פרופסור דפנה הקר, בת 56, יו"ר שדולת הנשים, מרצה למשפט ומגדר, חברה בוועדת האו"ם למאבק באפליה נגד נשים. גרה בתל אביב.

בימים שבהם השיח הציבורי מצטמצם בחסות אווירת הפחד וענייני שוויון נדחקים לשוליים בשם "המצב", פרופסור הקר – משפטנית וחוקרת מגדר מהבולטות בישראל – סבורה שזה לא הזמן להלם. יש עבודה לעשות, בעיקר בהגנה על הדמוקרטיה המקרטעת.

בין נסיעותיה לוועדת האו"ם לשוויון לנשים לבין מה שמתחולל בשדה הפוליטי והביטחוני בישראל, היא מדגישה את נוכחותן חסרת התקדים של נשים במלחמת שבעה באוקטובר, מצביעה על חשיבות לימודי המגדר לכולן ולכולם, ומתעקשת להזכיר שהמאבק על הדמוקרטיה הישראלית עובר גם דרך מאבקן של נשים.

בשיחה עם תמר מור סלע היא מדברת על האימה המחלחלת, ועל הקרב שנדרש כאן ועכשיו כדי שלא נאבד את מה שכבר הושג – ובעיקר שלא נאבד את עצמנו.

"מגיל 15 אני ברחובות כאקטיביסטית. מצפוני שקט כי עשיתי כל מה שאני יכולה. השנה הקרובה היא קריטית לקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית – ואני רוצה לתת את הפייט של החיים"

מה שלומך?
"שלומי מוזר. בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי בסטייט אוף מיינד שאני לא מכירה, של אופטימיות כהחלטה (שלא באמת קיבלתי). הבנתי שאם לא אכנס לסטייט אוף מיינד הזה, לא אצליח לתפקד ובטח שלא להשפיע. אז יש בי עכשיו משהו כמעט סטואי.

"מגיל 15 אני ברחובות כאקטיביסטית. מצפוני שקט כי עשיתי כל מה שאני יכולה. השנה הקרובה היא קריטית לקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, ואני רוצה לתת את הפייט של החיים, כי אני אוהבת את המקום הזה ולא רוצה לחיות בשום מקום אחר.

הפגנה בתל אביב נגד הממשלה, 27 במרץ 2025 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אני ציונית במובן שאני חושבת שהעם היהודי צריך מקום. אבל אם רוב העם לא ירצה דמוקרטיה – לא תהיה דמוקרטיה. זה הפרדוקס בתוך הרעיון, ואני לא יכולה לעשות יותר ממה שאני עושה. הידיעה הזאת משרה עליי סוג של שלווה, וזה מוזר, כי כל חיי הייתי פסימית ונערכתי לגרוע מכל. גם עכשיו אני נערכת. למשל, הוצאתי דרכונים זרים לילדים".

לא קשה להסתובב עם פסימיות קבועה?
"הפסימיות הפכה אותי ללוחמת. כלומר, לא באמת חשבתי שהכול אבוד, ואני חושבת שיותר מלהיות אופטימית או פסימית – הכי גרוע זה לפחד. זה מה שהממשלה הנוכחית מנסה לזרוע. ופחד זו כבר אופרה אחרת.

"מזה שלוש שנים אני חברה בוועדה למאבק באפליה נגד נשים של האו"ם. זו ועדה שאחראית ליישום האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים, והיא אחת האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם. הוועדה מתכנסת שלוש פעמים בשנה בז'נבה. כבר ראיתי עשרות מדינות והשתתפתי בעשרות דיונים על מצבן של נשים במדינות שונות.

"אנחנו עדיין לא שם. אנחנו עדיין יכולות להתבטא, להיאבק ולנסות לשנות, אף שכבר יש כרסום בתחום חופש הביטוי"

"תאורטית ידעתי שברוב המכריע של העולם מעולם לא הייתה דמוקרטיה, ודאי לא דמוקרטיה ליברלית, אבל פתאום פגשתי נשים ממדינות שאין בהן דמוקרטיה. סין ולאוס, למשל".

