להסטוריה יש שני צדדים: מול אלה המוזכרים לחיוב, תמיד יש את אלה שייזכרו ברגע שפל או סתם נלעגים. פרנקלין דלנו רוזוולט מוזכר כאחד הנשיאים הטובים ביותר בהסטוריה האמריקאית וגם כנשיא שכיהן בכהונה הארוכה ביותר. לעומתו, ויליאם הנרי האריסון נרשם בהסטוריה כקוריוז – הנשיא ששירת את הכהונה הקצרה ביותר, כחודש בלבד.

לפי המיתוס, האריסון נפטר מדלקת ריאות בה נדבק לאחר שנאם נאום השבעה שנמשך שעות בגשם שוטף, אם כי סביר יותר שנפטר מטיפוס או מחלת בטן אחרת.

קווין מקארתי חלם כל חייו להיות יו"ר בית הנבחרים, אך בוודאי לא חשב שיסיים את הקריירה שלו בתקדים היסטורי מהצד הנלעג של הסאקאלה: לראשונה ב-236 שנות קיומו של הקונגרס האמריקאי, בית הנבחרים הדיח את יושב הראש באמצע כהונתו.

מקראתי גם יירשם כמי שכיהן את הכהונה השלישית בקוצרה מקרב יושבי ראש הבית לתולדותיהם: 269 ימים בלבד (תיאודור פומרוי כיהן כיו"ר הבית למשך יום אחד בלבד כאשר החליף את סקיילר קולפקס שמונה לסגן נשיא ביום האחרון לכהונת הקונגרס ה-40 ב-1869; מייקל קר כיהן כיו"ר הבית 257 ימים עד שנפטר באמצע כהונתו ב-1876).

במידה מסוימת, סיום הקריירה הזה היה צפוי לקווין מקארתי כבר מעת בחירתו ליו"ר הבית. שורשי הפורענות נזרעו בתוצאה הלא מרשימה של הרפובליקאים בבחירות האמצע ב-2022, בהן הצליחו לזכות ברוב זעום בלבד של חמישה מושבים.

במידה מסוימת, סיום הקריירה הזה היה צפוי לקווין מקארתי כבר מעת בחירתו ליו"ר הבית. שורשי הפורענות נזרעו בתוצאה הלא מרשימה של הרפובליקאים בבחירות האמצע ב-2022

קווין מקארתי עוזב את מליאת בית הנבחרים לאחר הדחתו, 3 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

כתוצאה מכך, כדי לזכות בראשות הבית, מקארתי נזקק לאחת משתיים – או שיתוף פעולה עם הדמוקרטים, או תמיכה של כל ענפי המפלגה הרפובליקאית, כולל הפלג הטראמפיסטי-ניהיליסטי עם מאט גץ, לורן בוברט, מרג'ורי טיילור גרין ודומיהם.

מקארתי בחר באופציה השנייה, ונאלץ לעבור 14 הצבעות עד שהצליח לזכות לרוב של חברי הבית; הוא השיג רוב זה רק אחרי שהעניק הישגים חסרי תקדים לאגף הטראמפיסטי-ניהיליסטי, כולל נוכחות משמעותית בוועדת החוקים (Rules Committee) המחליטה על סדרי הבית וסדר היום שלו, וכן שנוי תקנון המאפשר לכל חבר קונגרס ליזום הצבעה להדחתו, המכונה Motion to Vacate.

רבים העריכו מאז שזמנו קצוב. על אף הוויתורים שמקארת'י העניק לאגף הימני במפלגתו במשך כהונתו – למשל, פתיחת החקירה הביזארית נגד הנשיא ג'ו ביידן, ללא כל בסיס עובדתי – רבים העריכו שהתנגשות היא רק עניין של זמן, ואכן הטריגר להתנגשות רבתי הופעל בשבוע שעבר עם העברת התקציב ההמשכי למשך 45 יום, כדי למנוע השבתה של הממשל הפדרלי.

על אף הוויתורים שמקארת'י העניק לאגף הימני במפלגתו במשך כהונתו – למשל, פתיחת החקירה הביזארית נגד הנשיא ג'ו ביידן, ללא כל בסיס עובדתי – רבים העריכו שהתנגשות היא רק עניין של זמן

הבעיה העיקרית של מקארתי – או כל מנהיג רפובליקאי אחר שהיה עומד במקומו – היא שהאגף הימני הוא ניהיליסטי במהותו: אין להם שאיפות מדיניות מוגדרות שאפשר לדון עליהם. המאפיין הראשוני והעיקרי של האגף הוא שאיפתו להילחם בדמוקרטים בכל דרך אפשרית.

אלא שהמוסדות האמריקאים נבנו בדיוק כדי למנוע, במידת האפשר, השתלטות דורסנית של צד אחד של המפה הפוליטית ולכן דרושות פשרות – בין בית הנבחרים, הסנאט והנשיא.

חבר הקונגרס מאט גץ במסיבת עיתונאים אחרי שהגיש הצעה להדחת יו"ר בית הנבחרים, 3 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

מכיוון ששניים מאלה נשלטים כיום בידי הדמוקרטים, המשמעות היא שכל חוק צריך בסופו של דבר להיות תוצאה של פשרה בין-מפלגתית, אלא שמרגע שמדובר בפשרה כזו היא מראש פסולה בעיני האגף הטראמפיסטי-ניהיליסטי.

המפלגה הרפובליקאית החלה להשתמש באיום של קעקוע הפעילות של הממשל הפדרלי או קעקוע ממשי – השבתות, איום באי-העלאת תקרת החוב – כדי להשיג את המדיניות הרצויה בעיניה באמצע שנות התשעים, עם הזכיה ההיסטורית ברוב בבית הנבחרים ב-1994 אחרי קמפיין ה"חוזה עם אמריקה" ועליתו של ניוט גינגריץ' לראשות הבית.

בשנתו הראשונה בתפקיד, גינגריץ' פוצץ את שיחות התקציב עם הנשיא דאז ביל קלינטון והביא להשבתה ארוכה של הממשל, עד שלבסוף נכנע והעביר תקציב. הרפובליקאים הפסידו פוליטית מהמהלך הזה – הוא נתפס בציבור כהגזמה ונחשב אחד הגורמים להתאוששותו של קלינטון וזכייתו בכהונה שנייה – וכך גם ניזוקו ברוב הפעמים האחרות בהן מימשו את איומיהם.

אבל לרוב הדמוקרטים מצמצו ראשונים: שאיפתם להשאיר את הממשל עובד הביאה אותם לוותר יותר ויותר כדי שקונגרס בראשות המפלגה הרפובליקאית ייאות להעביר חוקים המאפשרים את פעילותו הסדירה של הממשל.

לקח לדמוקרטים שלושה עשורים להפנים שהם לא מתמודדים במערכת של פוליטיקת פשרות מהסוג שהיה מקובל עד שנות התשעים, אלא מול מנטליות של חוטפי בני ערובה.

לקח לדמוקרטים שלושה עשורים להפנים שהם לא מתמודדים במערכת של פוליטיקת פשרות מהסוג שהיה מקובל עד שנות התשעים, אלא מול מנטליות של חוטפי בני ערובה

בניין הקונגרס בוושינגטון הבירה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

מן הצד השני, המפלגה הרפובלקאית עברה הקצנה הולכת וגוברת עד שחלקים ממנה ויתרו הלכה למעשה על הגדרות של מדיניות אותה הם מעוניינים לקדם ועיקר מטרתם היא מאבק לשם המאבק.

וכך, מתחילת נשיאותו, ג'ו ביידן החליט שהוא לא משחק במשחק הזה יותר. ביוני, כאשר אישור תקרת החוב עמד על הפרק, הבהיר ביידן שהוא לא מתכוון לשאת ולתת עליו, וניצח במשחק הצ'יקן הזה: הקונגרס העלה בסוף את תקרת החוב ללא תנאים נוספים.

כך גם כאשר ניגשו ממשל ביידן והסנאט למו"מ לקראת אישור התקציב לאחר שזה עמד להסתיים בסוף ספטמבר, והבית הלבן הבהיר מראש שהוא לא יהיה מוכן לוויתורים משמעותיים עבור תקציב המשכי וזמני.

גם כאשר ניגשו ממשל ביידן והסנאט למו"מ לקראת אישור התקציב לאחר שזה עמד להסתיים בסוף ספטמבר, והבית הלבן הבהיר מראש שהוא לא יהיה מוכן לוויתורים משמעותיים עבור תקציב המשכי וזמני

המחלוקות הפנימיות העמוקות בסיעה הרפובליקאית בבית הנבחרים הביאו לכך שחבריה בעצם לא הביאו שום הצעה קונסטרוקטיבית למשא ומתן, וכך – כאשר השבתה של הממשל הפכה אפשרות ממשית יותר ויותר – החוק היחידי שלמעשה עמד על הפרק הוא החוק של הסנאט, שהאריך את התקציב למשך 45 ימים ללא שנויים משמעותיים.

הוויתור העיקרי שהדמוקרטים עשו בהצעה זו הוא ויתור על סיוע לאוקראינה (המצב שבו סיוע לרוסיה הוא אחת ממטרות המדיניות של המפלגה הרפובליקאית הוא הזוי בפני עצמו, אבל זה נושא למאמר אחר) – אם כי ישנן הערכות כי התקבלה הסכמה להעביר את הסיוע במסגרת אחרת.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על הבמה בפסגת נאט"ו בוילנה, ליטא, 12 ביולי 2023 (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)

במוצאי שבת, מקארתי עמד בפני החלטה: לקבל את הצעת הסנאט ולהעביר אותה באמצעות חלק מהקולות הרפבוליקאים ובשיתוף פעולה עם הדמוקרטים, או להתנגד לה ולהביא להשבתת הממשל.

נראה כי באופן נדיר, מקארתי מצא את שרידי עמוד השדרה שלו ובחר באופציה הראשונה.

התקציב ההמשכי עבר ברוב של 335 בעד (209 דמוקרטים ו-126 רפובליקאים) מול 91 נגד (90 רפובליקאים ודמוקרט אחד, מייק קוויגלי מאילינוי, שהצביע נגד במחאה על קיצוץ הסיוע לאוקראינה). החלטה זו עלתה למקארתי במשרתו.

עוד לפני ההצבעה על ההדחה הלילה, איימו חברי קונגרס מהצד הימני של המפלגה הרפובליקאית כי כל התפשרות של מקארתי תביא מיידית להגשת הצעת הדחה. מקארתי הימר, כנראה, שאלו איומים ריקים, אך ההימור שלו היה מוטעה.

חברי קונגרס מהצד הימני של המפלגה הרפובליקאית איימו כי כל התפשרות של מקארתי תביא מיידית להגשת הצעת הדחה. מקארתי הימר, כנראה, שאלו איומים ריקים, אך ההימור שלו היה מוטעה

שלשום הגיש מייק גץ, נציג המחוז הראשון של פלורידה – מהטראמפיסטים-ניהיליסטי האדוקים ביותר, שכמיטב המסורת של הפלג הזה במפלגה גם שקוע בפרשיות שחיתות ופלירטט לא מעט עם אנטישמים – הצעה להדחת מקארתי, ואתמול שמונה רפובליקאים הצטרפו ל-210 הדמוקרטים והצביעו בעד ההצעה להדיחו.

חברת הקונגרס מרג'ורי טיילר גרין מגיעה לבית הנבחרים לקראת ההצבעה על הדחת היו"ר קווין מקארתי, 3 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

נראה שהתוצאה הגיעה בהפתעה מסוימת למקארתי. שעות לפני ההצבעה הוא עוד היה בטוח שיצליח לשכנע מספיק מתנגדים ולשרוד את ההצבעה. הוא שלל מכל וכל פנייה לדמוקרטים לעזרה, אם כי מאחורי הקלעים נציגים רפבוליקאים מתונים ניסו לפנות לדמוקרטים שיצילו את מקארתי.

אלה הבהירו מלכתחילה כי את הדייסה הזו בישלה המפלגה הרפובליקאית ועליה לאכול אותה; כל הצבעה שלהם למען מקארתי תבוא רק בתמורה לוויתורים משמעותיים מצידו.

מקארתי בחר ליפול על חרבו. לקראת ההצבעה, מקורביו הצהירו שגם אם יודח יעמיד עצמו מחדש לבחירה מייד – אולם לאחר שהודח הצהיר שהוא פורש סופית מהמרוץ לתפקיד.

לא ברור מה יקרה עכשיו. הדחתו של מקארתי משאירה את הסיעה הרפובליקאית בקונגרס ללא מנהיגות, ובשלב ראשון הם החליטו לנעול את הישיבה עד ליום שלישי בשבוע הבא. כעת כולם מדברים עם כולם מאחורי הקלעים עולים כל מיני תסריטים.

הפרשן השמרן הפופולרי שון האניטי אמר בתוכניתו כי כמה חברי קונגרס חושבים להציע את דונלד טראמפ ליו"ר הבית – יו"ר בית הנבחרים לא חייב להיות חבר קונגרס מכהן, למרות שהאפשרות שייבחר יו"ר שלא משורות חברי הבית נחשבה היפותטית עד כה.

הפרשן השמרן הפופולרי שון האניטי אמר בתוכניתו כי כמה חברי קונגרס חושבים להציע את דונלד טראמפ ליו"ר הבית – יו"ר בית הנבחרים לא חייב להיות חבר קונגרס מכהן

דונלד טראמפ עם סנגוריו בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק, 3 באוקטובר 2023 (צילום: Shannon Stapleton/Pool Photo via AP)

לאור תאוות הפרסום והכוח של טראמפ ושליטתו באלקטורט של המפלגה, זו לא אפשרות מופרכת – אם כי טראמפ עסוק כרגע בשלל משפטיו.

האפשרות הסבירה ביותר היא שייבחר מועמד נוסף משורות ההנהגה שלכאורה יותר מקובל על סיעת גץ וחבריו – נניח סטיב סקליס, שכיום מכהן כמספר 2 בהנהגה הרפובלקאית ונחשב ימני יותר ממקארתי – אלא שגם מנהיגותו תעמוד למבחן דומה בהזדמנות קרובה, למשל בעוד 40 יום, כאשר התקציב ההמשכי ייגמר.

האפשרות הסבירה ביותר היא שייבחר מועמד משורות ההנהגה שלכאורה יותר מקובל על סיעת גץ וחבריו, אלא שגם מנהיגותו תעמוד למבחן דומה בהזדמנות קרובה, למשל בעוד 40 יום, כאשר התקציב ההמשכי ייגמר

נכון לעכשיו, קשה לראות איך מישהו כזה יסיים את תפקידו באופן שונה ממקארתי, אלא אם יגרום להשבתה ממושכת של הממשל – שלאור התקדימים ההיסטוריים, הרפובליקאים רק יצאו ממנה חבולים יותר משנכנסו. אבל בזמנים אלה, הערכות הן משחק מסוכן מאוד.