בשנה שעברה, כשפגשתי אותו במסגד בכובאני, עיר בעלת רוב כורדי בצפון סוריה, השייח' עומאר הביע אופטימיות שמצבם של בני עמו ישתפר.
"ארצות הברית ואירופה עזרו לנו להיפטר מדאע"ש", הוא אמר אז. "עכשיו אנחנו מקווים לחזור לחיים נורמליים, שבהם מוסלמים ולא-מוסלמים יוכלו לשבת יחד ולחלוק אוכל, מים ואפילו אדמה".
כשהשייח' ביטא את מילות התקווה האלה, הוא ודאי לא יכול היה לתאר לעצמו שכעבור כשנה תושביה של כובאני יהיו נתונים שוב לאיום של טבח המוני.
2014: תחת מצור של דאע"ש
כדי להבין את מצבה הנוכחי של כובאני, הידועה גם כעין אל-ערב, צריך לחזור חמש שנים אחורה, למחצית השנייה של 2014. באותו זמן, דאע"ש השלים את השתלטותו הנרחבת על אדמות בצפון סוריה והתקדם לעבר פרוורי כובאני.
ארגון הטרור כבר השתלט קודם לכן על רוב הכפרים הסובבים, וכיתר את העיר משלושה כיוונים. נתיב הבריחה היחיד של התושבים היה בכיוון הגבול הטורקי מצפון, שם ציפו להם חיילים טורקים שלא גילו אהדה רבה כלפי האוכלוסייה הכורדית, בלשון המעטה.
במשך כמה חודשים תושביה של כובאני היו נתונים במצור, לעתים הם סבלו מרעב, בעוד כוחות כורדיים חמושים מנסים להדוף את פלישת דאע"ש בכל מחיר, בסיוע הפגזות אוויריות של כוחות בעלות הברית.
הקרב על כובאני הפך לאחת החזיתות המדוברות ביותר בכיסוי התקשורתי של המלחמה בדאע"ש, שבו שני הצדדים ניסו להצטייר כמנצחים. הכורדים טענו כי דאע"ש כבש רק את פרוורי העיר, וכי מרכז העיר עדיין בידיהם; אנשי דאע"ש התעקשו כי הם שולטים בעיר כולה. ארגון הטרור אפילו פרסם סרטון וידאו של העיתונאי הבריטי החטוף ג'ון קנטיל, שצולם במרכז העיר.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
רק אחרי ארבעה חודשים של מצור, מאות אזרחים הרוגים ועשרות אלפי עקורים, הצליחו לבסוף הכורדים לסלק את דאע"ש מהעיר בדצמבר 2014 ולשחרר בתוך כך את הכפרים הסובבים.
עם הזמן שבו לכובאני רגיעה יחסית ותחושה של ביטחון. תושבים שנמלטו מהעיר החלו לטפטף חזרה אל בתיהם. סוחרים פתחו שוב את חנויותיהם, בעוד מתנדבים מסייעים בעבודה הקשה של פינוי הגופות המוטלות ברחובות.
המערכה בכובאני הפכה לסמל למאבק בדאע"ש. הייתה זו הפעם הראשונה שבה מאמץ משותף של כוחות קרקעיים מקומיים וסיוע אווירי של בעלות הברית המערביות הביא לשחרור שטח רחב מאחיזת ארגון הטרור
המערכה המרשימה בכובאני הפכה לסמל למאבק בדאע"ש – לא רק בגלל המשך הארוך שלה, אלא גם מפני שהייתה זו הפעם הראשונה שבה מאמץ משותף של כוחות קרקעיים מקומיים וסיוע אווירי של בעלות הברית המערביות הביא לשחרור שטחים רחבים מאחיזתו של ארגון הטרור.
זו הייתה אבן דרך בתצוגה של עבודה קשה ונחישות מצד הכוחות הכורדיים, שזכתה לתהודה מסביב לעולם.
"כמה עולה חפיסת סיגריות בישראל?"
הגעתי לכובאני הודות ליוזמתו של עיתונאי כורדי מקומי שנולד וגדל שם. אחרי שבילינו כמה ימים יחד בקמישלי, וערכנו ביקור בבירת החליפות לשעבר של דאע"ש, ראקה, ניזאר (שם בדוי) הציע לי הזדמנות נדירה לבקר בעיר הולדתו.
המסע מראקה לכובאני ארך כמה שעות. הנוף הפסטורלי מחוץ לחלון המכונית פיצה על הנסיעה המתישה בדרכים משובשות ולעתים לא סלולות. כשהלילה החל לרדת, הגענו אל בית המלון הפעיל היחיד בעיר.
לאחר שחפציי האישיים אוחסנו בחדר בית המלון – שהיה עלינו לחלוק עם שני עיתונאים צרפתים – ניזאר, אחיו סוהייב וקרוב משפחה נוסף לקחו אותנו למסעדה מקומית שהגישה קבאבים מצוינים.
המארחים הכורדים הביעו עניין נלהב בישראל, ושאלו שאלה אחר שאלה על ההיסטוריה שלה ועל החיים בה כיום. הם הפגינו ידע מרשים על מלחמותיה הרבות של המדינה, בעיקר מלחמת העצמאות, ששת הימים ויום כיפור.
אבל הם גם היו סקרנים לגבי עניינים יומיומיים יותר, כמו מחירה של חפיסת סיגריות בישראל, אפליה בין יהודים אשכנזים וספרדים ושכיחותם של נישואי תערובת בין יהודים לערבים, בין שאר הדברים.
