ד"ר טליה עדן לא הכניסה אוכל מוצק לפיה יותר מחודש. עדן, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן, עובדת כרגיל, מטפלת בשני ילדיה ומתנדבת בלימוד מתמטיקה לילדים מפונים. במקביל היא שובתת רעב, בדרישה שישראל תחתום – או תאשר – עסקה לשחרור החטופים בעזה.

בשבוע שעבר היא חשה ברע, פונתה לכמה שעות לחדר מיון בבית החולים שיבא ונזקקה לעירוי – אבל ממשיכה בשביתת הרעב. "אני חייבת לעשות משהו. לא יכולה להמשיך כאילו הכול כרגיל", היא אומרת. "מאז שהתחלתי לשבות אני רעבה, אבל לפחות מרגישה שאני מצליחה לנשום".

ד"ר אבי עופר יושב מדי יום – כבר 33 ימים – באוהל מחאה שהקים בכיכר החטופים, ושובת שם רעב. עופר, בן 69, מצהיר כי ימשיך לשבות רעב, לפחות באופן חלקי, עד שהממשלה תחתום – או תסכים לחתום – על עסקה.

"אני לא מצפה שהמונים יצטרפו לשביתת הרעב, אבל מצפה – ומקווה, וקורא, ודורש – שהציבור הישראלי יתעורר ויצא לרחובות בהמוניו, כי זה מה שיחזיר את החטופים"

לדברי עופר: "אני שובת כדי לתת תקווה, דוגמא וקריאה לפעולה. אני לא מצפה שהמונים יצטרפו לשביתת הרעב, אבל מצפה, ומקווה, וקורא, ודורש, שהציבור הישראלי יתעורר ויצא לרחובות בהמוניו, כי זה מה שיחזיר את החטופים".

טליה עדן, שובתת רעב למען שחרור החטופים (צילום: אלון קורנגין)

עדן ועופר החלו את שביתת הרעב ב־4 במאי. בעקבותיהם הצטרפו עשרות אנשים השובתים רעב באופן חלקי (יום או מספר ימים בשבוע) באוהל המחאה או בביתם. אחד עד שלושה מהם נמצאים עם עופר באוהל, במשמרות.

לעדן ועופר אין קשר משפחתי או אישי לחטופים; חלק מהשובתים החלקיים הם קרובים וחברים של חטופים, חלקם לא. מספר השובתים החלקיים עלה ואחר כך ירד, הגיע ל־70 אך כעת עומד על כ־20.

בשלושת השבועות הראשונים הם לא אכלו כלל ושתו מים בלבד. מאז שעדן הגיעה למיון, היא שותה כ־300 קלוריות ביום "איזי דרינק". עופר החל לאכול יום אחד בכל שבוע

עופר ועדן נמצאים במעקב רפואי. בשלושת השבועות הראשונים לשביתה הם לא אכלו כלל ושתו מים בלבד. מאז שעדן הגיעה למיון, וחלק מהבדיקות שלה הראו על התדרדרות במצבה הרפואי, היא שותה כ־300 קלוריות ביום ממשקה התזונה "איזי דרינק" (התחליף הטבעוני ל"אנשור"). עופר החל לאכול יום אחד בכל שבוע.

שובת נוסף השתתף בשביתה מתחילתה עד תחילת השבוע הנוכחי – ופרש. השובת, שלמה (שם בדוי), ישן בלילות באוהל המחאה. לדברי עופר: "ביום שישי שעבר הוא אמר, 'אני הולך לעלות ברגל לירושלים, אולי זה יעורר את הציבור'. אמרתי לו, 'תוך כדי שביתת רעב? זה טירוף'. אבל הוא התעקש, ויצא לדרך במוצאי שבת עם שק שינה ומים.

"בראשון בבוקר דיברתי עם טליה (עדן) והיא אמרה, 'אנחנו צריכים לתמוך בו. אחד מאיתנו צריך לנסוע אליו ולהיפגש איתו בדרך'. ואז הגיע טקסט ממנו, שאמר, 'חשבתי בדרך, והגעתי למסקנה שאין טעם להמשיך במחאה שלנו, כי אין לה הד ציבורי. אני חוזר הביתה ומפסיק את השביתה'".

השביתה סוקרה בכלי התקשורת המרכזיים, אבל רק מעט. עיקר השיח אודותיה מתנהל ברשתות החברתיות. עופר מספר: "עיתונאים מוכרים מתקשרים אליי, אומרים שהם מתביישים שהם לא מסקרים את השביתה ושיגיעו לכאן, אבל לא באים. הרבה אנשים מגלים על השביתה כשהם עוברים כאן, בדרך לעניינים שלהם או להפגנות בבגין וקפלן".

עוברת אורח נכנסת ושואלת: "אני כל יום בוכה על החטופים ומתפללת בשבילם. אבל שביתת רעב תעזור?" עופר עונה: "אני לא יודע. אני נשאר כאן עד שהממשלה תחתום על עסקה"

"אני כאן לשכנע את המשוכנעים ולהניע אותם לפעולה"

עופר יושב באוהל בצוהרי יום חם עם מאיה גרנר, פסיכולוגית בגמלאות מהיישוב נירית בשרון, ששובתת רעב יומיים בשבוע. התנועה ברחוב דלילה. שני עוברי אורח צעירים, יהודים מקליפורניה, עוברים ליד המאהל ומופתעים לגלות על קיומה של השביתה, ויוצאים מגדרם מהתפעלות.

עוברת אורח נוספת, מבוגרת, נכנסת ושואלת: "מה זה כאן, שביתת רעב? דיאטה?" עופר משיב בכעס: "אנחנו שובתים רעב לאות סולידריות עם החטופים ובני משפחותיהם, בדרישה לעסקה שתביא לשחרורם".

ד"ר אבי עופר, שובת רעב, ומאיה גרנר, שובתת רעב חלקית, באוהל מחאה בכיכר החטופים בת"א, 3 ביוני 2024 (צילום: תני גולדשטיין)

האישה מתנצלת על אופן התבטאותה ואומרת: "אני בעד. אני כל יום בוכה עליהם ומתפללת בשבילם, אבל שביתת רעב תעזור?" עופר עונה: "אני לא יודע. הדבר היחיד שעשוי להציל אותם זה שהציבור יצא בהמוניו לרחובות. האם זה יקרה? לא יודע. אני נשאר כאן עד שהממשלה תחתום על עסקה".

שני עוברי אורח נוספים נכנסים לאוהל. "בוא נעמוד כאן, יש צל", אומר אחד מהם לחברו, מבלי להתייחס לעופר, לגרנר ולחטופים. עופר מבקש מהם להסתלק. "בסדר, בסדר, נלך", עונה אחד מהם, "שובתים רעב, עאלק. בטח".

"אין לי כוח לוויכוחי סרק. הכוחות שלי מוגבלים מאוד ואני שומר עליהם. אני כאן לגרום לרוב שתומך בשחרור החטופים, במחיר שנדרש כדי לשחרר אותם, לצאת לרחובות"

"הביביסט היומי", אומר עופר, "לא מתרגש. מגיעים לא מעט כאלה. פעם מישהו ניסה להשחית את האוהל כשלא ישבנו בתוכו, וברח כשחזרנו. חוץ מהמקרה הזה, לא הייתה אלימות, אבל מדי פעם מקללים. יש כאלה שבאים להתווכח. בימים הראשונים שוחחתי איתם, כיום אני מבקש מהם ללכת".

למה אתה לא מדבר איתם? אתה שובת כדי להשפיע על הציבור, לא?
"אין לי כוח לוויכוחי סרק. הכוחות שלי מוגבלים מאוד ואני שומר עליהם. אני כאן לשכנע את המשוכנעים. לגרום לרוב שתומך בשחרור החטופים, במחיר שנדרש כדי לשחרר אותם, להבין שלתמוך מהכורסה זה לא מספיק – ולצאת לרחובות".

