על פי דירוג פורבס, הונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נאמד כעת בכ-50 מיליון שקל.

מלבד שווי הנדל"ן שברשותו, את רוב הונו עשה נתניהו כאשר נאלץ לעזוב את בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, בתום הקדנציה הראשונה שלו ב-1999. אז הרוויח מיליונים רבים מהרצאות וייעוץ אסטרטגי לחברות "אלקטריק פיול" ו-"BATM".

לפיכך, ההנחה הרווחת היא שאילו נתניהו רק היה רוצה להתעשר, הוא היה נשאר במגזר הפרטי ועושה שם לביתו, ולא חוזר לפוליטיקה. ואולם, על פי "פורבס", הונו של נתניהו בתחילת כהונתו הנוכחית עמד על לא יותר מ-38 מיליון שקל. נתון זה מעלה את השאלה: כיצד נתניהו המשיך להתעשר בעת שכיהן בתפקידו הרם?

משכורות גבוהות והוצאות מנופחות

סך הכנסותיו של נתניהו משכר במשך 10 שנותיו בבלפור נאמד בקרוב ל-6 מיליון שקל ברוטו. זה קרה אחרי ששכרו החודשי זינק בכ-15 אלף שקל מאז שנכנס לתפקידו בשנת 2009.

בניגוד למי שחי במשק בית רגיל, שרוב הכנסותיו מתבזבזות על כיסוי ההוצאות השוטפות, נתניהו נהנה בכל התקופה הזו מכיסוי כמעט מלא של כל הוצאותיו.

לפי הנתון הרשמי, בין 2009 ל-2015 השקיעה המדינה 2.3 מיליון שקל בשנה בממוצע רק על מעונות ראש הממשלה, כלומר, על פי נתון זה, נתניהו נהנה מיותר מ-20 מיליון שקל כיסוי הוצאות כמעט על כל מה שקורה בביתו.

עד כמה הכיסוי הזה היה מקיף?

תומר אביטל, מייסד עמותת "שקוף", מספר לנו, למשל, שהמדינה מימנה לשרה נתניהו שירותי סידור והחלפת פרחים בעשרות אלפי שקלים בשנה, והוציאה על רכישת הבגדים של הזוג כ-409 אלף שקל במשך שש שנים (אחרי 2010).

זה לא אומר, אגב, שבשנים שלאחר מכן הזוג מבלפור רכש לעצמו את הבגדים, אלא רק שמשרד ראש הממשלה סירב למסור מה גובה ההוצאה הזו.

ב-2010 מימנה המדינה, בעלות של קרוב ל-94 אלף שקל, את האיפור ועיצוב השיער של ראש הממשלה. לא ברור מה היה גובה ההוצאה על כך בשנים הבאות.

אלה הן רק דוגמאות קטנות למימון ההוצאות של ראש הממשלה בידי המדינה. אבל בדוח מבקר המדינה ב-2015 מצוינות הוצאות בעשרות אלפי שקלים גם על ניקיונות, עבודות חשמל, מים, גינון, וכן על הזמנת ארוחות בשווי של יותר מ-350 אלף שקל למעון בבלפור, למרות שהועסקה שם מבשלת.

מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, תיאר חלק מהוצאות המעון ככאלה ש"לא עולות בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מידתיות, סבירות, חיסכון ויעילות".

גם אם מדובר בהוצאות מופרזות לדעת אחדים, יהיו שיאמרו כי מדובר בזוטות. שספק אם היה צורך בהן אילו נתניהו לא היה מייצג את המדינה כראש ממשלה. לפיכך, התעלמנו כמעט מכל ההוצאות המופרזות הללו לצורך הבדיקה שלנו.

אבל קצת יותר קשה היה להתעלם מהחלק של הוצאות העתק של המדינה על מימון מעונם הפרטי של הזוג נתניהו בקיסריה, נוסף על המעון הרשמי בבלפור.

בשנות ה-80 אמנם נקבע בכנסת כי ראשי הממשלה יהיו זכאים למימון ציבורי גם על ביתם הפרטי, אך ספק אם מישהו ציפה אז לגובה ההוצאות שדרש נתניהו.

בין השנים 2011 ל-2015, נע היקף המימון על תחזוקת ביתם הפרטי של הזוג נתניהו בין 183 אלף ל-318 אלף שקל בשנה. לפי נתונים אלה, שילמה להם המדינה כרבע מיליון שקל בממוצע בשנה על התחזוקה וניקיון הבית, שבו שהו בעיקר בסופי שבוע. חלק נכבד מהתקציב הזה הועבר למימון עלות המים בבריכה.

חישוב מהיר מצביע על כך שב-10 השנים האחרונות תחזקה המדינה את ביתו הפרטי של נתניהו בעלות כוללת של מחיר דירה ממוצעת בלב גוש דן.

אבל נתניהו לא הסתפק רק במימון זה. בהליך חקיקה מזורז שהוביל ח"כ מיקי זוהר ב-2018, נקבע כי נתניהו יזכה לפטור ממס גם על תשלומי המדינה למחיית משפחתו ולהוצאות בווילה הפרטית שלו בקיסריה.

