1
במשך כמה שנים טובות, או בעצם פחות טובות, הייתה טיילת חולדה גורביץ' מקור לתסכול ולעוגמת נפש. הטיילת, על שם הפעילה החברתית החיפאית שהקדישה עשורים מחייה למען פצועי צה"ל ומשפחותיהם וכונתה "המלאך בלבן", הייתה אמורה להשלים רצף של טיילות לאורך חוף הים בחיפה – מהחוף השקט הסמוך לבית החולים "רמב"ם" ועד חוף הכרמל שבדרום.
10 קילומטרים של הליכה בין ים להר, רק שהחזון הזה נותר בתיאוריה: הטיילת נשארה סגורה לציבור, משום שהגשר המובטח – שאמור לאפשר מעבר מעל המוצא הימי של בסיס חיל הים – לא הוקם.
בירוקרטיה, סחבת, מחלוקות – כל הבליל הישראלי המוכר הזה גרם לכך שהטיילת הצפונית של בת גלים, שהוקמה בהשקעה של עשרות מיליונים, עמדה והעלתה אבק ועשבים שוטים עוד לפני שנחנכה. כבר נמאס להשתמש במונח חלם – ספק אם תושבי העיר הפולנית יודעים שהיא מהווה דימוי כל כך פופולרי בישראל – אבל כנראה שאין משהו יותר מתאים.
במלאת שנה לטיילת, יצא לי השבוע סוף סוף לבקר בה. ההמתנה השתלמה. ספק אם יכולתי לאחל לעצמי בילוי מוצלח יותר ביום העצמאות
ואז, באביב אשתקד, זה קרה. המצור נפרץ. הגשר הוקם. הלוט מעל השלט הוסר. הטיילת על שם חולדה גורביץ' – שנפטרה לפני כשנתיים בגיל 98 – נפתחה לקהל.
במלאת שנה לטיילת, יצא לי השבוע סוף סוף לבקר בה. ההמתנה השתלמה. ספק אם יכולתי לאחל לעצמי בילוי מוצלח יותר ביום העצמאות.
10 קילומטרים – ובעצם 20, אם לוקחים בחשבון את החזור – של צעידה מספקת, עתירת מראות יפים ובעיקר מגוונים: הסביבה האורבנית והטבעית משתנה במהירות מסחררת בין קטע לקטע, והצעידה בטיילת הופכת למסע מרתק בין תרבויות, אוכלוסיות, אירועים היסטוריים ונכסי טבע – כפי שמעט ערים בישראל, אם בכלל, יודעות להציע.
לא שאין מה לשפר. בעיקר בכל מה שנוגע לצל. לעצים, כידוע, קשה לשרוד בקו הראשון לים, עתיר הרסס והמלח. אין מנוס מהצללה מלאכותית. פה ושם עיריית חיפה הציבה מתקנים כאלה, אבל ממש לא מספיק – לא מבחינת המספר ולא מבחינת כמות הצל שהם מספקים.
בהיעדר צל, אני רק יכול להמליץ למהר ולנצל את שלהי האביב הנעים שפקד אותנו או למקד את הטיול בתחילת היום או בסופו.
בהיעדר צל, אני רק יכול להמליץ למהר ולנצל את שלהי האביב הנעים שפקד אותנו או למקד את הטיול בתחילת היום או בסופו
המסלול מתחיל בחוף השקט, החוף המקסים שפרוש מול רמב"ם. בקצה החוף חולפים ליד מנחת המסוקים שמככב בחדשות הרעות מהמלחמות. אחר כך מטפסים על הגשר שצמוד לבסיס חיל הים ומוביל לטיילת הצפונית של בת גלים. במגדל השמירה הכחול שמשקיף על הים ניצבת חיילת חמושה. אם כבר נשארת שבת או חג, אז לפחות בעמדה עם הנוף הכי שווה בצה"ל.
בת גלים היא שכונה מרתקת, והטיילת שלה מרתקת לא פחות: עם מבנה הקזינו (שמעולם לא היה קזינו) הכעור והנטוש שניצב כבר עשורים בהמתנה להכרעה באשר לעתידו, עם הבתים שעומדים כמה מטרים מהגלים, עם השונית עתירת הצבים והדגים שחייבת להפוך לשמורת טבע רשמית.
אחר כך חולפים ליד תחנת הבסיס של הרכבל הוותיק שמטפס לעבר סטלה מאריס (חזר לפעול בהפסקת האש), ומכאן עולים על טיילת יוברט המפרי – כשם הרחוב הסמוך – שהיא לטעמי החלק המוצלח בקוקטייל הטיילות של חיפה. זו כבר טיילת פחות עירונית, מוקפת טבע, צמחיית חוף ססגונית וים אינסופי בכל גווני התכול והטורקיז.
מייד אחרי המכון לחקר ימים ואגמים מפציע תל שקמונה – תל עתיק, עתיר ארכיאולוגיה, שלמרגלותיו משתרעת בים שונית מרשימה מלאת מדפי סלע וטבלאות גידוד.
הדרך ממשיכה דרומה, מדי פעם חולפת רכבת במסילה הסמוכה ומזכירה שיש כאן שלל עמדות איכותיות לחובבי טריינספוטינג. שביל האופניים שנמתח במקביל לזה של ההולכים לא מספיק מאוכלס, תזכורת לכך שחיפה עדיין לא השכילה להפוך לעיר אופניים, אף שבעידן האופניים החשמליים הטופוגרפיה כבר לא אמורה להוות מכשול.
שמורת הטבע מסתיימת למרגלות מגדלי חוף כרמל, שגם אחרי 30 שנה מהווים פשע אדריכלי ותכנוני נגד הנוף ונגד תושבי השכונות שהמגדלים חסמו להם את הים
שמורת הטבע מסתיימת למרגלות מגדלי חוף כרמל, שגם אחרי 30 שנה מהווים פשע אדריכלי ותכנוני נגד הנוף ונגד תושבי השכונות שהמגדלים חסמו להם את הים. מכאן מתחיל רצף של חופי רחצה מוכרזים.
בפעם הבאה נגיע ברכבת לעיר ונחזור מתחנת חוף כרמל שבקצה הדרומי של מסלול ההליכה. הפעם הגענו במכונית, ולכן הסתובבנו וצעדנו את כל הדרך חזרה. האפליקציה שמודדת לנו צעדים מזמן לא היתה כל כך שבעת רצון.
2
זמן קצר לאחר שפרצה הפסקת האש עם איראן התברר שהאויב האמיתי היה כאן בינינו כל הזמן. "מכת דבורים", זעקו הכותרות בשלל אתרים, שדיווחו מפי "תושבים מבוהלים ברחבי הארץ" על נחילי דבורים שפשטו לפתע על ישראל. כוכב האירוע היה נחיל שהתיישב על מכונית בנתיבות ותועד בסרטונים שבהם נשנתה המילה "אמאל'ה". הו, האימה.
בערוצי התבהלה – במקרה הזה אין כנראה התפלגות לפי נטייה פוליטית – הדבורים זוכות ליחס שרק הפאניקה מפני כרישים מאפילה עליו. האמת פשוטה: מה שקרה השבוע קורה כל שנה בזמן הזה שבמחזור החיים של הטבע מכונה "אביב".
יוסי אוד, מר דבורים הישראלי ומי שהקים את ארגון המתנדבים "מגן דבורים אדום", מסביר שכמו בעלי חיים רבים, גם נחילי הדבורים מביאים באביב נחיל חדש לעולם שבראשו עומדת מלכה חדשה. כל נחיל כזה מונה כמה רבבות דבורים.
יוסי אוד, מר דבורים הישראלי ומי שהקים את ארגון המתנדבים "מגן דבורים אדום", מסביר שכמו בעלי חיים רבים, גם נחילי הדבורים מביאים באביב נחיל חדש לעולם שבראשו עומדת מלכה חדשה
בשונה מרוב בעלי החיים, אצל הדבורים דווקא המלכה הבוגרת והעמלות הוותיקות הן אלה שעוזבות את הכוורת שבנו בעמל רב ויוצאות לחפש בית חדש.
בטבע, הבית החדש יהיה בגזע עץ או מערה. אבל מכיוון שיש פחות ופחות טבע, קורה שהן נעצרות בדרך במשכן זמני, ולפעמים המשכן הזמני יכול להיות מכונית שעומדת ברחוב. מיותר לציין שלדבורים אין שום עניין לעקוץ או לפגוע בבני אדם, ומנגד גם לבני האדם יש אינטרס עליון בטובתן: בלי דבורים בטבע אין האבקה ובלי האבקה לא יהיה לנו מזון. עד כדי כך זה פשוט.
יוסי אוד, מי שהקים את ארגון המתנדבים "מגן דבורים אדום", על נחילי הדבורים באביב
מה שבכל זאת השתנה השנה, לתחושתו של אוד, זו כמות הנחילים: באדיבות הגשמים המאוחרים שירדו במרץ הטבע שופע צמחייה והשפע הזה משפיע גם על ההתרבות של הדבורים. אז מה עושים אם נתקלים בנחיל? מתקשרים ל"מגן דבורים אדום", ש־350 המתנדבים שלו פרושים בכל רחבי הארץ ויבואו כמעט בכל מצב ולכל מקום כדי להציל נחיל ולמצוא עבורו בית הולם בטבע.
צי המתנדבים, אומר אוד, מציל כ־2,500–3,000 נחילים בשנה, ובמצטבר עד היום כמיליארד דבורים. במדינה מתוקנת, יש מצב שזה היה שווה הדלקת משואה.
אם לחזור לרגע לפאניקה שהפיצו הדיווחים, יש גם חדשות טובות: רבים מהמגיבים התגייסו להגנת הדבורים ולהורדת מפלס החרדה. "דבורים הם לא מכה, דבורים זה ברכה", הייתה אחת התגובות הנפוצות, ואם לשפוט לפי מדד הטוקבקים נראה שהעם נגד תקשורת עוינת לדבורים.
צי המתנדבים, אומר אוד, מציל כ־2,500–3,000 נחילים בשנה, ובמצטבר עד היום כמיליארד דבורים. במדינה מתוקנת, יש מצב שזה היה שווה הדלקת משואה
3
שורות שורות עומדים הדקלים במטע של חוות עדן, המו"פ (מרכז מחקר ופיתוח) של עמק המעיינות. אל הגזע של כל דקל צמוד מה שנראה במבט ראשון כמו מכסה חום. מתברר שזו כיפת הברזל של הדקלים ומגדלי התמרים מול האויב המר – חדקונית הדקל האדומה.
החדקונית היא חיפושית גדולה מאוד, שניים–ארבעה סנטימטרים, שנחתה באגן הים התיכון בשנות ה־80. היא מטילה ביצים בתוך הדקל והזחלים שבוקעים מהן זוללים אותו מבפנים והופכים אותו לחלול. עצים נגועים עלולים להתמוטט ולסכן את האנשים שנמצאים בקרבתם וכמובן מדובר בנזק אדיר למגדלי התמרים.
הבעיה: כשמזהים שהעץ נגוע, זה כבר מאוחר מדי. מזכיר כמה מחלות שאנחנו מכירים.
המכסה החום ממוקם בקצהו של חיישן שמוחדר לגזע העץ מבלי לפגוע בו. מדובר בטכנולוגיה (של החברה הישראלית Agrint) שפועלת על עיקרון דומה לזיהוי רעידות אדמה: החיישן מזהה את הרעידות העדינות שנגרמות מהפעילות של החיפושית והזחלים בתוך העץ, ומשגר התראה אל המחשב של מנהל המטע.
בשלב הבא העץ יקבל טיפול בחומרי הדברה שימיתו את הפולשים וימנעו מהם להתפשט לשאר המטע. כך מחליפה לוחמה כירורגית ריסוס יקר ורעיל של מטעים שלמים. בשנתיים האחרונות החיישנים מותקנים במטעים רבים בארץ וגם בגזעים של דקלים עירוניים. החדקונית עדיין כאן, אבל היא כבר לא משחקת מול שער ריק.
בשנתיים האחרונות החיישנים מותקנים במטעים רבים בארץ וגם בגזעים של דקלים עירוניים. החדקונית עדיין כאן, אבל היא כבר לא משחקת מול שער ריק
4
בצוהרי יום הזיכרון, הגן הלאומי נחל שורק היה ריק כמעט לחלוטין. רוח נעימה נשבה בצמרות האקליפטוסים הקשישים. המים באפיק זרמו באיטיות לעבר השפך הסמוך לחוף פלמחים.
בין חורשת הצנחנים לים ספרתי זוג מבוגר אחד שהתמקם על ספסל עץ מול המים, זוג צעיר עם פעוט שניסה לכבוש דיונה, ובחור חובש כיפה שישב לבדו והתבונן באי הצבים. שלוות בדידות גדולה שרתה על מרחב הנהר. טוב, הנחל.
אלה ימים אחרונים של אביב, עונת מעבר נעימה וירוקה שכבר חשבנו שלא קיימת יותר וקפצה השנה לביקור מפתיע. כדאי לנצל כל רגע בטבע לפני שהיא מפנה מקום לקיץ אלים. כשחזרתי למכונית, יהודה פוליקר שר ברדיו את המילים מנקבות הנשמה שכתב דויד גרוסמן אחרי נפילתו של בנו אורי.
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם –
איך שיופי יכול לרפא!נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות –
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב.קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.[…]
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו