ג'ודית,
את לא מכירה אותי. אבל אני למדתי בשקיקה את כתבייך כסטודנטית ללימודי תרבות. מצאתי בהם אנרגיה פורצת דרך וכוח מעורר ומשחרר.
חזרתי וקראתי בהם בימים אלה של שבר וחורבן. שמעתי וקראתי אותך מתנסחת באותה בהירות נוקבת. אבל מה ששמעתי לא היה טקסט של שחרור. שמעתי בון טון אינטלקטואלי שחוזר על עצמו תוך סירוב עיקש להתבונן למציאות מורכבת בעיניים, שיש בהן חמלה לחיי כל אדם.
עקבתי אחריך מתנסחת באותה בהירות נוקבת של כתבייך, אך לא בטקסט של שחרור. שמעתי בון טון אינטלקטואלי שחוזר על עצמו תוך סירוב עיקש להתבונן למציאות מורכבת בעיניים, שיש בהן חמלה לחיי כל אדם
צפיתי בך מצדיקה את סירובך להגדיר את מתקפת חמאס על עוטף עזה "ברברית", כי ברבריות, לשיטתך, היא מילה השמורה רק לתיאור האלימות של הכובש הלבן, ישראל. אבל הרי נשמת אפן של תיאוריות ביקורתיות היא הדחף התמידי לפרק הבניות, לפורר דיכוטומיות. כנראה שבמקרה זה הפוזיציה גברה על הדחף והיושרה.
כמוך, אני אישה יהודייה.
כמוך, אני אישה יהודייה שמשמיעה קול לשלום.
כמוך, אני סבורה שחיי פלסטינים חשובים וראויים להתאבל עליהם.
שלא כמוך, אני ישראלית. נולדתי כאן.
שלא כמוך, אני מתעקשת לאחוז בכל סממני הזהות שלי כאישה, כישראלית, כיהודייה, כפעילה לשלום ופיוס. כמי שפועלת לתת תוקף לשכול של כל אדם, יהודי ופלסטיני.
שלא כמוך, אני מוצאת שאפשר להתאבל על חיי אזרחים פלסטינים חפים מפשע, ועדיין לזעוק את זעקתם של 1400 הרוגים, 240 חטופים, בהם 30 ילדים, ולמעלה מ-100,000 אזרחים לא מעורבים שמוגדרים כעת internally displaced people.
שלא כמוך, אני אומרת בפה מלא שחמאס הוא ארגון טרור רצחני שרוצה למחוק אותי – בגלל יהדותי – מעל פני האדמה – ובאותה נשימה אני אומרת שלאזרחים חפים מפשע בעזה יש אותה הזכות שיש לי: להגדרה עצמית, למדינה ריבונית, לחיים של שגשוג וביטחון.
שלא כמוך, זה כבר שלושה שבועות שאני רדופה הן על ידי תמונות של ההרס בעזה והן על ידי תמונות של נשים ונערות מישראל שנאנסו באכזריות זדונית. תינוקות וילדים ישראלים שראשם נערף, של אימהות מישראל שנרצחו מול ילדיהם. אני רדופה מתמונתה של חברתי שנחטפה לעזה מביתה, והיא פעילת שלום כל חייה, לא פחות, וסביר להניח שאף יותר ממך.
שלא כמוך, מזה 3 שבועות אני רדופה הן מתמונות ההרס בעזה והן מתמונות נשים מישראל שנאנסו באכזריות זדונית, תינוקות וילדים שראשם נערף, ומתמונת חברתי פעילת השלום לא פחות ממך ואולי יותר – שנחטפה
אז מה שוות כל התיאוריות, כל ההמשגות וכל הפרסומים האקדמיים אם ברגע אחד – מול חורבן וסבל אנושי בל יתואר של אזרחים חפים מפשע בישראל – את אינך מסוגלת לומר: כן, לפלסטינים מגיע חופש מדיכוי, מגיעים חיים, מגיעה מדינה. אבל אלימות מפלצתית נגד חפים מפשע – כולל אלימות מינית ברוטלית – היא דבר שאינני יכולה להצדיק או לתמוך בו.
חמוטל גורי היא מנחת קבוצות, מבקרת תרבות ומספרת סיפורים לשינוי חברתי. בנוסף, היא גם פעילה פמיניסטית ותיקה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולפחות שהתיאוריות האקדמיות שלה היו שוות משהו. אבל הן שטחיות ונמוכות כמו דבריה כעת, על אסון ה- 7 באוקטובר. באטלר מבקשת לבטל את ההבדלים בין גברים לנשים, ובזה היא פותרת מבחינתה את הבעיות של נשים. זהו לא פמיניזם, ונדמה לי, שהיא בכלל גם לא באמת יודעת מהו. עיסוקה הוא תיאורטי-אקדמי שטחי, ואף קוסמטי בלבד, והיא מעולם לא נתנה דעתה לבעיות אמיתיות של נשים – שוויון זכויות בעבודה, שוויון בשכר, שוויון בהתקבלות למשרות, שוויון בהיבחרות לתפקידים, שוויון מול הרשויות, התחשבות בנתונים אובייקטיביים הקשורים בביולוגיה הנשית, ועוד. שטחיותה בתחום הפמיניזם היא כשטחיותה בעניין ה- 7 באוקטובר.
מאמר מאלף. מזדהה מאוד. הייתי מאוד פעילה בתנועת metoo . לראות עכשיו את ארגוני הנשים בעולם תולות בהקשר את האכזריות הזוועתית של חמאס כלפי נשים ילדות ונערות אינו מעורר רק שאט נפש אלא חרדה עצומה לגורל המצפה לעולם כזה. תודה חמוטל על דברייך הנוקבים. קצת שפיות בתהום ההזוי שנפלנו אליו
החשיבה הדיכוטומית והניתוח בשחור ולבן בחשיבה שהיא פסאודו זכויות אדם של השמאל האמריקאי הגיעה לרמת שטחיות שלא הייתי מאמינה שאנשים הקוראים לשלום ולחירות מסוגלים לאחוז בה. חוסר היכולת לאחוז במציאות מורכבת, מעידה על ניוון רגשי ושמרנות שכלית. אני מצטערת לשמוע שפרופוסורים המלמדים באוניברסיטאות מלמדים את הסטודנטים שלהם לחשוב בסיסמאות ובסכמות ולא מלמדים אותם חשיבה גמישה וניתוח של מורכבות של מצבים.
חברתנו שאיננו יודעות מה עלה בגורלה ומקוות שהיא חטופה בעזה, אינה רק אשת שלום יותר מכל התאורטיקנים, היא אשת שלום ממש בפועל וכמוה רבים מהנרצחים והחטופים.
ואין צורך לומר את המובן מראש, אנחנו בניגוד לפרופסורית, מסוגלים לכאוב את כאבינו ואת כאב הפלסטינים שנפגעו למרות שלא היו מעורבים ישירות בטבח ב 7.10.
אולי יום אחד היא תמצא את העוז והחוכמה לומר, אני נגד אונס ואני נגד רצח בלי תוספת גזענית כלשהי.
מקווה שמישהו יתרגם לה לאנגלית את המאמר שלך, אם כי לא בטוח שראשה ולבה פתוחים להקשיב כי היא לא תרצה שמישהו חלילה יגע לה באמונה היוקדת שלה של מהו הטוב המוחלט ומהו הרע המוחלט.
בשמאל הישראלי מתחילים להבין את הטמטמת הרלטוויסטית. מהפלסטינים לא מצפים לכלום. כנראה שלא באמת רואים בהם בני אדם. בגלל זה בחיים באטלר לא תתראיין על זוועות שמבצעים ערבים אחד בשני. מה באמת אכפת לה? היא פרופסור למוסר כפול. מעניין אותה שאין אופוזיציה בעזה? מעניין אותה שיטגנו אותה על הפלנצ'ה אם היא תראה את הפרצוף המוסרני שלה שם? מה פתאום. היא, שמבקרת את ההפצצה מרחוק, מפציצה בעצמה ביקורת מרחוק, בעוד היא נהנית ממנעמי החיים שהיא כל כך נהנית לבקר ובחיים לא תחליף.
חמוטל יקרה מודה לך מקרב לב, היית מדוייקת ובחדות הורדת את המסכה מפרסומה של האינטלקטואליות, הראת את החוסר יכולת להיות ביקורתיים ולהחזיק דעות מורכבות. אני כמוך מאמינה בזכות של הפלסטינים למדינה משלהם, ומתנגדת לכל פגיעה בחפים מפשע אך לא מוכנה שימחקו את ה7-10 כאילו לא היה ובכך ימחקו אותי, את עמי, את מדינתי ואת הקורבנות
כל מילה ועוד = כישראלים וכיהודים לא כפרנו בזכותם של שכנינו הערבים לחיות חיים משגשגים לצידנו במדינה חופשית משלהם, הם שבחרו להמשיך במורשת הפרעות כאן בפלשתינה-א"י, והשואה שהיו שותפים לה במלחה"ע2 על אדמת אירופה.