אחת השאלות ששבו ועלו בדיונים הנוגעים למתקפת הפתע של חמאס הייתה: "מה הסיפור עם קטאר?" זמן לא רב אחרי ההתקפה, כשהתבהרו ממדי האלימות נגד אזרחי ישראל, משרד החוץ הקטארי פרסם הצהרה שהאשימה את ישראל במתקפה של חמאס.

בהתחשב בממדי ההרג (כ־1,400 בני אדם נרצחו בישראל), ההצהרה הזאת עוררה תדהמה. ערב הסעודית – שפיתחה עם ישראל יחסים יותר ויותר גלויים, לפחות לפני מתקפת חמאס – גם היא הפנתה את האצבע כלפי ישראל, אבל ההצהרה שלה התאפיינה ביותר ניואנסים ובנימה פחות תוקפנית.

ושתי אלה עמדו בניגוד חד לתגובה של איחוד האמירויות – היריבה של קטאר ושותפתה הקרובה ביותר של ישראל בעולם הערבי – שכינתה את המתקפה של חמאס "הסלמה רצינית וחמורה", ואמרה שהיא "הזדעזעה מהדיווחים על אזרחים שנחטפו מבתיהם".

ואז, לפני כשבועיים, רויטרס דיווחה כי מתווכים קטארים מקיימים מגעים עם גורמים בחמאס ובישראל לצורך משא ומתן על שחרור הנשים והילדים שארגון הטרור חטף במהלך ההתקפה. זו הייתה מנה קטנה של חדשות טובות מאז שפרצה המלחמה ב־7 באוקטובר.

תמונותיהם של חטופים ושל נעדרים הנמצאים ברצועת עזה תלויות ליד קניון עזריאלי בתל אביב, 24 באוקטובר 2023 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

לרגע היה נדמה כי למרות הדברים החריפים של משרד החוץ כמה ימים קודם לכן, האמיר הקטארי תמים בן חמד אאל ת'אני עושה ככל יכולתו להביא תועלת, בהתאם לתפקידה של מדינתו כשותפה של ארה"ב ובעלת ברית חשובה מחוץ לנאט"ו. הקטארים אולי לא יצליחו, אבל תהיה אשר תהיה התוצאה, הם ראויים לקרדיט על הניסיון.

ועדיין, רבים בוושינגטון לא ממהרים להרעיף תשבחות על תמים. התגובה האילמת למאמציה של דוחה לטובת המשפחות הישראליות משקפת את הדעות החלוקות לגבי קטאר בתוך קהילת מדיניות החוץ. עבור אחדים, הקטארים הם מציתי שרפות אזוריים; עבור אחרים – מכבי האש.

ברור שקטאר עושה מעל ומעבר כדי לעזור לוושינגטון. באמצע שנות ה־90, כשגברה המתיחות ביחסים בין ארה"ב וערב הסעודית, הקטארים העניקו לפיקוד הדרום האמריקאי בסיס מבצעי חדש

כמובן, שני הדברים יכולים להיות נכונים בעת ובעונה אחת. אולם, המחלוקת סביב קטאר בוושינגטון עוסקת פחות בגאונות אסטרטגית מצדם של המנהיגים הקטארים ויותר באילוצי המדיניות האמריקאית במזרח התיכון.

מצד אחד, ברור שקטאר עושה מעל ומעבר כדי לעזור לוושינגטון. באמצע שנות ה־90, כשגברה המתיחות ביחסים בין ארה"ב וערב הסעודית, וכוחות הצבא האמריקאים לא היו רצויים עוד בממלכה, הקטארים פתחו את הדלת בפני ארה"ב – והעניקו לפיקוד הדרום האמריקאי בסיס מבצעי חדש ונוצץ במפרץ הפרסי.

שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן לוחץ את ידו של מקבילו הקטארי מוחמד בן עבדול רחמן אל־תאני בדוחה, 13 באוקוטבר 2023 (צילום: KARIM JAAFAR / AFP)

הבסיס, שנקרא אל־עודיד, שייך לחיל האוויר הקטארי, ושימש את הפנטגון לניהול המלחמה באפגניסטן ובעיראק וכן באינספור מבצעי לוחמה בטרור. נכון לעד לפני כמה שנים הוא היה ביתם של לא פחות מ־10,000 אנשי צבא אמריקאים – מספר גדול, אבל קטן משמעותית ממספרי השיא בעשור השני למאה הנוכחית.