ומה ראית?
"שני דברים: האחד – שזה באמת נורא. השני – שנשים שורדות. חלק מהנשים שמגיעות לוועדה הן גולות. הן נעצרו, נאסרו, ברחו ואינן יכולות להמשיך להיות אקטיביסטיות במדינות שלהן. אם הן חיות בארצן, הפגישות איתן מתקיימות בחדרים נסתרים, אוף דה רקורד, כדי לא לסכן אותן".

המשפטנית והחוקרת פרופ' דפנה הקר באו"ם (צילום: באדיבות המצולמת)

למעשה, את חשופה למחיר של חיים לא דמוקרטיים.
"נכון. אנחנו עדיין לא שם. אנחנו עדיין יכולות להתבטא, להיאבק ולנסות לשנות, אף שכבר יש כרסום בתחום חופש הביטוי.

"בשבועיים האחרונים פנו אליי פעמיים מ'ערוץ 14' בבקשה לתגובה. לא אהבו דברים שאמרתי בנאום במחאה למען הדמוקרטיה בהרצליה לפני חודש, ולא דברים שנאמרו בטקס הפתיחה של התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, שארגנתי יחד עם ד"ר רוני הלפרן".

מה אמרת בהרצליה?
"קראתי למנהיגי האופוזיציה להתאחד ולהמשיך להתווכח אחרי שנזכה בבחירות, כי אם נפסיד – כבר לא יהיו ויכוחים. יהיה מתקן חולות, שם ישימו את מתנגדי השלטון, ויהיו מעצרי שווא ואלימות ואולי גם רציחות. אלה דברים שהמחנה השני כבר הוכיח שהוא יכול לעשות. אז טענו שאני מהלכת אימים על הציבור.

"קראתי למנהיגי האופוזיציה להתאחד ולהמשיך להתווכח אחרי שנזכה בבחירות, כי אם נפסיד – כבר לא יהיו ויכוחים. יהיה מתקן חולות, שם ישימו את מתנגדי השלטון, ויהיו מעצרי שווא ואלימות ואולי גם רציחות"

"באירוע הפתיחה של התוכנית ללימודי נשים ומגדר דיברה ד"ר אורית קמיר, שכתבה ספר מצוין ('לקראת הגל הבא: פמיניזם מן היסוד') על היסודות התאורטיים של הפמיניזם. היא סיפרה שכתבה את הספר כדי שאם חלילה נגיע למצב שבו ייסגרו התוכניות ללימודי מגדר, כמו שעשו בהונגריה, הספר הזה ישמש חומר מחתרתי שנשים תוכלנה להעביר אחת לשנייה כדי לא לשכוח – כמו תורה שיש להסתיר מפני השלטונות.

"הדבר הזה הסעיר מאוד את 'ערוץ 14'. הרי מה זה לפנות אליי לתגובה? אלה איתותים: חכו, חכו – עוד רגע לא תוכלו להגיד מה שאתן רוצות, מה שמחזיר אותנו לסיפור של הפחד".

הפגנה נגד הממשלה בקריה בתל אביב, 29 ביוני 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

את פוחדת?
"כן. כי יש איזה רגע שבו זה מצליח – שהציבור מבין שאנחנו באופרה אחרת. שוב, למרות עצורי הפחים, אנחנו עדיין לא שם. עדיין אין אלפי עצורים רק משום שהם שייכים למחנה אחר. עדיין לא סגרו ערוצי תקשורת, ובינתיים יש רק איומים. המבחן הגדול יהיה בבחירות (קודם שיתקיימו ויהיו חופשיות). ובכל זאת, יש כאן לא מעט סימנים.

"לפני כמה שבועות היה בכנסת כנס על שמירת נגיעה, שעסק בשאלה איך לגרום לצעירות היהודיות להיות בתולות עד החתונה. הכנס הופק על־ידי השדולה למען האישה החרדית והדתית של לימור סון הר־מלך. זו "השדולה הנשית" שפועלת היום בתוך משכן הכנסת.

"הרשות לקידום מעמד האישה, כזכור, הוטמעה בתחילת כהונת הממשלה הנוכחית בתוך המשרד לשוויון חברתי, שבראשו עומדת מאי גולן – ושיהיה לנו בהצלחה".

"זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית שהיו כל כך הרבה נשים מעבר לקווי האויב, לא רק חיילות אלא גם רופאות. באוניברסיטת תל אביב שליש ממשרתי המילואים היו נשים"

בואי נדבר רגע על "כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות". בעת מלחמה, "ענייני נשים" נדחקים לשוליים.
"מצד אחד, זו מלחמה שהנוכחות הנשית בה הייתה חסרת תקדים. החל מהתצפיתניות, שטוב שהסיפור שלהן מסופר והרבה אנשים כבר יודעים שחלק מהמחדל קרה משום שלא הקשיבו להן, אף שהן עשו את עבודתן היטב. היו נשים בצוותי טנק שנלחמו במשך שעות והצליחו לתרום להדיפת חמאס.

"זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית שהיו כל כך הרבה נשים מעבר לקווי האויב, לא רק חיילות אלא גם רופאות. באוניברסיטת תל אביב שליש ממשרתי המילואים היו נשים. גם בעורף, ביחידות המודיעין, נשים שירתו בתפקידי מפתח במשך חודשים.

חיילת מיחידת עוקץ וכלב בפעילות ברצועת עזה. 26 בנובמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

"מצד שני, כל זה לא גרם למנהיגי הציונות הדתית לשמוח שיש בצה"ל חיילות, ולא עצר את המהלך המופרע של הקמת חטיבת חשמונאים, שבמסגרתה הובטח לחרדים שלא יראו חיילת אחת מהיום הראשון לשירות ועד סופו. אני מחזיקה בדעת מיעוט במחנה הליברלי. אני חושבת שלא צריך לגייס את החרדים".

למה?
"קודם צריך לשחרר אותם מהמלתעות של הישיבות. כלומר, אל תתגייסו כרגע, אבל לכו לעבוד ותשלמו מיסים כחוק. מי שרוצה – יוכל להתגייס, כי לשרת בצה"ל זו לא רק חובה אלא גם זכות. אם אנחנו מאפשרים לכת לגדל דורות של גברים שנוכחות של אישה מערערת אותם, הם לא יכולים לשרת בצה"ל. במקום להילחם מלחמות מיותרות, כדאי לדאוג שהחבר'ה האלה לא יגדלו בתוך גטו.

"החרדים הם האוכלוסייה הכי ימנית־קיצונית בישראל. כשאת שואלת אותם אם צריך להרוג ערבים או לא – הם אומרים כן. זה בסקרים. אז לגייס אותם במחיר של הפיכת צה"ל לבית כנסת אורתודוקסי ולקיים חטיבה שלמה של פלנגות כאלה? זאת סכנת נפשות".

"עכשיו אנחנו שוב נאבקות על הקשב ועל תשומת הלב הציבורית. כל יום קורים כאן דברים בסדרי גודל כאלה, שהנושאים שאנחנו עוסקות בהם נראים פחות חשובים"

איך פעלה שדולת הנשים מתחילת המלחמה, זמן שנושאים פמיניסטיים נחשבים בו למותרות?
"מי שהייתה יו"ר שדולת הנשים כשפרצה המלחמה היא אלה אלקלעי. אני מכהנת שנה בתפקיד. השדולה התעשתה מהר והקימה קו חירום על שם אליס שלוי לעזרה ראשונה משפטית – גם כדי לעזור וגם כדי להבין מה קורה לנשים בתקופה הזאת. עלו כמה נושאים מרכזיים, כמו הסיפור של נשות המילואים והמקרה של גרושות המילואימניקים שהיו כל הזמן עם הילדים ולא קיבלו תמיכה, משום שאינן נשואות לאיש המילואים – למרות שהוא האבא".

פרופ' אליס שלוי ז"ל בביתה בירושלים, 14 במרץ 2016 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה עושות במקרה כזה?
"צריך לאתר את אנשי המקצוע במשרדי הממשלה שיוכלו לתת מענה. אף אחד לא היה מוכן לתסריט כזה. לא הייתה כאן כוונת זדון. השדולה עשתה בחוכמה ויצאה בקמפיין: אם יש לך בעיה שאת לא מצליחה לפתור, ואת אפילו לא יודעת אם יש לה שם משפטי – את מוזמנת להתקשר.