בני משפחות חטופים מוחים נגד השר איתמר בן גביר מחוץ לישיבת סיעתו בכנסת, 3 ביוני 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

יש הפגנות למען שחרור החטופים של מאות אנשים ביום, ועשרות אלפים בסופי השבוע, זה לא מספיק?
"לא. צריך לחזור לממדים שהיו לפני המלחמה. כמו בליל גלנט".

מה תעשה אם לא יהיו הפגנות כאלה? או שיהיו, ובכל זאת לא תיחתם עסקה, בגלל התנגדות הממשלה או התנגדות חמאס? עד מתי תמשיך?
"אם יתברר מעל לכל ספק סביר שנתניהו הפסיק עם המשחקים ומוכן לחתום על עסקה שהמדינות המתווכות תומכות בה, ושזה סביר שחמאס יחתום עליה, ושחמאס הוא היחיד שמעכב – אפסיק לשבות.

"זה לא היה המצב עד עכשיו. נתניהו טרפד את כל ההזדמנויות לעסקה בגלל האינטרסים שלו. לפני חודשיים חמאס היה יותר חלש מכפי שהוא היום – והסכים לתנאים שכיום הוא לא מסכים להם, אבל נתניהו טרפד. וגם היום, אני מעריך שאפשר להגיע לעסקה.

"אם יתברר שנתניהו מוכן לחתום על עסקה שהמדינות המתווכות תומכות בה, ושחמאס הוא היחיד שמעכב – אפסיק לשבות. זה לא המצב. נתניהו טרפד את כל ההזדמנויות"

"ואני לא מדבר על עסקה 'בכל מחיר'. יש קווים אדומים שלא צריך לחצות. אסור להסכים למצב שחמאס יישאר הכוח השלטוני בעזה".

משפחות החטופים המוחזקים בעזה ותומכים צועדים לכיוון ירושלים למען שחרורם, כביש 1, 2 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ההצעה הנידונה כיום כוללת את סיום המלחמה ויציאת צה"ל מעזה. כיוון שישראל לא אפשרה לרשות הפלסטינית להיכנס לעזה, המשמעות היא הישארות חמאס, לא?
"ממש לא. עדיין אפשר, וצריך, להכניס רשות פלסטינית כזאת או אחרת, גם אחרי שתיחתם עסקה. הבעיה, כרגע, היא קודם כל התנגדות נתניהו והשרים הקיצוניים שמובילים אותו. אבל זה נכון שהסיכוי לעסקה בקרוב לא גבוה".

אם לא תיחתם עסקה, מה תעשה?
"אדם בריא, כמוני, יכול לצום 'צום מים' 30–40 יום בלא פגיעה רפואית משמעותית. בינתיים אני במצב סביר, אבל היום ה־30 כבר עבר, ולכן התחלתי לאכול פעם בשבוע. זה קשה, כי כשלא אוכלים הגוף מתרגל ומפסיקים להרגיש רעבים, אבל כשאוכלים, התיאבון חוזר – והיומיים שאחרי היום שבו אני אוכל הם קשים.

"מה שגורם לי להיות שלם עם השביתה, ודוחף אותי להמשיך בה, זאת התגובה של קרובי משפחות החטופים, שאומרים לי שזה שאני כאן מאוד מרגש ומחזק אותם"

"אני שוקל פתרונות של צום חלקי, אולי לשתות 'אנשור', או לצום ביום ולאכול בלילה, כמו מוסלמים ברמדאן. אני שומר על עצמי. אבל אני מתכוון להמשיך בצום במתכונת כזאת או אחרת עד לעסקה.

"מה שגורם לי להיות שלם עם השביתה, ודוחף אותי להמשיך בה, זאת התגובה של קרובי משפחות חטופים. הם אומרים לי שזה שאני כאן מאוד מרגש ומחזק אותם. אחת מהם אמרה לי אתמול: 'זאת הפעם הראשונה שאני באמת מרגישה שמישהו בחברה הישראלית רואה אותנו'".

כיכר החטופים בתל אביב, 2 ביוני 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

הודעת חמאס מהיום (חמישי) שהוא "דוחה את הצעת ישראל" לא משנה מבחינתך את המצב?
"לא, מה גם שלא ברור בדיוק מה לא קיבלו – ובכל מקרה זו תוצאה של סיכול כל הצעה בידי ממשלת הדמים".

גם טליה עדן התייחסה לעדכון האחרון: "לא משנה מבחינתי את המצב. סירוב להצעות הוא חלק מכל משא ומתן. אני מצפה מהממשלה להמשיך במשא ומתן עד למציאת נוסחה שתהיה מוסכמת על כולם. זה המנדט שלה וזו המחויבות שלה".

.שלט בהפגנה לשחרור החטופים מול הקרייה בתל אביב, מאי 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אני מגישה אוכל לילדים, והם לא יודעים שאני שובתת רעב"

זוהי אינה שביתת הרעב היחידה המוכרזת בצל המלחמה. קרובי משפחות של חיילים שנפלו במלחמה איימו לשבות רעב אם צה"ל לא ייכנס לרפיח, וחזרו בהם עם הכניסה.

ברחבי העולם מתקיימות מספר שביתות רעב המוניות בדרישה לסיום המלחמה. חלקן מהוות חלק מהמחאה הפרו־פלסטינית, ומסריהן מתעלמים מהחטופים. בקנדה, למשל, שובתים כ־1,300 פעילים פרו־פלסטינים כמה ימים בחודש במחאה על הרעב בעזה.

"אחת הסיבות שאני שובתת רעב זה שהצום הולך איתי לכל מקום, וזה מאפשר לי להמשיך במחאה, אף שאני חייבת להיות בעבודה ועם הילדים ולא יכולה להיות כל הזמן בהפגנות"

באזור ונציה באיטליה קמה קבוצה של 230 אקטיביסטים ששובתים רעב, בהפסקות, למען סיום המלחמה ושחרור החטופים. בראיונות איתם ובמאמרים שלהם בתקשורת המקומית הם מדגישים את אהדתם ודאגתם לשני הצדדים במלחמה, ובמיוחד לחטופים. הם נמצאים בקשר עם שובתי הרעב הישראלים, ועופר רואה בהם "שביתה אחות".

עדן מקיימת את שביתת הרעב בביתה בתל אביב ובמקום עבודתה. לדבריה: "אחת הסיבות שאני שובתת רעב זה שהצום הולך איתי לכל מקום, וזה מאפשר לי להמשיך במחאה, אף שאני חייבת להיות בעבודה ועם הילדים ולא יכולה להיות כל הזמן בהפגנות, כמו שהייתי רוצה".

ד"ר טליה עדן, מרצה באוניברסיטת בר אילן, שובתת רעב למען החטופים, בהפגנה בתל אביב (צילום: באדיבות טלי עדן)

שני ילדיה בני השש והשמונה אינם יודעים על השביתה. "אני מגישה להם ארוחות, יושבת איתם כשהם אוכלים, וקמה כל הזמן, כאילו כדי להביא דברים לשולחן. וככה, איכשהו, הם לא שמים לב שאני לא אוכלת בעצמי.

"בן הזוג שלי, אלון, רוצה שאפסיק. בהתחלה הוא מאוד תמך, אבל מאז ההרעה בבריאות שלי, הוא דואג לי. אני מצייתת לרופאה, אם היא תיתן לי הוראה חד־משמעית להפסיק, אפסיק. אבל בינתיים אין הוראה כזאת ואני ממשיכה. המשקה שאני שותה זאת מן פשרה שלי עם אלון והדיאטנית".

"בן הזוג רוצה שאפסיק. בהתחלה הוא תמך, אבל מאז ההרעה בבריאות שלי, הוא דואג. אני מצייתת לרופאה, אם היא תיתן הוראה חד־משמעית להפסיק, אפסיק"

עדן, בת 37, השתתפה במאבק נגד ההפיכה המשטרית, והייתה ממובילות ארגון "ברית ערים" לקידום שיתוף פעולה בין תנועות ליברליות ברשויות המקומיות. באוקטובר התנדבה בזיהוי פצועים מהטבח, בחמ"ל ההסעות למילואימניקים, ולאחר מכן בחמ"ל שאסף תרומות לעקורים ולחיילים.