על פי אחת ההערכות של רשות המסים, המשמעות של החוק היא תוספת של כ-200 אלף שקל בשנה לחשבון הבנק של נתניהו.

ואם לא די בכך, הרי שתושבי ישראל ימשיכו לממן לפי החוק את הוצאות משפחת נתניהו בקיסריה גם 5 שנים אחרי שיעזוב את בלפור.

ייתכן שזה רק קצה הקרחון, שכן הזוג נתניהו לא הצטיין בשקיפות יתרה על הוצאותיו בקדנציות האחרונות. חלק גדול מההוצאות האלה נחשפו רק בבקשות שהוגשו לפי חוק חופש המידע (וגם אז נמסר בכמה מקרים מידע חלקי בלבד); חלק אחר נחשף דרך דוחות משרד מבקר המדינה.

למרות שכיום לא קיים מערך ברור של הפרדה בין ההוצאות הפרטיות להוצאות הציבוריות הראויות של ראש הממשלה, אפשר להעריך בזהירות כי המדינה השקיעה לכל הפחות 9 מיליון שקל בענייניה של משפחת נתניהו (כולל שכר).

כמו כן צפויה המדינה להמשיך ולהשקיע במשפחה סכום נוסף, שיכול להגיע לכמיליון שקל, גם אחרי שנתניהו יפרוש, בעקבות החוק שקידם ח"כ זוהר.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

התנהלות מול בעלי הון

אבל עם כל הכבוד לסכום העצום הזה, את רוב הונו עשה נתניהו בכלל בתחילת כהונתו בבלפור מעסקיו הפרטיים מול בעלי הון.

בשנת 2007 רכש נתניהו מניות במפעל SeaDrift, שניהל בן דודו נתן מיליקובסקי, בשווי של כ-4 מיליון שקל. לפי הדיווח, בשנת 2010, בזמן שכבר כיהן כראש ממשלה, מכר נתניהו את המניות במחיר של כ-16 מיליון שקל, מבלי שהייתה לכאורה כל הצדקה עסקית למחיר כה גבוה. בסך הכל הרוויח נתניהו מהעסקה כ-12 מיליון שקל, בנוסף להכנסותיו משכר ולהטבות המגיעות לו כראש ממשלה.

פה לא פסקה מכונת המזומנים של מילקובסקי מלעבוד. אחרי שנתניהו מכר את מניותיו, ובזמן שהוביל עסקאות רכש ביטחוניות במיליארדים מול טיסנקרופ (חלקן בניגוד לדעת ראשי מערכת הביטחון), מיליקובסקי החזיק במניות חברת גראפטק, שטיסנקרופ פלדה הייתה לקוחה משמעותית שלה.

בכל השנים האלו ניהל מיליקובסקי קשר הדוק עם נתניהו. בין השאר העביר בן הדוד לחשבונו של ראש הממשלה 300 אלף דולר למימון הוצאותיו המשפטיות.

יותר מאוחר, נתניהו התבקש על ידי מבקר המדינה להחזיר כספים אלו בתמורה להלוואה שקיבל מבעל הון אחר המקורב לו, ספנסר פרטריץ', אף על פי שבמשרד המבקר לא קיים מנגנון שיוודא שאכן מדובר בהלוואה ולא במתנה.

זו לא הייתה הפעם היחידה הידועה לנו, שבה הרוויח נתניהו מקשריו עם בעלי הון בזמן ששהה בבלפור. לפי כתב החשדות העומד נגדו כעת, קיבל נתניהו מתנות בשווי כולל של מיליון שקל גם מארנון מילצ'ן ומג'יימס פאקר.

חלק מהמתנות האלה ניתנו לנתניהו בזמן שכיהן כראש ממשלה. ניתן רק לתהות אם אכן היה מקבל כל כך הרבה מתנות אילו היה אזרח מן המניין.

בנימין ושרה נתניהו בביקור בלונדון, 2005, ארכיון (צילום: Avi Ohayon/GPO)

המסקנה מהנתונים האלה היא שייתכן כי נתניהו היה מרוויח יותר כסף כאזרח פרטי, אבל כראש ממשלה הוא בהחלט קיבל הטבות חסרות תקדים מהמדינה.

הוא נהנה מתזרים שבסך הכל מוערך, על פי הדיווחים בתקשורת ובכתב החשדות, בכ-19 מיליון שקל, משכר, ממתנות ומעסקאות חלומיות עם בעלי הון, שלולא היה ראש ממשלה ספק אם היו מתקיימות. הוא קשר קשרים השווים הון עתק ליום שאחרי בלפור, ובנוסף חסך ועוד יחסוך מאז 2009 לפחות 10 מיליון שקל מחשבונו הפרטי כתוצאה מהוצאות ישירות שהמדינה מימנה ותממן עבורו ועבור משפחתו.

כל זה מעורר את השאלה האם ראוי שראש ממשלה – שכל הוצאותיו ושכרו ממומנים על ידי הציבור כדי שיהיה פנוי לעסוק אך ורק בענייני המדינה – יתעסק בו זמנית גם בהגדלת הונו. התשובה תישאר ככל כנראה לשיפוטו של הציבור.