"הגיעו מאות שיחות. כך הצליחה השדולה לאתר בעיות רוחב כמו פיטורי נשים; חיילות מילואים שילדו ולא היו זכאיות לדמי לידה כי לא עבדו לפני הלידה (כיוון שהיו במילואים); או הסיפור של המפונות – כי להיות עקורה, כך מסתבר, זה לא כמו להיות עקור.

"רבים מהגברים חזרו להגן על הבית ועל היישובים ולהציל את פרנסת המשפחה. חייהן של נשים רבות נעצרו, והן מצאו את עצמן במשך חודשים מנסות לאסוף את השברים המשפחתיים.

"השדולה תמיד הייתה א־מפלגתית ועבדה עם כל המפלגות בכנסת. שוויון של נשים לא צריך להיות עניין מפלגתי. זאת הפעם הראשונה שקשה לשתף פעולה עם מפלגות הקואליציה, אבל אנחנו ממשיכות לנסות"

"עכשיו אנחנו שוב נאבקות על הקשב ועל תשומת הלב הציבורית. כל יום קורים כאן דברים בסדרי גודל כאלה, שהנושאים שאנחנו עוסקות בהם נראים פחות חשובים. קודם כול שתהיה כאן דמוקרטיה. אחר כך נדבר על תפילה בהפרדה ביום הכיפורים".

מה מונח על שולחן השדולה בימים אלה?
"אנחנו עסוקות בשאלת הייצוג הפוליטי של נשים. השדולה תמיד הייתה א־מפלגתית ועבדה עם כל המפלגות בכנסת. שוויון של נשים לא צריך להיות עניין מפלגתי. זאת הפעם הראשונה שקשה לשתף פעולה עם מפלגות הקואליציה, אבל אנחנו ממשיכות לנסות.

"בשנתיים הראשונות לכהונת הממשלה ירדנו בדירוג הבינלאומי מהמקום ה־60 למקום ה־90 מבחינת שיעור השוויון המגדרי, כשהפרמטר העיקרי שדרדר אותנו הוא הייצוג הפוליטי הנמוך של נשים בכנסת ובממשלה. מדינת ישראל, שהייתה אור לגויים בעניין השוויון המגדרי, ממוקמת עכשיו בחצי השני התחתון של המדינות בעולם. זאת התרסקות.

"יש לנו שתי מפלגות חרדיות שבהגדרה לא מוכנות לתת לנשים מקום – ש"ס ויהדות התורה. ויש לנו ממשלה שפיטרה את כל המנכ"ליות במשרדי הממשלה, וכרגע יש אפס מנכ"ליות. הלכנו על זה לבג"ץ עם עוד ארגונים. בכלל, אחד הדברים הטובים שקרו מאז הקורונה הוא שהשדה הפמיניסטי למד לעבוד ביחד. לא שאין מתחים, אבל יש עבודה משותפת ופרגון.

מחאת הנשים נגד ההפיכה המשפטית, 2 במרץ 2023 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

"עד ההפיכה המשטרית, כשהיינו מציפות סוגיות כמו הדרת נשים מהמרחב הציבורי, רבים במחנה הליברלי לא הבינו את האירוע. דוגמה בולטת היא האקטיביזם של פרופסור יופי תירוש, שמתריעה כבר שנים על הדרת נשים מהמרחב הציבורי, בצה"ל, מאירועי תרבות, משלטי חוצות ועוד.

"אמרו לנו שאנחנו מגזימות, שצריך להכיל, שיש דברים דחופים יותר לטפל בהם. אבל מעמדן של נשים הוא סוגיית ליבה במאבק על צביונה הדמוקרטי של ישראל. אין דמוקרטיה בלי שוויון מגדרי.

"אנחנו מתמקדות בניתוח מגדרי של מהלכי השיקום הנדרשים, בהדיפת הניסיון של הקואליציה לקדם הצעות חוק שמטרתן פגיעה בנשים – מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ועד הפרדה מגדרית באקדמיה"

"אנחנו מתמקדות בניתוח מגדרי של מהלכי השיקום הנדרשים, בהדיפת הניסיון של הקואליציה לקדם הצעות חוק שמטרתן פגיעה בנשים – מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ועד הפרדה מגדרית באקדמיה. ואנחנו מאוד עסוקות בשאלה איך עוצרים את הסחף של ביטול ההישגים שעבדנו כל כך קשה להשיג".