המטרה שלה, כמו של עופר, היא לעודד את מי שממילא תומכים בעסקה לשחרור חטופים לצאת למחאה. לדבריה: "הסקרים מראים שרוב הציבור, כולל מצביעי גנץ וחלק ממצביעי הימין, תומכים בעסקה. צחי הנגבי ביקש לראות סקרים שמראים את זה – הוא לא מצא בגוגל? איפה הוא ראה סקרים שמראים ההפך, בערוץ 14?

ישיבת הממשלה במשרד ראש הממשלה בירושלים, 27 במאי 2024 (צילום: חיים צח/לע"מ)

"אם הרוב – שתולה סרטים צהובים – יצא לרחובות, גנץ, איזנקוט, ובשאיפה גם גלנט ואחרים בליכוד, יציבו לנתניהו אולטימטום. אבל זה לא קורה".

הציבור דואג לחטופים ותומך בעסקה. למה רק מעטים מפגינים, לדעתך?
"יש דאגה, אבל כאילו שמו אותה בתיק, סגרו אותו, סוחבים אותו על הגב – אבל חזרו לחיות כרגיל, בלעדיהם.

"יש עדיין אשליה שהלחץ הצבאי יביא לשחרור שלהם. לי היה ברור מהתחלה שזאת אשליה. להפך, הלחימה מטרפדת את השחרור. אני בעד להילחם בחמאס. אבל אנחנו הפסדנו ב־7 באוקטובר – וכשמפסידים נאלצים לשלם מחיר קשה, שאם לא נשלם, נשלם מחיר עוד יותר גבוה".

"הסקרים מראים שרוב הציבור, כולל חלק ממצביעי הימין, תומכים בעסקה. צחי הנגבי ביקש לראות סקרים שמראים את זה – איפה הוא ראה סקרים שמראים ההפך, בערוץ 14?"

תמונות החטופים המוחזקים ברצועת עזה במרכז תל אביב, 4 ביוני 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

עופר, תושב וחבר קיבוץ מענית בשרון, הוא פעיל שמאל כבר יותר מארבעה עשורים, וזאת שביתת הרעב השלישית שלו. שתי הקודמות נמשכו רק שבוע.

בפעם הראשונה, ב־1998, הוא שבת במחאה על בניית ההתנחלות באתר תל רומיידה בחברון. עופר הוא ארכאולוג במקצועו, והיה באותו זמן ארכאולוג באוניברסיטת תל אביב, והוביל את החפירה שבה התגלו בתל רומיידה שרידי חברון המקראית. לדבריו, בניית ההתנחלות פגעה בחפירה, והוא שבת במחאה על כך, כמו גם במחאה נגד מפעל ההתנחלויות כולו.

זאת שביתת הרעב השלישית של עופר, אבל שתי הקודמות נמשכו רק שבוע. הראשונה הייתה במחאה על בניית ההתנחלות בתל רומיידה. הוא ארכאולוג וגילה שם את חברון המקראית, אבל מתנגד למפעל ההתנחלויות

את שביתת הרעב השנייה עשה ב־2017, לרגל 50 שנה לכיבוש הגדה המערבית. לדבריו: "השביתות הקודמות היו לזמן קצוב של שבוע. הפעם לא יכולתי לקצוב את השביתה מראש ולדעת כמה זמן תימשך, ולכן היססתי בהתחלה".

עצרת למען שחרור הישראלים החטופים בעזה, בכיכר החטופים בתל אביב בערב יום העצמאות ה־76 של ישראל, 13 במאי 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

בתחילת שנות ה־2000 הוא עזב את האקדמיה ועבד בהייטק. ב־2018 הפך לפעיל שמאל "במשרה מלאה", כדבריו, ומתקיים משכרה של אשתו, שלומית, מרצה בסמינר הקיבוצים. "שלומית היא השותפה שלי בהכול", הוא אומר, "היא מפרנסת אותנו, וכך מאפשרת לי להתמסר לאקטיביזם".