"גם היהודים הם אחים שלנו"
למחרת בבוקר ניזאר ערך לי סיור קצר בכובאני. חלקים גדולים מהכבישים עדיין הרוסים, וכמעט בכל רחוב היו בתים שהופצצו על ידי מטוסים אמריקאים במהלך המלחמה נגד דאע"ש.
למרות האירועים הטראומתיים וההרס שנחתו על הכורדים, הם נראו נחושים להתמקד בעתיד. צוותי בנייה עבדו במרץ על חידוש המבנים, סוחרים השכימו קום להציג את סחורתם בחנויות, וילדים שיחקו תופסת בין ההריסות – כולם תרמו לתחושה של שפיות מחודשת.
באחד המסגדים המקומיים פגשנו את המנהיג הרוחני עומאר, שסיפר לנו על התקופה הקשה שעברה העיר תחת המצור של דאע"ש.
"חווינו הרבה קשיים בזמן המצור – התמודדנו עם רעב וצמא, הבנים שלנו נהרגו, היו מקרים שאנשי דאע"ש הכריחו ילדים לצפות בעריפת הראשים של ההורים שלהם", הוא סיפר.
המנהיג הרוחני עומאר סיפר לנו על התקופה הקשה שעברה העיר תחת המצור של דאע"ש: "התמודדנו עם רעב וצמא, הבנים שלנו נהרגו, היו מקרים שאנשי דאע"ש הכריחו ילדים לצפות בעריפת הראשים של ההורים שלהם"
עומאר האשים את דאע"ש ברצח אלפי אנשים מסיבות פוליטיות בתואנה של מלחמת דת, וגינה את השקפותיו הקיצוניות של הארגון.
"נוצרים, מוסלמים, הכול אותו הדבר", הוא אמר. "אפילו היהודים הם אחים שלנו – רק הקיצונים מחפשים הבדלים".
עומאר לא הסתיר את העוינות שלו כלפי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שהכורדים מאשימים אותו כבר שנים בשיתוף פעולה עם דאע"ש.
בדלנים כורדים בטורקיה נלחמו בממשלה במשך עשורים לקבלת עצמאות, פעמים רבות באלימות, כך שכוחות כורדיים חמושים על גבולה של המדינה הם בעיני ארדואן איום שיש לחסל.
"ארגונים קיצוניים משרתים את האינטרסים של 'הסולטן'", אומר עומאר, כשהוא מתכוון לארדואן. "דאע"ש הוקם בשם הדת, אבל כל המטרות שלהם הן פוליטיות, לא קשורות לדת בכלל".
אבל בסיום השיחה, בנימה של אמונה ואופטימיות, עומאר הביע תקווה ש"המצב של כובאני ישוב לקדמותו, ואפילו ישתפר, ונהיה אומה מאוחדת כמו אמריקה או אירופה".
"אנחנו מקווים להמשיך לקבל תמיכה ממדינות המערב. אם הן ימשיכו בסיוע שלהן, תהיה הקלה גדולה לתושבים שלנו, והחיים בכובאני יחזרו להיות נורמליים", הוא אמר.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה
פחות מ-15 חודשים אחרי הריאיון הזה, החלום על קיום נורמלי לתושביה של כובאני מעולם לא נראה רחוק כל כך. הכוחות האמריקאיים והצרפתיים נטשו את האזור, ונתנו בכך אור ירוק לפלישה טורקית הרת אסון עבור המתנגדים הכורדים.
העיר הייתה עלולה ליפול בידי הכוחות הטורקיים שהתקדמו לעברה מצפון, או להימסר לידי חייליו של הרודן הסורי בשאר אל-אסד שבאו מדרום.
עם המיליציות הטורקיות נמנו קיצונים אסלאמיים – חלקם אפילו לחמו בעבר לצד דאע"ש – אשר הודיעו בגלוי על כוונתם לשסף את גרונותיהם של הכורדים ה"כופרים".
צבא סוריה הגיע לאזור בתואנה של הגנה על הכורדים. בפועל הוא נמצא שם כדי לכבוש מחדש שטחים שאיבד במהלך מלחמת האזרחים, ובכך לנפץ את החלום הכורדי על "רוז'אבה" – האוטונומיה שהכורדים קיוו להקים סוף סוף בצפון סוריה.
צבא סוריה הגיע לאזור בתואנה של הגנה על הכורדים. בפועל הוא נמצא שם כדי לכבוש מחדש שטחים שאיבד, ובכך לנפץ את החלום הכורדי על "רוז'אבה" – האוטונומיה שהכורדים קיוו להקים סוף סוף בצפון סוריה
"כרגע המצב בכובאני עדיין שקט, אבל הוא יכול להשתנות בכל רגע", אמר לנו לאחרונה תושב מקומי. "הטורקים הפגיזו את הכפרים השכנים, והם לא עושים הבחנה בין חיילים לאזרחים", הוא אמר. "העיר עדיין בשליטה כורדית, אז כרגע הכול אותו הדבר, אבל החיילים של אסד נמצאים ממש על הגבול".
מאז, המשטרה הצבאית של רוסיה נכנסה לכובאני, ויש עדויות לכך שבמקרים מסוימים אפילו הכוחות הסוריים הסובבים את העיר מנופפים בדגלי רוסיה – אולי כאמצעי הגנה מפני הפגזות טורקיות.
ההסכם שנחתם ב-22 באוקטובר בין ארדואן לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין מבטיח שלפחות באופן זמני, הטורקים לא יפלשו לכובאני. אבל ההסכם נושא עמו מחיר עבור הכורדים: עליהם לוותר על ריבונותם, ולמסור שוב לידיים זרות את השליטה על העיר שהפכה לסמל השחרור הכורדי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו