מאז פרוץ המלחמה בעזה, איראן ושלוחיה מקדמים בהתמדה מערכה קולקטיבית נגד ישראל והכוחות האמריקאיים במזרח התיכון. המערכה הזאת – הכוללת תקיפות של חזבאללה מלבנון; ניסיונות של החות'ים לחסום את נתיבי השיט בים האדום; והתקפות טילים הכמעט יום־יומיות של מיליציות שיעיות על כוחותיה של ארה"ב – מאיימת לגרור את ארה"ב לעימות רחב.
בהתקפות הטילים שלה על שלוש שכנותיה, איראן אותתה על אפשרות של שלב חדש במהומה המתפתחת, שמקרב לכאורה את המזרח התיכון צעד נוסף לקראת מלחמה אזורית. בתקיפות הללו איראן ניסתה להפגין את כוחה ואת נחישותה הצבאית. עם זאת, היא הסגירה משהו אחר: החולשה האינהרנטית שלה ומגבלותיה האסטרטגיות.
ב־16 בינואר – באמצעות שילוב של טילים בליסטיים וכטב"מים – איראן תקפה מטרות בסוריה, עיראק ופקיסטן, שלטענת בכיריה היו קשורות למודיעין הישראלי ולקבוצות טרור המתנגדות למשטר. התקיפות בוצעו לכאורה בתגובה לפיגוע הכפול בעיר כרמאן מוקדם יותר החודש, בו נהרגו לפחות 84 איראנים.
אף שארגון המדינה האסלאמית (דאעש) נטל אחריות על הפיגוע באירוע לזכר המפקד לשעבר של כוח קודס האיראני קאסם סולימאני – שחוסל בתקיפה אווירית אמריקאית לפני ארבע שנים – בכירים איראנים הטילו את האשמה גם על ישראל וארה"ב.
בתגובה, משמרות המהפכה האסלאמיים פתחו במתקפת טילים בליסטיים וכטב"מים שכוונו למבנים בצפון־מערב סוריה, גרמו להרס הווילה של איש עסקים כורדי מוביל בארביל, עיראק – שבכירים איראנים רמזו כי היה סוכן של ישראל – ופגעו בבית בוץ של משפחה בלוצ'ית בעיירה הכפרית קוה סבז בפקיסטן, שלטענת האיראנים הייתה קשורה לארגון הטרור ג'יש אל־עדל ("צבא הצדק").
הפעולות האלה הפגינו את יכולות הטילים המשוכללות של איראן והבהירו כי טהרן מסוגלת להפר את ריבונות שכנותיה על פי רצונה, מבלי לשאת בהשלכות משמעותיות. אין הרבה מידע מאומת על התקיפות בסוריה, שפגעו באזור שנמצא בשליטת המורדים.
הבחירה של איראן לבצע פעולת תגמול נועדה לשדר מסר ברור לאויביה, ובפרט לישראל ולארה"ב: כל תוקפנות נגד איראן תגרור פעולת תגמול מהירה וחריפה
גורמים בעיראק ובפקיסטן דיווחו כי התקיפות במדינותיהם פגעו בבתי משפחות והרגו לפחות שישה אזרחים חפים מפשע, בהם שתי ילדות ותינוקת. עבור מנהיגי איראן, הקורבנות אינם חשובים כמו האפקט ההפגנתי של הפעולה.
הבחירה של איראן לבצע פעולת תגמול נועדה לשדר מסר ברור לאויביה, ובפרט לישראל ולארה"ב: כל תוקפנות נגד איראן תגרור פעולת תגמול מהירה וחריפה. את הנכונות הזו להגיב לאויביה באמצעות התקפות טילים על שכנותיה איראן מפגינה בהתמדה.
ב־2019 איראן תקפה מתקני נפט סעודיים בטילי שיוט ובכטב"מים כפעולת תגמול על תמיכתה של ריאד במסע הלחץ של ממשל דונלד טראמפ על איראן. ב־2022, בתגובה לשורה של פעולות חבלה בתוך איראן שיוחסו לישראל, משמרות המהפכה שיגרו מטח טילים שהרס מתחם כורדי בארביל, שלטענת גורמים איראניים שימש את המוסד לתכנון מבצעים בתוך איראן.
