומשם את הלגיטימיות של בית המלוכה (המעורערת פנימית ממילא)?

סביר שהמשך האיום האיראני על סעודיה יעמיד גם אותה בפני דילמה, אם לקדם את יחסיה עם ישראל גם ללא הסדר עם הפלסטינים. שינוי בעמדה הסעודית עשוי להקל גם על הירדנים לנקוט גישה אוהדת יותר

ככל שמתרבים האיומים, הפנימיים והחיצוניים, נראה שמה שעבד בעבר עבור בית המלוכה, לאו דווקא ימשיך לעבוד בעתיד. זוהי שעת מבחן עבור מנהיגותו של עבדאללה, במיוחד כשמסתכלים על העברת שרביט אפשרית בבוא היום לבנו, יורש העצר חוסיין. האם יוכל למצב את ירדן כגורם מייצב אזורי, תוך שימור היציבות הפנימית?

רכז התכנית הבינ"ל בממשל באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה) ומרצה בתכנית. עוסק בתהליכי קבלת החלטות, מדיניות חוץ, אסטרטגיה וסוגיות מדיניות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול…).

המשפחה הישראלית הולכת ומשנה את פניה. סוג המשפחה השכיח ביותר בישראל הוא היום משקי בית של שתי נפשות המהווים 25% מסך משקי הבית, כאשר משקי בית של יחידים המונים 19% מסך משקי הבית, הם השניים בשכיחותם.

המשפחה הישראלית משנה את פניה. סוג המשפחה השכיח בישראל היום היא משקי בית של 2 נפשות המהווים 25% מסך משקי הבית, כשמשקי בית של יחידים, 19% מסך משקי הבית, הם השניים בשכיחותם

משפחות יחידניות, חד הוריות, קשישים, רווקים ואחרים, שמהוות 44% מסך משקי הבית, לא זוכות עדין למענה ראוי בכל הקשור להיצע הדירות למגורים. נכון להיום יש בישראל 2.7 מיליון דירות ורק 12% מהן הן דירות קטנות של עד 55 מ"ר. הנתון הזה הוא תוצאה של ירידה מתמשכת במספר הדירות הקטנות הנבנות בישראל. ב-2017 עמד אחוז הדירות הקטנות של עד 3 חדרים על 7% בלבד מסך הדירות שנבנו, לעומת 74% בתחילת שנות ה-70.

המציאות הזו משקפת יותר שיקולי רווח של הקבלנים ושמרנות של מקבלי ההחלטות, מאשר צרכים מציאותיים. דווקא כאשר יותר ויותר תאים משפחתיים זקוקים לדירות קטנות, הדירות הללו הולכות ונעלמות. מפנות את מקומן לדירות גדולות ויקרות. 27% מהדירות שנבנו ב-2017 היו בנות 6 חדרים ויותר – הרבה מעבר לצרכיה של המשפחה הישראלית.

השינויים שחלו לאורך השנים בחברה הישראלית, העלייה באחוז הגירושין, במקביל לעלייה בתוחלת החיים, כמו גם התפתחויות טכנולוגיות וחברתיות דוגמת פונדקאות, הורות משותפת של הורים גאים ועוד, הביאו לכך שראינו בשנים האחרונות שתי תופעות הפוכות – מצד אחד גידול משמעותי במספרם של משקי הבית בני 1-2 נפשות, מצד שני ירידה משמעותית בבניית דירות המתאימות בגודלן לאותם משקי בית קטנים.

משפחות יחידניות, קשישים, רווקים ואחרים, שמהוות 44% מסך משקי הבית, לא זוכות למענה ראוי בהיצע הדירות למגורים. נכון להיום יש בישראל 2.7 מיליון דירות ורק 12% מהן דירות קטנות של עד 55 מ"ר

יש לכך לא מעט סיבות. כמובן שהקבלנים מעוניינים לבנות כמה שיותר דירות גדולות שהרווחים שלהם עליהן גדולים יותר, אך אסור שננתק מכך גם את ההיבט החברתי – החברה הישראלית עדיין לא מצליחה להתנתק מהערצת המשפחה הגדולה.

אין מדינה נוספת בעולם שבה ריבוי ילדים נחשב "מבורך", ללא קשר ליכולותיה הכלכליות של המשפחה, או להיערכות המדינה עצמה לאספקת תשתיות פיזיות, חינוכיות ואחרות לגידול המתמיד באוכלוסייה.

אבל מבלי שרבים ישימו לב, ישראל משתנה. יותר ויותר משפחות חדשות קמות והן לא זקוקות עוד לדירות ברוכות חדרים. המציאות הזו מביאה עימה גם שוק שחור של פיצולי דירות חוקיים יותר ופחות, כי במקום בו קיים ביקוש, יהיה היצע. תפקידה של המדינה לפעול את שההיצע הזה יהיה ראוי ולא יעשה באמצעות פיצולי דירות אפורים שמייצרים רווחים למשקיעים, לצד דירות שלא תמיד ראויות למגורי אדם לדיירים.

אסימון נוסף שצריך ליפול הוא זה של הרשויות המקומיות. עליהן להבין כי דווקא האוכלוסייה החיה במשקי בית קטנים, היא זו שיש לה את ההכנסה הפנויה הרבה ביותר. זו שצורכת יותר, תורמת יותר ודורשת פחות.

השינוי בהיצע הדירות לא יגיע מהקבלנים המסתכלים על שורת הרווח, אלא מהמדינה והשלטון המקומי שצריכים לקחת בחשבון גם שיקולים של גיוון במאפייני האוכלוסייה ומשיכת אוכלוסיות שונות, גם כאלו החיות במשקי בית קטנים, שתרומתן לרשויות יכולה להיות גדולה – יותר הוצאות בעיר, פחות דרישות מהעיר, שכן כל אותם משקי בית הם ללא ילדים או עם ילד אחד בלבד הנסמך על מערכת החינוך העירונית.

כמובן שהקבלנים מעוניינים לבנות כמה שיותר דירות גדולות שרווחיהם עליהן גדולים יותר, אך אסור להתעלם מההיבט החברתי – החברה הישראלית עדיין לא מצליחה להתנתק מהערצת המשפחה הגדולה

על פני הנדל"ן להיות כפני המדינה, כרגע המצב הוא הפוך. הגיע הזמן לכך שמדינת ישראל תפסיק להתכחש למציאות של שינוי המבנה משפחתי, תפסיק להתחבא מאחורי סיסמאות שעבר זמנן על "ערכי משפחה", "מלחמה דמוגרפית", או "משפחות ברוכות ילדים" ותתחיל להתאים את עצמה, גם מבחינת גודל הדירות הנבנות כאן, לשינוי הזה. זה נכון למשפחות עצמן, נכון לרשויות המקומיות שייהנו מאוכלוסייה יצרנית ונכון למדינת ישראל.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

חמאס מנהל מלחמת התשה מתמשכת נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והפרות סדר במזרח ירושלים ובשטחי הגדה. מבצע "שומר החומות" היה מבחינת חמאס רק השלב הראשון במערכה לשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא. ישראל תהייה חייבת להכריע את המערכה.

מי שעקב דרך מסכי הטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס.

מי שעקב בטלוויזיה אחר הלווית הענק של כתבת ערוץ אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בוודאי שם לב לכך שבהלוויה הונפו דגלי "פלסטין" בלבד ולא היה שום אפילו דגל אחד של תנועת חמאס

זאת לאחר שבמהלך חודש רמדאן שלט הצבע הירוק של דגלי חמאס בכל האירועים כמעט ובמיוחד באירועים בהר הבית.

מותה של שירין אבו עאקלה נפל כרעם ביום בהיר על הרש"פ, אך היא התעשתה, מיהרה למנף אותו לצרכיה הפוליטיים ואף הקדימה את תנועת חמאס.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של תנועת חמאס.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מיהר לאמץ אותה אל חיקו כסמל של תנועת פת"ח. הוא ערך לה הלוויה רשמית בטקס צבאי במוקטעה ברמאללה, סמוך לקברו של יאסר ערפאת, ומשם יצא  מסע ההלוויה למזרח ירושלים, כשכל הדרך מונפים הדגלים הפלסטינים בצבעי שחור, לבן, ירוק ואדום.

בתנועת חמאס מודאגים מהמהלך של יו"ר הרש"פ שלהערכתם מקלקל להם את המומנטום של המהלך שהחל לפני שנה במבצע "שומר החומות", שהוא ההתמקדות בשחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא.

גורמים בחמאס מעריכים כי המהלך של הרש"פ למנף את מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה כדי להוקיע מדינית את ישראל כמי שמבצעת "פשעי מלחמה", נדון לכישלון מראש. אין שום סיכוי שישראל תועמד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג והפרשה תרד מסדר היום הבינלאומי.

אולם כלפי חוץ הם מביעים תמיכה במהלך של הפניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

הרש"פ השתמשה במותה של שירין אבו עאקלה, שהייתה נוצרייה במוצאה, כדי להפוך אותה לסמל לאומי חילוני שיאחד את הפלסטינים, ללא הסימנים הדתיים של חמאס

תנועת חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ובמסגד אל-אקצא. זהו הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף אותו לקראת אינתיפאדה חדשה. לא מותה של העיתונאית אבו עאקלה שהייתה מזוהה כאחד השופרות של הרש"פ באמצעות ערוץ אל-ג'זירה.