תקופה מתסכלת לפמיניזם.
"קיום מאבקי זה חרא. אנחנו לא רוצות להיאבק כל הזמן, אבל הִנה אנקדוטה: הבוקר מישהי שלחה לי הודעה – 'את לא מאמינה איזה פסל הציבו עכשיו באוניברסיטת תל אביב' – ושלחה צילום. לפסל קוראים 'הנערה מגילמן' (בניין מדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב). תגידו, השתגעתם? איזה נערות יש בגילמן ולמה הן נראות כמו ניצולת שואה בחצאית מיני קצרצרה?

פסל חדש באוניברסיטת תל אביב – "הנערה מגילמן" מאת האמן ערן שקין

גן הפסלים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב מהווה מוזיאון פתוח לפיסול, מרחב ללא קירות שבו יצירות עבר נפגשות עם יצירה עכשווית המשקפת את רוח התקופה.

אל האוסף הקבוע נוסף כעת הפסל החדש של האמן ערן שקין, שהוצב מול בניין צ'ק… pic.twitter.com/mubewabAIw

— אוניברסיטת תל אביב Tel Aviv University (@Tel_Aviv_Uni) November 20, 2025

"אז אני פונה לסגנית הנשיא לשוויון ופונה לרקטורית ולנשיא האוניברסיטה, ואז מסתבר שיש ועדת פסלים. אני מבקשת לראות את הפרוטוקול ומי יושב בוועדה. לא פשוט יותר היה לחשוב מראש שזה מרחב ציבורי? זה מקום העבודה שלי. אני קהל שבוי. יש דברים שאפשר להציב במוזיאון ואי אפשר להציב במקום עבודה, ולשים אותנו שוב בפוזיציה של ה'עוד פעם הפמיניסטית הזאת'".

הפמיניזם תמיד סבל משם רע.
"בכל שנה אני מלמדת קורס גדול על פמיניזם ומשפט. בכל שנה, בשיעור הראשון, אני שואלת מי למדו פמיניזם בתיכון. מתוך 140 סטודנטיות וסטודנטים, מורמות שתיים או שלוש אצבעות. זה לא משתנה.

"מה שכן משתנה הוא הרשתות החברתיות. מצד אחד, יש משפיעניות פמיניסטיות צעירות ומדהימות שמייצרות תוכן שאני כבר לא אייצר לעולם. אני צריכה להבין שאני מזדקנת, ואני מאושרת לראות אותן פועלות. מצד שני, המרחב הזה רווי בהחפצה ובשנאת נשים, וגם במשפיעניות מצליחות ומרוויחות שמסבירות לנשים שהתפקיד שלהן הוא להיות צנועות"

"מצד אחד, יש פמיניסטיות צעירות ומדהימות שמייצרות תוכן שאני כבר לא אייצר לעולם. מצד שני, המרחב הזה רווי בהחפצה ובשנאת נשים, וגם במשפיעניות מצליחות שמסבירות לנשים שהתפקיד שלהן הוא להיות צנועות"

ועיסוק אובססיבי בגוף.
"מצד אחד, זכות האישה על גופה. אבל זה טריקי. הרי ברור שכל אישה תעשה מה שטוב לה. אבל היו שתי נשים שתקפתי בעניין הזה בפייסבוק. אחת מהן היא סנדרה שדה, אשתו של מוני מושונוב. נדמה שהיא קמפיינרית של המנתח הפלסטי שלה, ושהיא מקבלת על זה כסף ומשכנעת נשים אחרות לעשות את הדברים הרדיקליים שהיא עשתה.

"האישה השנייה היא שרה נתניהו, שפיתחה אובססיה לריטושי תמונות שמשילים ממנה 30 שנה".

בנימין ושרה נתניהו ברמת הגולן, 3 באוקטובר 2023 (צילום: קובי אלקוצר, לע"מ)

יבואו ויגידו לך: נו, אז שתעודד נשים לעשות מה שגורם להן להרגיש טוב. איפה הבעיה?
"אני גם המנחה האקדמית של קליניקת זקנה בפקולטה למשפטים. אני חושבת שיש לנו זכות להזדקן בכבוד. זו לא בושה להיות זקנה. המסר של שתי הנשים האלה הוא שזִקנה היא בושה שאת חייבת להסתיר. אנחנו חיות בתרבות שבה רוב הנשים מסתכלות בראי ולא מרוצות, וזו פשוט פגיעה ב־Well being שלנו על בסיס יומי".

בואי נדבר רגע על תגובת הארגונים הפמיניסטיים בעולם לאירועי שבעה באוקטובר. האם הייתה תחושת נטישה מצד קולגות בחו"ל?
"מה שהשדולה למדה הוא שרע מאוד שאין לנו קשרים בחו"ל. השדה הפמיניסטי הישראלי לא טיפח את הקשרים הבינלאומיים, וכשצריך – אין לך טלפון של קולגה בחו"ל להתקשר ולהגיד: 'תקשיבי, אנחנו בתוך אירוע קשה. קיצוני. רגע, תעצרו את הסחף'.

"בראשית ימיה של התנועה הפמיניסטית העולמית, נשים בארה"ב, באנגליה ובצרפת ניהלו קשרים כדי לתמוך וללמוד אחת מן השנייה, כדי לא להמציא את הגלגל שוב ושוב. היום, כשאנחנו בכזאת אווירה, אנחנו צריכות רשת גלובלית – אבל זאת תקופה קשה, גם באו"ם.

"בראשית ימיה של התנועה הפמיניסטית העולמית, נשים בארה"ב, באנגליה ובצרפת ניהלו קשרים כדי לתמוך וללמוד אחת מן השנייה, כדי לא להמציא את הגלגל שוב ושוב"

"טראמפ הפסיק להעביר כספים לאו"ם, ומושב אוקטובר של הוועדה שלי, לדוגמה, בוטל. אז גם האו"ם, שעם כל חסרונותיו הקמתו הייתה חלק מלקחי מלחמת העולם השנייה – ליצור מקום שבו מנהיגי העולם נפגשים לקיים דיפלומטיה כדי למנוע מלחמת עולם שלישית – כל זה הולך ומתפורר מול העיניים. עצוב לראות את זה.

"בוועדה שאני חברה בה, נשים מכל העולם יכלו להיפגש ולהתחבר; ואם זה עובר פוליטיזציה, כמו שראינו בשבעה באוקטובר, והופך להיות מרחב דל במשאבים, ופתאום סין ורוסיה הופכות להיות האחראיות על זכויות האדם בעולם – אנחנו בבעיה".

הפגנת "Me Too אלא אם את יהודייה" מחוץ למטה האו"ם בניו יורק, 4 בדצמבר 2023 (צילום: Charly TRIBALLEAU / AFP)

את פועלת בתפר בין מחקר לאקטיביזם. צריך משאבים נפשיים בשביל שניהם, וגם כלכליים.
"אחד האתגרים הגדולים של התנועה הפמיניסטית הוא להרחיב את מעגלי התמיכה הפילנתרופיים בישראל. אקטיביזם פמיניסטי עולה כסף, ואין הצדקה שאמריקאיות יהודיות יממנו אותנו – יש להן צרות משלהן. נשים, גם אם אינן אקטיביסטיות, צריכות לתת רוח גבית לארגונים שמייצגים אותן.

"בג"ץ המנכ"ליות לא קורה מאליו, המאבק על ייצוג פוליטי לא קורה מאליו, וגם המאבק למען המילואימניקיות ונשות המילואים. הייתי רוצה שכל אישה בישראל תבחר לה גוף פמיניסטי שמדגיש את הנושא החשוב לה ותתמוך בו כספית.

"אם נשים ישראליות לא יתחילו לתמוך כספית בארגונים פמיניסטיים, לא נצליח לעמוד במשימה ההיסטורית שניצבת לפנינו: הצלת הדמוקרטיה הישראלית והצלת המעמד החברתי והמשפטי של נשים בישראל. עוד רגע הילדות שלנו לא יוכלו לחיות בדמוקרטיה. זה סדר הגודל.

"אם נשים ישראליות לא יתחילו לתמוך כספית בארגונים פמיניסטיים, לא נצליח לעמוד במשימה ההיסטורית שניצבת לפנינו: הצלת הדמוקרטיה הישראלית והצלת המעמד החברתי והמשפטי של נשים בישראל"

"המחנה הליברלי הבין ששוויון מגדרי נמצא בלב המאבק על הדמוקרטיה. 'בונות אלטרנטיבה' עשו עבודה תודעתית מעולה, ועכשיו אסור להיות בתדהמה או בקיפאון. זה לא הזמן לשוק, ייאוש וחוסר אונים. המצב עדיין הפיך ויש הרבה עבודה: להצטרף לעמותה, לתמוך, להגיע לכנסים ולהדהד מסרים.

"חלק מהמשימה שלנו הוא גם להרחיב את לימודי המגדר – לאפשר לכל סטודנטית וסטודנט באוניברסיטת תל אביב לטעום לפחות קורס אחד במגדר. אם לא מלמדים אותנו פמיניזם – אנחנו מסתפקות בהפרשת חלה".

קורס בפמיניזם בכל חוגי הלימוד?
"חברתי פרופסור יעל השילוני־דולב אמרה לפני למעלה מעשור שמבתי הספר התיכוניים לא תצמח הישועה, ולכן האוניברסיטה צריכה לתת תשתית רעיונית של דמוקרטיה ליברלית. לשם יכול להיכנס הפמיניזם. זה כמו שבאוניברסיטת תל אביב יש עכשיו חטיבת AI: את לא חייבת לעשות תואר שלם, אבל את יכולה לקחת כמה קורסים ב־AI, כי את מבינה שזה דבר בעולם שכדאי לדעת".

אם הייתה לך דגת זהב פמיניסטית, מה היית מבקשת ממנה?
"אחד הדברים שלמדנו הוא שבלי ביטחון אין כלום. אנשים לא יכולים לשגשג אם אין ביטחון, ואני מתכוונת לביטחון של החיים – ראי שבעה באוקטובר. המצב בעזה מזעזע, וגם ביהודה ושומרון. אני מתקשה לדמיין חברה משגשגת עם חוסר כזה בביטחון קיומי.

"ולא הזכרנו, אבל יחד עם פרופסור דפנה יואל וד"ר רונית לוין־שנור הקמנו את פורום 'היום שאחרי המלחמה' ממש אחרי שבעה באוקטובר. בסיוע מומחים כתבנו על מזרח תיכון חדש, ואפילו כתבנו שאם ממשלת ישראל לא תתעשת – טראמפ יסגור דילים בלעדינו.

"אחד הדברים שלמדנו הוא שבלי ביטחון אין כלום. אנשים לא יכולים לשגשג אם אין ביטחון, ואני מתכוונת לביטחון של החיים. המצב בעזה מזעזע, וגם ביהודה ושומרון. קשה לדמיין חברה משגשגת עם חוסר כזה בביטחון קיומי"

"ממשלת ישראל מחמיצה הזדמנות בסדר גודל היסטורי לתרגם את ההישגים שהושגו בכל כך הרבה דם ודמעות למציאות שבה כולנו נהיה בטוחים".

אני מתקשה לראות הישגים.
"חזבאללה נחלש משמעותית. ואם יש שם עכשיו עניינים, זה משום שלא מתרגמים את ההישגים בשדה הקרב להישגים דיפלומטיים.

נשים בעזה אחרי הפצצת צה"ל בחאן יונס, 22 ביולי 2024 (צילום: Bashar TALEB / AFP)

"חמאס נמצא בכל מקום שצה"ל מפנה וממשיך לשלוט ברצועת עזה. לא מכניסים כוח בינלאומי. סעודיה, שיכולה הייתה להיות בת ברית, מתעלמים ממנה. הממשלה מביאה עלינו חורבן דיפלומטי־ביטחוני קולוסלי. זה ברמת המאקרו.

"במיקרו, אני אומרת כבר שנים שבלי דיור ציבורי – הכול פלסטרים. בני אדם צריכים לדעת שיש להם קורת גג. זה בסיס סוציאליסטי, שאובדנו והדהירה לנאו־ליברליזם ולקפיטליזם החזירי הם בכייה לדורות. אם שליש מילדי ישראל מצויים מתחת לקו העוני, על מה אנחנו מדברות? אחרי שיהיה ביטחון אזורי וקורת גג לכל אדם, אוכל להתפנות לדבר עם הדגה שלי על עוד עניינים".