בפעולה פרובוקטיבית יותר, איראן הגיבה להתנקשות בסולימאני במטח טילים נגד הכוחות האמריקאיים המוצבים בבסיס האוויר עין אל־אסד בעיראק בינואר 2020. ההתקפה הזאת הייתה יכולה להביא בקלות למלחמה עם ארה"ב.
הטילים שלה מדויקים ויכולים לפגוע במטרות בכל רחבי האזור. עם זאת, גם אם איראן הצליחה לשדר נחישות ויכולת, היא עשתה זאת באמצעות תקיפת אנשי קש
אלמלא קבלת ההחלטות ההפכפכה של הנשיא טראמפ – והפלת טיסת 752 האוקראינית על ידי טיל נ"מ של משמרות המהפכה, שחשבו בטעות כי מדובר בטיל אמריקאי – ההתקפה האיראנית אכן הייתה עשויה להוביל לכך.
אולם, בכל ההתקפות הללו, שאף אחת מהן לא הייתה קטלנית, למעט הפלת המטוס, איראן לא ספגה שום פעולת תגמול צבאית. היעדר התגובה עודד את אותה וסייע בשימור מדיניות התגמול שלה כאפשרות בת קיימא.
התקיפות האחרונות של איראן נועדו באופן דומה להזכיר לאויביה כי יש לה הן את הנכונות והן את היכולת להסלים. הטילים שלה מדויקים ויכולים לפגוע במטרות בכל רחבי האזור. עם זאת, גם אם איראן הצליחה לשדר נחישות ויכולת, היא עשתה זאת באמצעות תקיפת אנשי קש.
אף על פי שהאשימה את ישראל ואת ארה"ב בפיצוץ המטענים בכרמאן, היא לא ביצעה פעולת תגמול נגד אף אחת מהן. ולמרות תמיכתה הקולנית בתושבי רצועת עזה, איראן לא ניסתה לעשות שימוש בכוחה הצבאי למענם.
אולם, לאחר שהשיבה לאיראן מידה כנגד מידה, ממשלת פקיסטן פרסמה הודעה שבה כינתה את איראן מדינה "ידידותית" – וחתרה למניעת הסלמה
תחת זאת, איראן שיגרה טילים בליסטיים נגד בתי משפחות מבודדים – לא מטרות צבאיות – במדינות חלשות. איראן בחרה בפעולות נגד מדינות שלהערכתה לא ינסו להביא להשלכות משמעותיות כלפיה או להסלמה רצינית.
ממשלת סוריה לא הכירה רשמית בתקיפה האיראנית, והיות שהטילים נפלו באזור שנמצא בשליטת המורדים, היא ככל הנראה אף תמכה במאמץ. ממשלת עיראק, שנשלטת על ידי פוליטיקאים המקורבים לאיראן, נראתה נבוכה ומוטרדת ממעשיה של איראן, ובחרה לנקוט פעולה מתונה בהחזרת השגריר שלה ושליחת מכתב מחאה דיפלומטי.
עם זאת, בשל השפעתה הרחבה של איראן בקרב המיליציות השיעיות החמושות בעיראק והפקידות העיראקית, בגדאד לא הייתה בעמדה לעשות הרבה מעבר לכך.
פקיסטן היא המדינה היחידה שהייתה בעמדה להגיב לתוקפנות האיראנית – ולא רק במילים. מעבר להחזרת השגריר שלה מטהרן וסילוק השגריר האיראני מהמדינה, הצבא הפקיסטני פתח מייד במתקפה אווירית על הבדלנים הבלוצ'ים באיראן.
אולם, לאחר שהשיבה לאיראן מידה כנגד מידה, בפעולה שגבתה את חייהם של 11 אזרחים לפחות והותירה שכונות מגורים חרבות ומעלות עשן בשתי המדינות, ממשלת פקיסטן פרסמה הודעה שבה כינתה את איראן מדינה "ידידותית" וחתרה למניעת הסלמה.
לאיראן יש יכולות טילים וכטב"מים מרשימות, אבל בכוחן של היכולות הללו להביא להישגים מוגבלים בלבד. יחסית לכמה משכנותיה, חיל האוויר של איראן חלש ונסמך על כלי טיס מיושנים מעידן המלחמה הקרה
כפי שוודאי חזו מנהיגיה של איראן, פקיסטן לא הייתה מעוניינת בהמשך פעולות האיבה, ולפיכך איראן הייתה צפויה גם הפעם לחמוק מהשלכות משמעותיות על מעשיה.
איראן פיתחה מיומנות בהפגנת הרתעה, שהיא גם מסתמכת עליה. למרות הבולטות הצבאית שלה באזור, היא חסרה את הכוח להעביר את הקרב לאויביה או להתנגש עם יריבים חזקים ראש בראש. אפילו במלחמות בסוריה ובעיראק, שבהן משמרות המהפכה היו מעורבים עמוקות, הכוחות בהנהגת איראן נאבקו קשה בשני מוקדי הסכסוך עד להתערבותן של רוסיה וארה"ב.
רק תחת המטרייה של כוח האוויר הרוסי הצליחו הכוחות שנתמכו על ידי איראן להפוך את המגמה נגד המורדים הסורים, והקואליציה בהנהגת ארה"ב (לרבות כוחות צבא עיראקיים וכורדיים) היא שהייתה האחראית העיקרית להבסת ארגון המדינה האסלאמית הן בסוריה והן בעיראק.
לאיראן יש יכולות טילים וכטב"מים מרשימות, אבל בכוחן של היכולות הללו להביא להישגים מוגבלים בלבד. יחסית לכמה משכנותיה, חיל האוויר של איראן חלש ונסמך על כלי טיס מיושנים מעידן המלחמה הקרה כמו מטוסי F-4 פנטום. כוחות היבשה של איראן מאיימים יותר, אבל הם חזקים בעיקר בהגנה ואינם יכולים לתפוס או להחזיק בקלות שטחים מעבר לגבולות איראן.
הגם שארה"ב מבצעת לעתים פעולות תגמול מוגבלות, היא מהססת במידה רבה להגיב ליותר מ־120 התקפות טילים נגד הכוחות האמריקאיים מצד מיליציות הנתמכות על ידי איראן מאז אוקטובר
לשליחיה השיעים של איראן יש מגבלות דומות. הם אפקטיביים יותר כמורדים במגרש הביתי שלהם או כחבלנים פוליטיים. בהיעדר סביבה שאפשר לפעול בה או תמיכה מצד כוח צבאי זר חזק יותר, כמו בסוריה; הם לא מספיק מיומנים במבצעים קונבנציונליים.
הם יכולים להניח מטעני צד, לבצע ירי מרגמות, לשגר טילים וכטב"מים, לחטוף ולהרוג יריבים מקומיים ולתקוף ממארבים, אבל לא הרבה מעבר לכך. טקטיקות כאלה הן עדיין אפקטיביות, בעיקר מפני שצבאות של מדינות זרות מתקשים להילחם בהן מבלי להתחייב למערכה ממושכת ולעשות שימוש בכוח משמעותי.
המאמץ שמפעילות המיליציות השיעיות נגד כוחות ארה"ב בסוריה ובעיראק הוא דוגמה טובה לכך. הגם שארה"ב מבצעת לעתים פעולות תגמול מוגבלות, היא מהססת במידה רבה להגיב ליותר מ־120 התקפות טילים נגד הכוחות האמריקאיים מצד מיליציות הנתמכות על ידי איראן מאז אוקטובר.
זאת משום שאין דרך פשוטה להתמודד עם המיליציות האלה בלי להילחם בהן בצורה ישירה, דבר שלא רק יגרור את ארה"ב לעוד מלחמה במזרח התיכון, שלבטח לא תזכה לאהדה בפוליטיקה האמריקאית הפנימית – ויסכן את מאמציה המתמשכים של ארה"ב נגד המדינה האסלאמית וכן את יחסיה עם עיראק.
החות'ים מוכנים לספוג כמה אבדות מפני שהיתרון הפוליטי של מאמציהם גובר בעיניהם על הסיכון. הדבר נכון גם לאיראן ולשליחיה האחרים, לכן הם ממשיכים במאמציהם
תגובתה של ממשלת עיראק לתקיפה שביצעה לאחרונה ארה"ב – שבה נהרג מפקד של מיליציה בבגדאד הפועלת נגד הנוכחות הצבאית האמריקאית במדינה – מדגימה את הרגישות הפוליטית המגבילה את פעולותיה של ארה"ב.