כמובן, האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני – אביו של האמיר הנוכחי – לא עשה זאת מתוך אלטרואיזם טהור. הענקת בסיס לכוחות האמריקאים הייתה הדרך לגרום לוושינגטון להיות מושקעת בהמשך שלטונו, שהיה תוצאה של הפיכה שבה הדיח את אביו. מספר הכוחות הרב בקטאר היה מעין הגנה מפני בני משפחה נקמניים, לצד שכנים כמו הסעודים, שלא אהבו את הקו העצמאי של דוחה.

לאל־עודיד הייתה חשיבות רבה באוגוסט 2021, כשהכוחות האמריקאים נסוגו מאפגניסטן ולקחו איתם אלפי אפגנים. מדינות אחרות באזור – בייחוד איחוד האמירויות – מילאו גם הן את חלקן, אבל קטאר הייתה היעד הראשון

לאל־עודיד הייתה חשיבות רבה באוגוסט 2021, כשהכוחות האמריקאים נסוגו מאפגניסטן ולקחו איתם אלפי אפגנים. מדינות אחרות באזור – בייחוד איחוד האמירויות – מילאו גם הן את חלקן, אבל קטאר הייתה היעד הראשון עבור פליטים רבים.

כשרוסיה פלשה לאוקראינה בחורף שלאחר מכן, מנהיג קטאר – בשונה משותפים אחרים של ארה"ב, לרבות ישראל – היה חד־משמעי בגינוי שהשמיע כלפי הקרמלין. כשרוסיה השעתה את ההסכם שהושג בתיווך האו"ם וטורקיה לייצוא מוצרי חקלאות אוקראיניים החיוניים לאספקת המזון העולמית, הקטארים עבדו עם טורקיה ועם הרוסים כדי למצוא פתרון.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מארח בבית הלבן את אמיר קטאר, השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני, 31 בינואר 2022 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

הדיפלומטים של האמיר לא הצליחו במשימה, אבל הם התייצבו וניסו לגרום למשהו לקרות. ואף שלא הראו עניין ציבורי רב בנרמול היחסים עם ישראל, דוחה מחזיקה נציגות דיפלומטית בעזה – בברכתה של ישראל – כדי לחלק סיוע לעזתים נזקקים.

הקטארים מסייעים לארה"ב לא רק בחו"ל אלא גם בבית. לפני שפרצה המלחמה בין ישראל לחמאס, קיבלתי הזמנה משגרירות קטאר לגאלה השנתית החמישית שלה למען האגודה האמריקאית לאוטיזם. וכשהוריקן קתרינה היכה בניו אורלינס ב־2005, הקטארים התחייבו לתרום 100 מיליון דולר כסיוע לתושבי לואיזיאנה.

חיוביים וקונסטרוקטיביים ככל שהיו בתחומים מסוימים, הקטארים הם גם שותפים בעייתיים. באותה השנה שבה החלה הבנייה בבסיס האווירי אל־עודיד, הם השיקו את אל־ג'זירה, שנוטה לאסלאמיזם ולאנטישמיות

אולם, חיוביים וקונסטרוקטיביים ככל שהיו בתחומים מסוימים, הקטארים הם גם שותפים בעייתיים. באותה השנה שבה החלה הבנייה בבסיס האווירי אל־עודיד, הקטארים השיקו את אל־ג'זירה.

בהתחלה, ערוץ הטלוויזיה שבבעלות המדינה נדמה כמשב רוח מרענן כששידר ידיעות חדשותיות ופרשנויות (חוץ מאשר על קטאר) באזור שבו התוכן שהציעה התקשורת הממלכתית לא כלל הרבה יותר מאשר חזרה על דברי המשטר. אולם, עם הזמן התברר שרבים ממפיקיה, כתביה ופרשניה של רשת הדגל הערבית של אל־ג'זירה נוטים לאסלאמיזם, לאנטישמיות ולאנטי־אמריקניזם.

אמיר קטאר תמים בן חמד אאל ת'אני נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 19 בספטמבר 2023 (צילום: Michael M. Santiago / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)

בכל הנוגע לפלסטינים, הקטארים נאמנים לעקרונות של צדק וזכויות לפלסטינים, וכפי שצוין לעיל הם יכולים להיות קונסטרוקטיביים, אבל המאמץ למען שחרור החטופים הישראלים בעזה נראה כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

היום (רביעי) ראש המל"ל צחי הנגבי אף ציין בטוויטר (X) כי קטאר הפכה להיות גורם חיוני במתן פתרונות הומניטריים – והוסיף: "המאמצים הדיפלומטיים של קטאר חיוניים בשלב הנוכחי".

נראה שהדבר התגלם היטב בנאומו של האמיר בפני העצרת הכללית של האו"ם ב־19 בספטמבר האחרון. המנהיג הקטארי הכריז כי זה "בלתי קביל שבני העם הפלסטיני יישארו אסירים של שרירותיות הכיבוש המתנחלי הישראלי בזמן שישראל דוחה כל פתרון פוליטי צודק בהתאם לעקרונות הבינלאומיים".

תוך סיכון שיואשם ב"ווטאבאוטיזם", האמיר הקדיש שתי פסקאות שלמות מנאומו לזעם צדקני שכוון כלפי ישראל, אבל בקושי שני משפטים לטרגדיה המתמשכת בסוריה

דברים הוגנים למדי. אבל תמים המשיך ופקפק בקשר היהודי לירושלים. הוא לא מתח ביקורת על הפקעת רכוש במזרח העיר אלא גינה את "ייהוד ירושלים". זו הבחנה שאינה צריכה להיעלם מעינו של איש, ושלא הייתה בה שום תועלת, בלשון המעטה.

תוך סיכון שיואשם ב"ווטאבאוטיזם", האמיר הקדיש שתי פסקאות שלמות מנאומו לזעם צדקני שכוון כלפי ישראל, אבל בקושי שני משפטים לטרגדיה המתמשכת בסוריה שגבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם ועקרה מיליונים נוספים מבתיהם – זוועות שלקטאר הייתה יד בהן באמצעות תמיכתה בארגוני ההתנגדות שם, שדומה שחמאס אימץ חלק מהטקטיקות שלהם.

האמיר של קטאר, שייח' תמים בן חמאד אל תאאני, ממתין להגעתו של שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן ללוסייל, 13 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

השילוב של יחסם של הקטארים לפלסטינים, הארגונים שהם מימנו בסוריה והאופן שבו הם קידמו בברכה את צבירת הכוח הפוליטי האסלאמיסטי אחרי האביב הערבי – לצד הפרשנויות של אל־ג'זירה – מזין זה זמן רב חשדות באזור ובקרב משקיפים במערב שההנהגה הקטארית קשורה ישירות לאחים המוסלמים.

הדיפלומטים, הלוביסטים והידידים של דוחה בוושינגטון טוענים כי המסקנה שלפיה הקטארים מייצגים את האחים המוסלמים מתעלמת מהניואנסים בגישתו של האמיר, שהם ערכיים ופרגמטיים.

קיימת דעה שלפיה הנוכחות האסלאמיסטית בדוחה מועילה לארה"ב. הקטארים מספקים לוושינגטון מקום ואמצעי תיווך כדי לתקשר עם אנשים שהיא אינה רוצה – ואינה יכולה – לקיים איתם קשרים

אחרי הכול, הסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא אסון. נשיא סוריה בשאר אל־אסד הוא רוצח, שהדעה הרווחת הייתה פעם שהוא צריך ללכת. להתקוממויות האביב הערבי היו תוצאות פוליטיות שדוחה ראתה בהן הזדמנות להרחיב את השפעתה, ואל־ג'זירה, על פי גורמים קטארים וסוכנים מטעמם, נהנית מעצמאות עריכתית מממשלת קטאר.

יש בטיעונים האלה צדק, אולם חלקי בלבד. קטאר אכן קיבלה בברכה את האחים המוסלמים כשהם גורשו ממצרים ב־2013, ובכירי תנועת חמאס, שהוקמה בסוף שנות ה־80 על־ידי הענף הפלסטיני של האחים המוסלמים, שומרים על נוכחות בדוחה זה יותר מעשור.

חאלד משעל, מבכיר חמאס, 2014 (צילום: AP Photo/Osama Faisal, File)

וישנם היחסים האסטרטגיים של קטאר עם טורקיה, שמפלגת הצדק והפיתוח שלה אומנם אינה חלק ממערך האחים המוסלמים באזור, אך היא שיתפה איתם פעולה במהלך העשור האחרון. לכל אלה מצטרפות הטענות שהקטארים מממנים את חמאס באמצעות הסיוע שנועד לכאורה לתמוך בעזתים נזקקים.

קיימת דעה שלפיה הנוכחות האסלאמיסטית בדוחה מועילה לארה"ב. הקטארים מספקים לוושינגטון מקום ואמצעי תיווך כדי לתקשר עם אנשים שהיא אינה רוצה – ואינה יכולה – לקיים איתם קשרים. הקטארים עצמם משמיעים את הטיעון הזה, ורומזים שקבלתם של מנהיגי האחים המוסלמים וחמאס בדוחה מאפשרת להם לשים עליהם עין.   

אם הקטארים אכן קיבלו בברכה אנשי חמאס לבירתם כדי לפקח עליהם ולרסן אותם, אזי דוחה אולי הייתה יכולה לספק התרעה מוקדמת על המתקפה של 7 באוקטובר

יש בכך היגיון מסוים. אבל דבר אחד לא מסתדר: זה היה סיפור אחד אם הקטארים היו משאירים את מנהיגי חמאס והאחים המוסלמים מרוסנים בדוחה ומאפשרים להם ללגום תה במלון ארבע העונות וליהנות מהליכות ארוכות לאורך הקורניש – אבל הם מאפשרים להם לפעול בגלוי וככל הנראה ללא הגבלה כדי לממש את האג'נדות שלהם, בין אם מדובר בהחלשת ממשלת מצרים או במזימות נגד ישראלים.

מנהיגי חמאס, כך נטען, פיקחו על המתקפה נגד ישראל ועל ההתרחשויות העוקבות ממקום המבטחים שלהם בקטאר. אם הקטארים אכן קיבלו בברכה אנשי חמאס לבירתם כדי לפקח עליהם ולרסן אותם, אזי דוחה אולי הייתה יכולה לספק התרעה מוקדמת על המתקפה של 7 באוקטובר ובכך לסייע במניעת הקטסטרופה האזורית הנוכחית.

מנהיגי חמאס חאלד משעל (שני מימין) ומוסא אבו מרזוק (משמאל) בקטאר, 1 במאי 2023 (צילום: KARIM JAAFAR / AFP)

ככל הידוע, מנהיגי קטאר לא השגיחו בכך ולא היה להם כל ידע על המתקפה. איש לא צריך להיות מופתע מכך שהקטארים משחקים בשני המגרשים. השאלה האמיתית היא מדוע ממשלים אמריקאים משתי המפלגות הניחו להם לעשות זאת לאורך השנים.

חלק מזה קשור לאופן קביעת מדיניות החוץ, שהוא שורה של החלטות גרועות. גורמים אמריקאים נוטים להעלים עין מהתנהגות רעה בממד אחד מפני שהם יודעים או מקווים ששותף מסוים יוכל להועיל בממד אחר.

קשה להטיל את האשמה כולה על הקטארים. מדיניות החוץ הדו־פרצופית שלהם היא מקור לעוצמה, להשפעה וליוקרה. הבעיה היא שוושינגטון מניחה להם לעשות זאת

לא משתלם להוכיח את תמים בפומבי על נאומו המעוות באו"ם (אחרי הכול, מדובר באו"ם) כשהוא יכול להביא תועלת בתחומים אחרים – לדוגמה, לפעול למען שחרור נשים וילדים ישראלים המוחזקים בידי חמאס.

וישנה בעיה הקשורה באופן ישיר יותר לקטאר: היות שארה"ב מושקעת כל כך באל־עודיד – תוצר של שאפתנות יתר לשנות את המזרח התיכון ומִתקן שאין לו כרגע תחליף – קובעי המדיניות האמריקאים אינם ששים להידרש להיבטים הפחות מועילים בגישתה של דוחה לבעיות האזוריות.

מטוסים צבאיים אמריקאיים בבסיס אל־עודיד הסמוך לדוחה, 17 במרץ 2002 (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

עם זאת, קשה להטיל את האשמה כולה על הקטארים. מדיניות החוץ הדו־פרצופית שלהם היא מקור לעוצמה, להשפעה וליוקרה. הבעיה היא שוושינגטון מניחה להם לעשות זאת.

סטיבן א' קוק הוא בעל טור בפוריין פוליסי ועמית בכיר ללימודי המזרח התיכון ואפריקה במועצה ליחסי חוץ. ספרו החדש, "The End of Ambition: America's Past, Present, and Future in the Middle East" ("קץ השאפתנות: העבר, ההווה והעתיד של אמריקה במזרח התיכון"), עתיד לראות אור ביוני 2024