היא תומכת  בשביתת הרעב?
"כן. לגמרי. גם שני הילדים שלי. דואגים, אבל תומכים, ובאים לבקר. היחידה בסביבה שלי שהתנגדה היא אימא שלי, שאמרה שזה מסוכן. אמרתי לה שאין לה זכות להגיד לי את זה: היא בעצמה ברחה מרומניה בדרכים לא דרכים והגיעה לארץ בספינת מעפילים".

"אימא שלי אמרה ששביתת רעב זה מסוכן. אבל היא בעצמה עלתה לארץ בספינת מעפילים ולקחה סיכונים אדירים בשביל הציונות – ואני עושה בדיוק כמוה"

זה דבר מוזר לומר לאישה שעברה דברים כאלה.
"נכון… אבל היא לקחה על עצמה סיכונים אדירים בשביל הציונות, ואני עושה בדיוק כמוה. לכן היא חתמה לי בזמנו על אישור להתגייס לקרבי, למרות היותי בן יחיד".

עופר נחלש במהלך השביתה. הוא הרזה ותנועותיו נעשו איטיות. בתחילת השביתה הוא ישן אצל קרובים ליד כיכר המדינה; כעת הוא שכר, על חשבונו, חדר במלון "לינק" הסמוך לכיכר החטופים, כדי להיות כמה שפחות בתנועה – וקופץ לעתים קרובות לנוח במלון. הוא נסער, מתרגז בקלות, וכשהוא מדבר על המלחמה והחטופים, הוא פורץ שוב ושוב בבכי.

אבי עופר, ששובת רע למען החטופים. 15 במאי 2024 (צילום: דגנית ארז)

אבל הוא לא משדר סימני שבירה. הוא משוכנע שהמחאה ההמונית שהוא מצפה לה עשויה להתפרץ בכל רגע. לדבריו: "הניסיון באקטיביזם לימד אותי שהסנטימנט הציבורי הוא לא צפוי ובלתי ניתן לניבוי.

"כבר קרה שהשתתפתי במחאות שלא האמנתי שיסחפו המונים, והן כן סחפו. למשל, השתתפתי במאבק נגד גירוש מבקשי המקלט מאפריקה, ויצאתי בקריאה להחביא את הפליטים בבתים אם ינסו לגרש אותם. כמה משפחות היית מצפה שיירשמו ליוזמה כזאת? נרשמו 2,500. כנראה שזה נגע בזיכרון הקולקטיבי של חסידי אומות העולם שהחביאו יהודים בשואה".

"יש הרבה סיבות שאנשים לא יוצאים כיום לרחובות. אנחנו במלחמה. אנשים מדוכאים, מרגישים לא נעים להפגין בזמן שחיילים נמצאים בעזה ובגבולות"

והחטופים לא מעוררים את זיכרון השואה?
"הם כן. תשמע, יש הרבה סיבות שאנשים לא יוצאים כיום לרחובות. אנחנו במלחמה. אנשים מדוכאים, מרגישים לא נעים להפגין בזמן שחיילים נמצאים בעזה ובגבולות.

פעילות צה"ל ברצועת עזה. מאי 2024 (צילום: דובר צה"ל)

"הרבה פעילים מגויסים למילואים. יש כאלה שמתגייסים און אנד אוף, וביחידה שלהם יש חיילים שתומכים בממשלה, אז הם לא רוצים להשתתף כרגע בעימותים פוליטיים. נתניהו התאושש, מפעיל את מכונת הרעל בכל הכוח, מסכסך בין מתנגדיו ובין משפחות החטופים.

"אבל בשורה התחתונה, מי שמתייאש יוצר נבואה המגשימה את עצמה, ומי שמקווה לפתרון, יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. בסוף, המסר שלי לציבור פשוט: צאו לרחובות – הצטרפו למאבק. כל מי שיכול ומסוגל. ואם לא תצאו, ואם ניכשל חלילה – הדם שלהם יהיה גם על הידיים שלכם".