החות'ים בתימן משתמשים באסטרטגיה דומה בניסיונם לחסום את השיט בים האדום. שוב, החות'ים, שמסתמכים על טילים וכטב"מים, מוכנים לסבול תגובה מוגבלת מצד ארה"ב, מתוך הנחה סבירה שארה"ב אינה מעוניינת להיכנס למלחמה בתימן ולפיכך לא תשקיע משאבים וכוח אש שיסכנו בצורה משמעותית את שליטת החות'ים במגרש הביתי שלהם.
החות'ים מוכנים לספוג כמה אבדות מפני שהיתרון הפוליטי של מאמציהם גובר בעיניהם על הסיכון. הדבר נכון גם לאיראן ולשליחיה האחרים, לכן הם ממשיכים במאמציהם. הם מקווים ללכוד את ארה"ב במצב שאי אפשר לנצח, כזה שבסופו של דבר יגרום לוושינגטון לראות ערך רב יותר בנסיגה מהתחייבויותיה הצבאיות באזור מאשר בהשקעת משאבים נוספים לשימור הסטטוס קוו.
שליחיה של איראן יכולים להסתכן בתגובה מוגבלת מצד ארה"ב וישראל מפני שיש להם מעט מאוד להפסיד. לעומתם, איראן עשויה להפסיד הרבה יותר אם תפתח בעימות ישיר עם ארה"ב או עם ישראל. איראן אינה יכולה, למשל, לשחזר את המצור הימי של החות'ים במצר הורמוז.
הם יכולים לירות למטרות ממרחק רב, ולהשתמש באיום הירי הזה כדי לכופף את ידם של שכנים ואויבים, אבל איראן ושלוחיה אינם יכולים לעשות הרבה מעבר לכך
היא יכולה לנסות, אבל היא תיטול בכך סיכון משמעותי להסלמה ישירה עם ארה"ב, כל שכן למתיחות ביחסים עם סין ועם שכנותיה. הרצון להפחית סיכונים הוא הסיבה לכך שאיראן מבצעת מיקור חוץ של חלק גדול מהאלימות – והסיבה לכך ששלוחיה נוטלים את ההובלה בפעילות הצבאית נגד יריבים זרים במשבר הנוכחי.
תיעול הפעילות האסטרטגית של איראן דרך שליחים מרחיק את הלחימה מסף דלתה ומניח לאחרים לספוג את המחיר.
בהקשר הנוכחי, כשאיראן ושלוחיה מנסים להציג את עצמם ככוח הראשי הפועל נגד ישראל וארה"ב, אין להם הרבה קלפים לשחק בהם. זה נכון במיוחד כשמדובר בפעולות צבאיות, שבהן הם מוגבלים בעיקר לתקיפות ממרחק בטוח.
הם יכולים לירות למטרות ממרחק רב, ולהשתמש באיום הירי הזה כדי לכופף את ידם של שכנים ואויבים, אבל איראן ושלוחיה אינם יכולים לעשות הרבה מעבר לכך. הם אינם יכולים להעביר את המלחמה שלהם לישראל ולשחרר את פלסטין באמצעות כוח.
תחת זאת, הם מוגבלים לביצוע פעולות פרובוקטיביות בניסיון לעצב את הסביבה הפוליטית. באשר לאיראן, פעולות כאלה מסמנות הן את מה שהיא יכולה לעשות והן את הגבולות של מה שהיא מוכנה לעשות למען מטרתה.
אפשון אוסטובר הוא פרופסור לענייני ביטחון לאומי בבית הספר של הצי האמריקאי ללימודים מתקדמים, ומחבר הספר: "Vanguard of the Imam: Religion, Politics, and Iran's Revolutionary Guards".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכתבה נכתבת דרך עיניים מערביות מה החולשות של איראן מה הרציונל שלה לחפש יגיון זה ממש לא לעניין איראן מדינת טרור שמזהה את הרפיסות וחולשת המערב השמן והשבע האמריקאים פוחדים פחד מוות שהמפרץ הפרסי יבער וחלילה מחיר הנפט יעלה בשני סנט