ח'אלד משעל, מנהיג חמאס בחו"ל, העניק ראיון ב-15 במאי לעיתון "אל-קודס" המזרח ירושלמי שבו קבע, כי "ירושלים ומסגד אל-אקצא הם הכותרת של המאבק (נגד ישראל)", וכי פרשת "הריגתה של שירין אבו עאקלה הוכיחה את שבריריות הכיבוש".

סדר היום הפלסטיני יחזור מטבע הדברים לקו המנחה שקבע חמאס בעניין ירושלים ומסגד אל-אקצא עם התקרבות "יום שחרור ירושלים", "יום הנכסה" (פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967) וחג השבועות.

ירושלים ומסגד אל-אקצא שוב יהיו במוקד ההתרחשויות.

חמאס מנהל מלחמת התשה מתמשכת נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והפרות סדר במזרח ירושלים ובשטחי הגדה.
מבצע "שומר החומות" היה מבחינת חמאס רק השלב הראשון במערכה לשחרור ירושלים ומסגד אלאקצא, ישראל תהייה חייבת להכריע את המערכה. pic.twitter.com/WnTA6r9M6X

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 16, 2022

חמאס איננו מתייחס למבצע "שומר החומות" שנמשך 11 ימים כסבב לחימה קצר אלא כפרק ראשון במערכה הכוללת לשחרור  ירושלים ומסגד אל-אקצא.

הוא קורא לה מערכת "חרב ירושלים" (סיף אל-קודס) שתימשך עד למטרה הסופית. מנהיג חמאס יחיא סינוואר אומר כי "החרב נשלפה ולא תוחזר לנדנה עד אשר יושגו כל המטרות".

חמאס רוצה להחזיר את סדר היום הפלסטיני להתמקדות בירושלים ואל-אקצא, הדלק שמדליק את הרחוב ודוחף לאינתיפאדה חדשה. לא מות העיתונאית שהייתה מזוהה כאחד משופרות הרש"פ באל-ג'זירה

כלומר, תנועת חמאס נמצא במערכה פתוחה מול ישראל, מעין מלחמת התשה מיום אזכור אחד למשנהו. המצב הזה מחייב הכרעה ברורה מצד ישראל באיזשהו שלב. ישראל לא יכולה להתנהל במצב שבו כוחות הביטחון שלה מתוחים עד הקצה במשך כמה חודשים. צריך לזכור כי חודש רמדאן וימי האזכור הפלסטינים קיימים בכל שנה ואי אפשר להסכים לכך שמדינת ישראל תהייה נתונה לאיומי טרור כמה חודשים ברציפות בכל שנה.

יחיא סינוואר מנהיג חמאס בפורום פנימי ברצועה:
"לא נאפשר לישראל בשום מצב לכרסם בשום הישג מהישגי מערכת "חרב ירושלים", נשמור על ההישגים ולא נאפשר לגרור את רצועת עזה למעגל האלימות, אנו שומרים על שלמות עמנו ומנהלים את המאבק עם האויב על פי האינטרסים של עמנו". pic.twitter.com/XDEiKJo1cv

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 16, 2022

במלאת שנה למבצע "שומר החומות" תנועת חמאס מציינת את 4 הישגיה העיקריים.

1. איחוד כל הזירות הפלסטיניות נגד ישראל – במיוחד במגזר הערבי ובערים המעורבות.
2. מיצוב תנועת חמאס כ"מגן ירושלים ומסגד אל-אקצא" בעיני הפלסטינים והערבים בעולם.
3. חיזוק מעמדה של חמאס ברחוב הפלסטיני על חשבון הרש"פ.
4. חשיפת נקודות התורפה של מערכת "כיפת ברזל".

הנהגת חמאס רוצה להוביל כעת את מלחמת ההתשה נגד ישראל באמצעות פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים ובשטחי הגדה, כדי לאפשר את שיקומה האזרחי של רצועת עזה מנזקי המלחמה האחרונה ואת שיקום תשתית המנהרות שנהרסה וחידוש מלאי הרקטות.

הנהגת חמאס רוצה להוביל מלחמת התשה נגד ישראל עם פיגועי טרור והתפרעויות במזרח ירושלים וגדה, כדי לאפשר לשקם את הרצועה מנזקי המלחמה, לשקם את תשתית המנהרות שנהרסה ולחדש את מלאי הרקטות

יחיא סינוואר מנהיג חמאס ברצועה אמר לפני כמה ימים בפורום פנימי ברצועה:

"לא נאפשר לישראל בשום מצב לכרסם בשום הישג מהישגי מערכת 'חרב ירושלים'. נשמור על ההישגים ולא נאפשר לגרור את רצועת עזה למעגל האלימות. אנו שומרים על שלמות עמנו ומנהלים את המאבק עם האויב על פי האינטרסים של עמנו".

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)